נידם יוסף ואח' נ' עיריית צפת

פסק דין

1.העותרים היו בעבר בעלי הזכויות בדירת מגורים השוכנת בצפת; ביום 04/08/08 מכרו העותרים את הדירה ולצורך העברת הזכויות בה לרוכשים, נזקקו לאישור בהתאם לסעיף 324 לפקודת העיריות (נוסח חדש) (להלן: "פקודת העיריות").

2.המשיבה, בתחומה מוחזק הנכס, סירבה ליתן בידי העותרים אישור להעברת הזכויות (להלן: "אישור"), בטענה כי רובץ על הנכס חוב.

3.לטענת העותרים, בעקבות פנייתם לקבל את האישור, גם החלה המשיבה לנקוט כנגדם בהליכי גבייה מנהליים.

4.במסגרת העתירה העלו העותרים טענות שונות, שבעטיין, לעמדתם, מנועה המשיבה מלנקוט כנגדם בהליכי גבייה מנהליים ואיננה יכולה לסרב לבקשתם לקבלת האישור.

5.בסיכומיהם צמצמו העותרים טענותיהם והשליכו יהבם על שני טעמים, המצדיקים, לגישתם, קבלת העתירה;

א.הואיל והחובות להם טוענת המשיבה התיישנו, רובם ככולם, בטרם פעלה הרשות המקומית לגבייתם, אין להתיר לרשות למנוע מהם קבלת האישור לטאבו.

ב.קיומו של השתק, עקב הבטחה שלטונית, המתבסס על העתקי קבלות מהשנים 2003-1997, בהן צויין "נספח לקבלה עבור שיקים דחויים גמר חשבון".

בהקשר זה, מבקשים העותרים לדחות טענות המשיבה, כי השיקים שנמסרו לה, בגינם נתקבלו הקבלות, לא נפרעו.

6.המשיבה מבקשת לדחות את העתירה. לטענתה, העותרים שינו טענותיהם ובסיכומיהם הם מרחיבים ומעורים טענות חדשות, תוך זניחת חלק מטיעוניהם המקוריים, הואיל והטענות שהעלו בעתירה נתגלו כחסרות בסיס. כך למשל נזנחה הטענה, כביכול לא קיבלו העותרים מעולם פירוט או שומה כדין ולא הושתו עליהם חיובי ארנונה מעין אלה, בעוד שהוכח כי לאורך השנים, הם נדרשו לשלם ארנונה, ננקטו כנגדם הליכים לגביית החוב, לרבות הטלת עיקולים והם אף הגיעו להסדרים לפירעונו.

המשיבה סבורה, כי אין להתיר לעותרים לשנות חזית או להרחיבה, מבלי לתקן את העתירה.

7.יש ממש בטענות המשיבה, כי כתב העתירה כולל טענות אשר נזנחו על ידי העותרים בסיכומיהם. העתירה היא רחבה יותר ומושתתת גם על טענות עובדתיות, שעליהן לא חזרו העותרים בסיכומיהם,

אחת הטענות המרכזיות של העותרים הייתה, כי החוב הרשום בספרי העירייה התיישן ואי לכך לא ניתן לנקוט בדרכי גבייה מנהליים לגבייתו או לעכב מתן היתר להעברת הזכויות, בשל קיומו של חוב שהתיישן, בטענה זו אין מניעה לדון ולהכריע. לעומת זאת, הנימוק השני שהועלה על ידי העותרים בסיכומיהם, השתק עקב הבטחה שלטונית, איננו מהווה חלק מנימוקי העתירה. טיעוני העותרים בעניין זה נסמכים, בעיקרם, על מסמכים שהוגשו לאחר הדיון בעתירה, ושהגשתם הותרה, מן הנימוקים המפורטים בהחלטה מיום 02/01/11, בפרט, מן הסיבה שהמשיבה לא עמדה על כך שיוחזרו למבקשים, אלא ביקשה אף היא להסתמך מצידה על מסמכים נוספים שצרפה. מתן אפשרות לעותרים לצרף מסמכים נוספים להוכחת נימוקי העתירה, לא נועדה לאפשר הרחבת החזית או שינויה, ובהחלטה אף ניתנה לצדדים אפשרות לטעון בסיכומיהם כנגד משקלם של המסמכים והרלבנטיות שלהם לנושאים שבמחלוקת.

לפיכך, לא ניתן לפרש החלטה זו, כמתירה לעותרים להרחיב טיעוניהם ולהוסיף לעתירתם עילות שלא הועלו מלכתחילה, ואשר למשיבה לא ניתנה הזדמנות נאותה להתגונן מפניהן.

8.במסגרת העתירה הועלתה טענה מצומצמת יותר, שהתייחסה לחיובי הארנונה לשנת 1996 בלבד, והתבססה על אישור מחלקת הגבייה של עיריית צפת מיום 25/11/96, המעיד על כך שהעותרים הסדירו את חוב הארנונה עבור הנכס עד ליום 31/12/96, וחוב מים וביוב עד ליום 30/10/96, באמצעות שיקים וערבות בנקאית. על סמך אישור זה, טענו העותרים, כי אין המשיבה רשאית לדרוש מהם תשלום חוב ארנונה עבור התקופה שעד סוף שנת 1996.

לאור המפורט לעיל, השאלות העומדות להכרעה הן:

א.האם החוב הרשום בספרי המשיבה על הנכס שהיה בבעלות העותרים, התיישן, כך שלא ניתן לגבותו באמצעות הליכי גביה מנהליים?

ב.בהנחה שהחוב התיישן, האם רשאית המשיבה למנוע מהעותרים קבלת אישור לרישום בטאבו, לשם העברת זכויותיהם, בגדר סעיף 324 לפקודת העיריות?

ג.מה משמעות הרישום על האישור שניתן על ידי מחלקת הגביה של המשיבה ביום 25/11/96 לגבי יתרת החוב, עד לתאריך 31/12/96?

דיון והכרעה