ניהול דיון הוכחות בענין גובה מזונות

א. לפני בית הדין הוגש ערעור על החלטת בית הדין האזורי בת"א מיום ח' סיון תשע"ו (14.6.2016), וז"ל:

"עמדת בית הדין האזורי היא שאין טעם לנהל דיוני הוכחות בנסיבות מקרה זה [...]

בית הדין ממליץ לצדדים לכבד החלטת בית הדין ככתבה וכלשונה, ולהימנע מהליכים משפטיים מיותרים, העשויים לגרום לעגמת נפש, בזבוז זמן יקר והוצאות כספיות מיותרות.

בית הדין סבור שאם האב יקבל החלטה נבונה באשר להמלצת בית הדין ייחסכו מהילדים חלק מהקשיים עליהם מצביעה פקידת הסעד בתסקיר."

בהחלטה זו דוחה בית הדין האזורי את תביעת המערערת להבאת עדים וראיות לגבי גובה המזונות.

לטענת המערערת, בית הדין לא אפשר לה להביא את ראיותיה והוכחותיה, ולכן מבקשת מבית הדין הגדול, להורות על ביטול ההחלטה הנ"ל ולאפשר לה להשמיע את ראיותיה.

בהחלטת בית הדין האזורי, כפי שהיא מנוסחת, ואף בפרוטוקול הדיון, לא נמצא נימוק, מדוע יימנע מהמערערת לממש את זכותה הבסיסית להבאת ראיות בטרם יוכרע הדין.

בית דיננו, בהחלטתו מיום ט' חשוון תשע"ז (10.11.2016), ביקש מבית הדין האזורי הבהרת פסק הדין נשוא הערעור, מכיוון שבהחלטת בית הדין האזורי, כפי שהיא מנוסחת, ואף בפרוטוקול הדיון, לא נמצא נימוק, מדוע יימנע מהמערערת להציג את ראיותיה באשר לגובה המזונות. בית דיננו קבע שרק לאחר מכן תינתן הכרעה סופית באשר לערעור.

ב. בית הדין האזורי המציא את הבהרתו בהחלטה חתומה מיום כ"ז תשרי תשע"ז (29.11.2016). בנימוקיו נכתב:

"במהלך הדיון שמע בית הדין באורך רוח את עמדות הצדדים וב"כ, ולאחר שקיבל נתונים עובדתיים באשר למצבם הכלכלי של הצדדים, הכולל פיטורי האם ממקום העבודה ותסקיר עדכני משירותי הרווחה, החליט בית הדין שיש בסכום שנקבע (3,000 ש"ח לחודש) כמזונות זמניים די סיפוקם של שני הילדים, וכי הסכום סביר.

נימוקינו העיקריים כפי שהבאנו בהחלטת בית הדין הם כדלהלן:

• א. הילדים שוהים אצל הצדדים כמעט בחלוקה שווה.
• ב. בית הדין חייב את האב להשתתף בכל ההוצאות החריגות, כמו הוצאות שכר לימוד כולל שיעורי עזר פרטיים והוצאות רפואיות חריגות.
• ג. האב הצהיר בפנינו (שורות 35–36) שהוא שילם לבדו את טיפולי השיניים, רכישת תפילין והוצאות חריגות נוספות.
• ד. בית הדין המליץ לאב להוסיף סך 500 ש"ח נוספים עד שהאם תמצא מקום עבודה.
• ה. בתסקיר שירותי הרווחה הודגש, כי יחסי הקונפליקט שבין ההורים פוגעים בהתפתחות התקינה של הבן [א'] וכי הם לא מאפשרים לילדים לגדול ולהתפתח בסביבה מוגנת, יחסי ההורים פוגעים בהתפתחותם התקינה של הקטינים הן מהבחינה הרגשית והן מהבחינה הלימודית.

לסיכום:

לעיני בית הדין נגלתה תמונת מצב די ברורה, שלקטינים לא עלול להיגרם נזק מאי התפתחותם של הילדים בגין הסכום שנקבע והתוספות שבהם חויב האב.