נטר ואח' נ' ישראל ואח'

החלטה

לפני בקשת המבקשת למתן אורכה להגשת ערעור על החלטת כב' הרשמת ברכה לכמן, מיום 4.4.13, במסגרת ת"א (טבריה) 1455/07, לפיה בוטל פסק הדין שניתן כנגד המשיבים בהעדר בקשת רשות להתגונן.

על פי האמור בבקשה, ההחלטה מושא הערעור הומצאה למשרד ב"כ המבקשת ביום 11.4.13 ובעקבות קבלתה החל תהליך בדיקת זכאותה של המבקש לקבלת ייצוג משפטי מטעם הלשכה לסיוע משפטי, תהליך שארך זמן ושאינו מצוי בשליטת המבקשת. רק ביום 9.5.13, בשעות אחר הצהריים, התקבלה החלטת המינוי וניתן היה להגיש את הערעור ובנסיבות העניין, כך טענה המבקשת בבקשתה, האיחור שחל בהגשת הערעור הינו מצודק ועולה כדי טעם מיוחד המצדיק מתן האורכה המבוקשת.

באשר לסיכויי הערעור, נטען על ידי המבקשת כי התוצאה שאליה הגיעה כב' הרשמת אינה הגיונית, אינה סבירה ואינה צודקת, וככזו היא מצדיקה בחינת מחודשת על ידי ערכאת הערעור.

המשיבים, בתגובתם לבקשה, התנגדו לבקשה ועתרו לדחייתה. לטענתם, בשים לב למועד המצאת ההחלטה מושא הערעור למבקשת, ביום 11.4.13, היה מקום כי המבקשת תגיש את ערעורה לבית המשפט וזאת עד ולא יאוחר מיום 1.5.13. בפועל, הגישה המבקשת את בקשתה למתן האורכה להגשת הערעור וזאת רק ביום 13.5.13, באיחור ניכר של 12 ימים.

לעניין זה נטען כי היה מקום לכך שהמבקשת תגיש את בקשתה למתן האורכה תוך 20 ימים ממועד קבלת ההחלטה מושא הערעור ולכל הפחות במועד שבו התקבל אישור הלשכה לסויע משפטי, ביום 9.5.13.

בנסיבות העניין, כך טענו המשיבים, לא זו בלבד שהערעור עצמו מוגש באיחור, אלא גם הבקשה להארכת המועד להגשתו, כאשר בידי המבקשת לא עלה להצביע על טעם שאינו בשליטתה שגרם לעיכוב האמור.

שקלתי את טענות הצדדים ומצאתי מקום להעתר לבקשה.

תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, מקנה לבית המשפט סמכות להורות על הארכת מועד שנקבע בחיקוק מטעמים מיוחדים שיירשמו, כאשר לענייננו, יש לציין, המועד להגשת ערעור נקבע אף הוא בתקנות האמורות כך שהארכת מועד זה דורשת אף היא טעם מיוחד.

במקרה דנן, אין בין הצדדים מחלוקת ביחס למועד הגשת הבקשה למתן האורכה להגשת הערעור בהשוואה למועד שבו נתקבלה ההחלטה מושא הערעור בידי המבקשת. מכאן ניתן לקבוע כי הצדדים אינם חלוקים ביניהם ביחס לאיחור שחל בהגשת הערעור, המצדיקה הגשת בקשה למתן אורכה.

בחנתי את הטעמים העומדים מאחורי האיחור האמור, כפי שהובאו על ידי המבקשת בבקשתה, ובחנתי את הטענות שיש בכוונת המבקשת להעלות במסגרת הערעור האמור להיות מוגשת מטעמה (למעשה כתב הערעור כבר הוגש לתיק, הגם שטרם ניתנה החלטה בבקשה להארכת המועד). לאחר שעשיתי כן ולאחר ששקלתי את נימוקי תגובתם של המשיבים, שוכנעתי כי מאחורי האיחור האמור עומדים טעמים שאינם מצויים בשליטת המבקשת העולים כדי טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד.

לעניין זה יש לציין כי בניגוד לעמדת המשיבים, איני סבורה כי יש מקום לזקוף לחובת המבקשת פרק הזמן שחלף ממועד קבלת אישור הלשכה לסיוע משפט ועד למועד הגשת הערער והבקשה להארכת המועד להגשתו. מדובר בפרק זמן קצר ביותר, בן מספר בודד של ימים, שאינו מצדיק כשלעצמו דחיית הבקשה.

אין לומר בנסיבות המקרה דנן כי סיכויי הערעור להתקבל נמוכים המצדיקים דחיית הבקשה מטעם זה ובנסיבות העניין, בשקלול מכלול הנתונים שהובאו לפני, לרבות מידת האיחור שחל בהגשת הערעור, הריני רואה מקום להעתר לבקשה ובהתאם, הריני מאריכה את המועד להגשת הערעור עד למועד הגשתו בפועל.

המזכירות תקבע מועד לשמיעת הערעור ותזמן אליו את בעלי הדין.

עותק החלטה זו יומצאו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ח סיון תשע"ג, 27 מאי 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: