ניג'ם(עציר) נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפניי ערעור על חומרת עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער.

המערער הובא לדין בבית משפט השלום לתעבורה בחיפה, בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה - לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה"), נהיגה ללא רישיון נהיגה - לפי סעיף 10 (א) לפקודה ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף - לפי סעיף 2 (א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל- 1970.

בעובדות כתב האישום נטען כי ביום 01/05/12, נהג המערער ברכב פרטי מכיוון בית חולים רמב"ם לכיוון צומת דולפין ועוכב על ידי המשטרה לביקורת.

בדיקת מסמכיו של המערער העלתה כי הוא נפסל מלנהוג במעמדו, ביום 05/02/12, על ידי בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, למשך 15 חודשים, בתיק 2358-07-09 - (להלן: "התיק הקודם").

המערער לא הפקיד את רישיונו ולא הגיש כל תצהיר. על כן, הוא נמצא ביום 01/05/12, נוהג בזמן פסילה ולמרות שרישיונו פקע בשנת 2002.

המערער נהג ללא פוליסת ביטוח.

המערער הופנה לשירות המבחן ובית משפט לתעבורה שמע את טיעוני הצדדים לעניין העונש והטיל עליו את העונשים הבאים:

10 חודשי מאסר בפועל, הורה על הפעלת המאסר המותנה של עשרה חודשים אשר הוטל על המערער בתיק הקודם, כשהוא מורה שמחצית העונש המופעל יהיה בחופף והמחצית השנייה תהיה במצטבר, כך שעל המערער לרצות 15 חודשי מאסר בפועל, 36 חודשי פסילה בפועל תוך הפעלת עונש פסילה מותנה של 8 חודשים שהוטלו עליו בתיק הקודם באופן שמחצית הפסילה המופעלת תהיה בחופף והמחצית השנייה במצטבר, סה"כ על המערער לרצות 40 חודשי פסילה בפועל וקנס כספי בסך 1,500 ₪.

כאמור, הערעור מופנה כנגד עונש המאסר בפועל.

באי כוח המערער טענו למצבו הבריאותי הלא קל של המערער, לנסיבותיו האישיות ולעובדה כי הוא היה קורבן של מעשה איבה. ביקשו להקל בדינו ולהאריך את עונש המאסר המותנה ולחילופין, להפעילו באופן חופף.

באי כוח המערער ביקשו מבית המשפט לשקול הפניית המערער לשירות המבחן לשם קבלת תסקיר עדכני. עיינתי בתסקיר שירות המבחן ובגזר הדין של בית משפט השלום לתעבורה שהתייחס בהרחבה לתסקיר ולעמדת שירות המבחן, לפיה יש להטיל על המערער עונש מוחשי ומשמעותי לשם הצבת גבולות ברורים ומרתיעים מפני חזרתיות על מעשים דומים, ולא שוכנעתי כי יש מקום להיעתר לבקשת המערער בעניין זה.

המשיבה ביקשה לדחות את הערעור. לטעמה, העונש שהוטל על המערער אינו חמור עד למידה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור.

לאחר שעיינתי בגזר הדין, בתסקיר שירות המבחן, בהודעת הערעור, בהרשעות הקודמות של המערער, בפסיקה שהוגשה ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור.

אומנם המערער חווה אירוע טראומתי והיה קורבן לפעולות איבה, אך אירוע זה התרחש לפני שנים רבות. גם אם נניח שאירוע טראומתי זה הותיר אותותיו על המערער, הרי אין בכך כדי לתרץ התנהלותו ככל שהדבר קשור לנהיגה בזמן פסילה וללא רישיון נהיגה.

המערער יליד 1965, היה ברשותו רישיון נהיגה שתוקפו פג בשנת 2002. המערער נוהג מאז שנת 1983, אך במשך השנים הוא צבר לעצמו כ- 78 הרשעות קודמות. לחובת המערער, הרשעות בעבירות מהותיות וחמורות.

זאת ועוד, שירות המבחן סקר את נסיבותיו של המערער ואת נסיבות משפחתו ואף התייחס להרשעותיו הקודמות בתחום התעבורה וציין כי לחובתו כ- 60 הרשעות קודמות. עוד ציין שירות המבחן כי אמנם המערער הביע נכונות להשתלב בהליך טיפולי שישנה את דפוסי חשיבתו והתנהגותו מפרת החוק, אך שירות המבחן לא המליץ על כך, זאת על סמך ניסיונו הקודם עם המערער במהלך המעורבות הטיפולית הקודמת של שירות המבחן בה השתתף המערער במסגרת קבוצה ייעודית טיפולית לעצורי בית, התרשם שירות המבחן כי קיימים קשיים נפשיים ניכרים להשתלבותו בהליכים טיפוליים ולהערכתו, המערער לא יפיק מכך כל תועלת עקב קשייו לשמור על יציבות במסגרות השונות בחייו ולכן, הפעם הוא לא בא בהמלצה טיפולית.

שירות המבחן הוסיף וכתב כי לאור העובדה שהענישה שהוטלה על המערער לא הצליחה להרתיעו, המליץ להטיל עליו ענישה מוחשית ומשמעותית שיש בה כדי להציב לו גבולות ברורים ומרתיעים מפני חזרתיות.

עוד ראוי להדגיש כי שירות המבחן היה מודע לנסיבותיו ומצבו הבריאותי של המערער, לרבות העובדה שהוא היה קורבן של פעולות איבה.

ראוי לציין כי המערער נפסל במעמדו מלנהוג בחודש פברואר 2012 ולא חלפו מספר חודשים וכבר בחודש מאי 2012, הוא שב ומבצע עבירה חמורה יותר של נהיגה בזמן פסילה כשהיה תלוי ועומד מעל ראשו עונש מאסר מותנה משמעותי. היה על המערער לצפות שעונש המאסר המותנה יופעל ואף יוטל עליו עונש מאסר נוסף בגין העבירה החדשה.