ניידה אולג נ' שאול מאירי ואח'

החלטה

1. בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט י. פרסקי) בה נעתר בחלקה לבקשת המשיבים לדחיית תביעת המבקש על הסף – תוך מתן אפשרות לתובע (המבקש) להגיש בקשה לתיקון התביעה תוך 30 יום.

2.ואלה עיקרי העובדות.

המבקש (להלן – התובע) עבד כחשמלאי בחברת עולם המיזוג באר שבע בע"מ (להלן – החברה) וביום 30.5.02 נפגע קשות בתאונת עבודה שארעה לו בעת עבודתו במפעלה של החברה.

בשנת 2004 הגיש התובע תביעה לבימ"ש השלום בבאר שבע לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה. הנתבעים באותה התביעה היו החברה והמבטח שלה אליהו חברה לביטוח בע"מ (להלן – המבטח).

בתום בירור הליכי התביעה ניתן ביום 30.7.07 פסק הדין (ע"י כב' השופטת ט. שחף) ובו חוייבו שתי הנתבעות לפצות את התובע בסכום של 1,950,354 ₪ בניכוי תגמולי המל"ל. (להלן – התביעה הראשונה).

חלפו להם 4 חודשים בלבד והתובע שב לביהמ"ש קמא בתביעה חדשה לפיצויו בגין נזקיו בשל אותה התאונה – כאשר הנתבעים הפעם הם שני המשיבים דנן.

בתביעה החדשה נטען כי המשיבים "היו מעבידיו ומנהלי העבודה של התובע שהעסיקו אותו בפועל", כי "התאונה ארעה בשל רשלנות ו/או חוסר מיומנות ו/או הפרת חובה חקוקה של הנתבעים כאורגני החברה ומנהליו של התובע אחראים (כך!) למעשיהם ו/או מחדליהם באופן ישיר ו/או שילוחי...".

התובע מוסיף וטוען בתביעה החדשה כי החברה לא עמדה בחיוביה עפ"י פסה"ד בתביעה הראשונה ועל כן מוגשת תביעתו החדשה כנגד שני הנתבעים.

3.בהחלטה נשוא בקשה זו, קבע כב' השופט פרסקי כי ככל שענינה של התביעה הוא בעילת הפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לתובע בתאונה – הרי שלענין זה מהווה פסק הדין בתביעה הראשונה מעשה בית דין כמובנו בתקנה 101 (א) (1) לתסד"א – ועל כן דין התביעה בעילה זו להידחות על הסף.

בבקשה זו שבפני שב המבקש וטוען כי אין המדובר במעשה בית דין שכן הנתבעים הפעם שונים מהנתבעים בתביעה הראשונה (החברה והמבטח).

איני מוצא מקום לטענה זו של המבקש.

התאונה נשוא התביעה החדשה הינה אותה התאונה נשוא התביעה הראשונה והנזקים הנטענים כתוצאה ממנה הינם אותם הנזקים.

בדין קבע ביהמ"ש קמא כי על פי התביעה החדשה עולה מניה וביה "זהות האינטרסים" לענין זה בין הנתבעים "החדשים" לבין הנתבעת המקורית – החברה.

הגנתה של החברה בתביעה הראשונה התבססה על עדויות מנהליה, הנתבעים החדשים, ועילות התביעה של התביעה הראשונה התייחסו כולן למחדליהם בפועל, בשר ודם, של "הנתבעים החדשים" כאורגנים וכאחראים מטעם החברה כלפי התובע במהלך עבודתו אצלה.

ממצאי האחריות, כנגד החברה, כפי שנקבעו בפסה"ד (בתביעה הראשונה) מתייחסים בפירוט למחדלי הנתבעים החדשים בכל הקשור לתנאי עבודת התובע בחברה שבבעלותם או בניהולם.

נוכח כל זאת – "ממצא מעשה בית הדין" שקבע בית המשפט קמא – לענין מרכיב זה של התביעה (החדשה) בדין יסודו ולא מצאתי מקום להרשות ערעור על כך.

4.כאמור לעיל, הוסיף השופט קמא וקבע בהחלטתו כי למבקש ניתנת האפשרות להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה תוך 30 יום בדרך שתפרט את עילות התביעה "הלבר תאונתיות" הנרמזות במעורפל בכתב התביעה.

זאת בעיקר לענין טענתו בתביעה החדשה כי לאחר מתן פסק הדין התביעה הראשונה נקטו "הנתבעים החדשים" (המשיבים) בתכסיסים שונים למניעת מילוי חיובי החברה כפי שנקבעו בפסק הדין.

בדין צויין בהחלטה קמא כי התביעה, כפי שהיא, אינה מפרטת מהם מעשי הנתבעים העולים כדי עילה נטענת נגדם ומה למעשה העילה הספציפית הנטענת לענין זה.