ניו קופל נ' אלימלך

פסק דין

התובעת, על גלגוליה השונים, היא חברה שעיסוקה, לצורך העניין, בהשכרת כלי רכב והשכירה 19 כלי רכב לחברה, אשר זכויותיה וחבויותיה הומחו לחברת מנעולי ירדני בע"מ [ להלן: "החברה" ] כפי ההסכמים ב' ו ג' לתצהיר עובדת התובעת הגב' אריאלה לבנטר [ להלן: "אריאלה" ] וכפי המוסכם על הנתבע כאמור בסעיפים 2 ו 4 לתצהירו [ להלן יקרא נספח ב' הנ"ל – "חוזה השכירות" ].

הנתבע ערב כלפי התובעת לחובות החברה, עד לסכום של -.192,000 ₪ כפי כתב הערבות נספח ד' לתצהיר אריאלה וכפי הודאתו בסעיפים הנ"ל לתצהירו.

המחלוקת בדבר כמות כלי הרכב שהושכרה לחברה מצאה פתרונה בהצהרת ב"כ התובעת לפיה מדובר ב 19 כלי רכב [ עמ' 8 לפרוטוקול שורה 2 ], שחלקם הוחזרו בהסכמה לתובעת עובר למינוי מפרק זמני לחברה, כפי שלהלן; עיקר המחלוקת נוגעת לעניינם של 13 כלי רכב נוספים.

ביום 7.9.05 מונה לחברה מפרק זמני [ להלן: "המפרק" ] וראה לעניין זה מכתב המפרק מיום 11.9.05 נספח טז' לתצהיר אריאלה וכן ראה סעיפים 11, 13 לתצהיר הנתבע.

החל מעת מינויו, החל המפרק להחזיר לתובעת את כלי הרכב שהיו מושכרים על ידיה לחברה, כאמור 13 במספר, ובמהלך של כ 5 שבועות לאחר מכן הוחזרו לתובעת כל כלי הרכב שהיו מושכרים לחברה על ידי התובעת, קודם למועדי תום השכירות שלפי חוזה השכירות; כל תקופת שכירות הייתה אמורה להיות בת 36 חודשים החל ממועד מסירת כל מכונית לחברה [ סעיף 5 לחוזה השכירות ]

ראש התביעה הראשוני של התובעת הוא בגין הפרתו היסודית של חוזה השכירות על ידי החברה ותוצאה מכך דרישה לתשלום פיצויים קבועים ומוערכים מראש בשיעור של 6 חודשי שכירות לכל כלי רכב [ היינו 13 כלי רכב - ראה פסקה ראשונה לפרק ב' לסיכומי התובעת ] כאשר החיוב בפיצוי המוסכם נסמך לכאורה על הוראות 17.7 לחוזה השכירות.

הרבה התלבטה התובעת בשאלה מה הייתה לכאורה אותה הפרה יסודית של חוזה השכירות עליה היא סומכת את ראש תביעתה הנ"ל [ ראה דיון בעניין זה בעמ' 3, 4 להחלטתי מיום 31.10.06 ] ובסופו של דבר בחרה התובעת לטעון כי הפרת החוזה, אשר בגינה היא תובעת את הפיצוי האמור, היא בהחזרת כלי הרכב על ידי המפרק, כאמור במכתביו הנ"ל, בטרם הושלמה תקופת השכירות של 13 כלי הרכב, כפי המפורט בכותרת ובתוכן פרק ב' של סיכומי טענות התובעת.

הרבה שאלות מתעוררת באשר לראש תביעתה זה של התובעת: האם הייתה בהחזרת כלי הרכב משום הפרה כלשהי לאור הוראות סעיף 14 לחוזה השכירות, או אולי הוחזרו כלי הרכב בהתאם להסכמה שהגיע הנתבע עם התובעת כאמור במייל נספח ב' לתצהירו; האם חלה ערבות הנתבע גם על הפרה של חוזה השכירות בעת ניהול החברה על ידי המפרק ? האם יש לקזז מדמי ההפרה את הפיקדונות שהופקדו לתשלום דמי השכירות הסופיים של כלי הרכב בהתאם לחוזה השכירות ואם כן האם במלואם או חלקם לאור האמור במייל נספח ב' הנ"ל; לא כל השאלות הנ"ל קשות תשובה אולם אין צורך לדון בהן הואיל וכלל לא קמה עילת תביעה לתשלום הפיצויים הנ"ל כפי שיובהר להלן, גם אם אצא מתוך הנחה שאכן הופר חוזה השכירות בהפרה יסודית כאמור וכנטען.

משמופר חוזה בהפרה יסודית, רשאי הנפגע לבטל את החוזה ובנוסף לכך לתבוע פיצוי המגיע לו, בין פיצוי מוכח ובין פיצוי מוסכם [ סעיפים 2, 7(א) ו 15(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חזה), תש"ל – 1970 (להלן: "חוק התרופות"); ג'שלו ו י'אדר "דיני חוזים – התרופות", עמ'71, 72 פיסקאות 3.01 – 3.02 ].

במקרה זה נראה כי מנסח חוזה השכירות ,שהוא "חוזה אחיד" שנוסח על ידי התובעת ביקש להוסיף על זכויות התובעת בהפרת החוזה אולם מתוך עודף תשוקה נראה כי הצליח לכתוב את החוזה כך שדווקא שוכרי כלי הרכב יצאו נשכרים במקרה זה.

במה הדברים אמורים: לפי סעיף 17.7.1 לחוזה השכירות, "...בוטל החוזה על ידי הנפגע, מחמת הפרתו של החוזה הפרה יסודית על ידי הצד המפר, יהא הצד המפר חייב לשלם לצד הנפגע...פיצוי מוסכם ....וגו'" [ הדגשה שלי – צ..כ ].

הנה כי כן, זכות הנפגע לפיצוי אינה קשורה רק להפרתו של החוזה בהפרה יסודית אלא שנסח החוזה קשר אותה ישירות לביטול החוזה; לאמור, בעוד לפי חוק התרופות זכאי הנפגע לסעד של ביטול החוזה וסעד של פיצוי ללא תלות ביניהם, קשר חוזה השכירות את סעד הפיצוי בסעד הביטול באופן שהביטול הוא תנאי מוקדם לפיצוי; כידוע, אין מניעה שהצדדים לחוזה יתנו על התרופות שלפי הדין [ ג. שלו ו י' אדר, שם עמ' 92 – 94 פיסקאות 3.24 – 3.27 ].

לא מצאת שמץ ראיה או טיעון לכך שחוזה השכירות בוטל על ידי התובעת עקב הפרתו הנטענת על ידי החברה ומכאן שלא קמה לתובעת זכות לפיצוי המוסכם ואין צורך לדון בשאר הטענות הקשורות בעילה זו.

טענות התובעת לפיהן החזרת כלי הרכב על ידי המפרק הן בגדר ביטול החוזה, אינן ראויות לדיון ממשי; לא ייתכן שאותו מעשה יהווה גם הפרה של החוזה, וגם ביטול החוזה שנעשה כדין; זאת ועוד אפילו לשון החוזה מצביעה על כך שאותו ביטול המקנה זכות פיצוי הוא ביטול שנעשה על ידי הנפגע ולא על ידי המפר.

גם עניינו של ראש התביעה השני לא שפר.

ראש תביעה זה עניינו הוא בתשלומים שונים שחייבת החברה לתובעת .

מתוך הסכום הכולל בראש תביעה זה, עיקר הסכום נוגע לתשלומים הנדרשים בגין "חריגה בקילומטרים", סכום בסך כולל של -.105,121.17 ₪ [ להלן: "סכום החריגה" ].

יוסבר: לעניין כל כלי רכב שהושכר על ידי התובעת לחברה, נקבע מספר הקילומטרים השנתי שאין תשלום בגינו והתמורה בגין מרחקי נסיעה אלו כלולה בדמי השכירות.

באשר לחריגה משיעורים אלה, נקבעו סכומי תשלום לכל ק"מ, שמעבר לשיעור השנתי והם סכומי החריגה [ ראה לדוגמה: נספח טו'4 לתצהיר אריאלה ].