ניאזוב ואח' נ' איל ואח'

פסק דין

בפני תביעה כספית, על סך של 15,850 ₪, שעניינה נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים. מן הראוי להעיר, כי לכתב התביעה צורפה מלכתחילה חוות-דעת שמאי המתייחסת לצדו השמאלי של רכב התובעים, ולאחר מכן תוקן כתב התביעה וחוות-הדעת הוחלפה בחוות דעת נוספת, של אותו שמאי, מאותו יום, המתייחסת לצדו הימני של רכב התובעים, והמפרטת נזקים אחרים. לטענת התובעים, בבקשה לתיקון כתב התביעה, מדובר בשתי תאונות שונות שנגרמו לרכב התובעים.

בתום הדיון שהתקיים בפני, ובנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות, העדויות וחומר הראיות שהוגש. כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)).

אין חולק, כי התאונה ארעה על רח' נמיר בתל-אביב, בסמוך לצומת ממנה ניתן לפנות שמאלה (באלכסון) לרח' המסגר, במקום בו בכביש 5 נתיבים, 3 הפונים שמאלה, כשהימני מתוכם מיועד לתחבורה ציבורית ומסומן בצהוב, ו-2 הממשיכים ישר. רכב הנתבעות, נסע בנתיב השמאלי מתוך 2 הנתיבים המיועדים להמשך ישר, וביקש להשתלב בתנועה הפונה שמאלה, אגב הטיית רכבו אל נתיב התחבורה הציבורית. רכב התובעים, שהוא מונית, נסע על נתיב התחבורה הציבורית, ופגע ברכב הנתבעות בצדו השמאלי. הדעות חלוקות באשר לחלק רכב התובעים שנפגע, ובאשר לאחריות להתרחשות התאונה.

טענות התובעים, בקליפת אגוז, הן כי המונית נסעה בנתיב הנסיעה שלה, במהירות סבירה, כשרכב הנתבעות סטה בפתאומית אל נתיב התחבורה הציבורית, באופן שלא אפשר לנהג רכב התובעים למנוע את התאונה. לשיטתם, מהמכה וההתחככות שאחריה נפגע רכב התובעים לכל אורך הדופן הימנית שלו, מהמגן הקדמי, דרך הכנף הימנית קדמית, אל דלת הנוסע, ולרבות פגיעה בעמוד.

טענות הנתבעים, בקליפת אגוז, הן בשעה שנכנס רכב הנתבעים לנתיב התחבורה הציבורית, היה זה פנוי, והתאונה נגרמה בשל נסיעה במהירות מופרזת של המונית. וכן, כי נזקי המונית התמצו בפגיעה קלה בפינה הימנית-קדמית שלו, דהיינו: רק המגן הקדמי ניזוק.

לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים ואחד מנוסעי רכב הנתבעות, ולאחר ששמעתי גם את השמאים שערכו את חוות הדעת, ולאחר שעיינתי במוצגים ובכתבי הטענות, לרבות רכיבי הנזק השונים, ונתתי דעתי הן למהימנות העדויות והן להסתברות הגרסאות, בשים לב למכלול הנתונים שנזכרו לעיל, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחלק את האחריות לקרות התאונה בשיעור של 80% לנתבעות ו-20% לתובעים, ומתוך הנזקים לייחס לתאונה זו רק את הפגיעה במגן הקדמי ברכב התובעים, כך שהסכום יהיה הסכום בו הכיר המומחה מטעם הנתבעים כשייך למוקד זה. בהתאם, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעים סך של חייב את הנתבע/ת לשלם לתובע/ת סך כולל של 3,409 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה למדד מיום התאונה, ובצירוף סך 700 ₪ כשכ"ט עו"ד וסך 700 ₪ כהשתתפות בהוצאות התביעה, כשסכומים אלה נכונים להיום. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יצבור הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ב חשון תשע"ד, 16 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: