נטר ואח' נ' ישראל ואח'

החלטה

זוהי בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר בקשת רשות להתגונן ביום 28/9/07 בתביעה כספית שהגישו התובעים כנגד הנתבעים.

לטענת הנתבעים, כתב התביעה ופסק הדין מעולם לא הומצאו להם וכי נודע להם לראשונה על פסק הדין רק ביום 14/8/12, לאחר שקיבלו לידם החלטת רשם ההוצאה לפועל, ועל כן יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק. לחילופין יש בפיהם טענות לביטול פסק הדין על פי שיקול דעת בית המשפט בהתחשב בטענות קיזוז, התיישנות והשתק עילה שיש בידם כנגד התביעה.

התובעים מתנגדים לבקשה וטוענים כי כתב התביעה הומצא לנתבעים כדין ועוד נטען כי במסגרת תיק ההוצאה לפועל שנפתח על יסוד פסק הדין, ולאחר שנמסרה לנתבעים אזהרה כדין, הגישו הנתבעים טענת "פרעתי" ביום 12/3/08 וכי היתה להם ידיעה ברורה על קיומו של פסק הדין.

אציין כי שני הצדדים האריכו בטענותיהם, עם זאת, ולמרות המלל הרב, נחה דעתי כי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק וליתן לנתבעים את יומם בבית המשפט.

כעולה מצהיר המוסר שצורף לבקשה למתן פסק דין בהעדר, כתבי התביעה נשלחו בדואר רשום לכתובת הנתבעים אך חזרו מהסיבה "לא ידוע". המוסר, הוא תובע מספר 2, ניגש אישית לכתובת הנתבעים. לאחר שלושה ביקורים שנערכו באותו היום, 24/5/07, פתח לתובע 2 גבר בשנות ה-50 שסרב להזדהות וסרב לקבל את כתבי התביעה, על כן, הדביק תובע 2 את כתב התביעה על דלת הדירה.

תקנה 475א לתקנות סדר הדין האזרחי,התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") שכותרתה, המצאה על ידי בעל דין, קובעת:

"א)היה בעל דין מיוצג על ידי עורך-דין, יומצא כתב בי-הדין באחת מן הדרכים המפורטות להלן:

תק' (מס' 2)
תשנ"ז-1997(1)הורה בית המשפט להמציא את כתב בי-הדין במסירה אישית, ימציא בעל הדין את כתב בי-הדין באמצעות עורך דינו, פקידו או שליח מטעמו בהקדם האפשרי, זולת אם קבע בית המשפט מועד מסירה;

(2)לא הורה בית המשפט על מסירה אישית, ימציא בעל הדין את כתב בי-הדין בדואר רשום עם אישור מסירה, לא יאוחר מחמישה ימים מיום שנמסר לידו לשם המצאה.

(ב)בעל הדין ישמור ברשותו את אישור המסירה והעתק ממנו יוגש לבית המשפט כאשר בעל הדין מגיש בקשה לסעד כלשהו נגד בעל דין אחר."

בענייננו, לאחר שכתבי התביעה חזרו ע"י דואר ישראל בציון הערה "לא ידוע", וללא שניתנה הוראה מתאימה ע"י בית המשפט לביצוע מסירה אישית כקבוע בתקנה לעיל, הומצאו כתבי התביעה ע"י בעל הדין עצמו, ולא באמצעות עורך דינו, פקידו או שליח מטעמו, כמתחייב מהתקנה. מצב דברים זה, שבעל הדין בעצמו מבצע את המסירה, מטיל בספק את המצאת כתבי התביעה ואינו עולה בקנה אחד עם הוראת התקנה.

יתרה מזאת, ובשים לב להשתלשלות העניינים בין הצדדים קודם להגשת התביעה, כפי שהיא עולה מהמסמכים שלפני, תמוה בעיני מדוע לא טרחו התובעים לשלוח את כתבי התביעה למורשה הנתבעים, הוא עורך דינם, בהתאם לתקנה 477 לתקנות.

לאחר שמצאתי כי נפל פגם בהמצאת כתב התביעה לנתבעים, הלכה היא שבית המשפט יבטל את פסק הדין מחובת הצדק, מבלי שידרש לתת דעתו לטיבן של הטענות המועלות בפניו וסיכויי הצלחת הנתבעים בתביעה.

באשר לטענת התובעים כי בעצם הגשת טענת "פרעתי" במסגרת תיק ההוצאה לפועל שנפתח על יסוד כתב התביעה, היה עליהם לדעת על קיומו של פסק הדין. נטען בעניין זה ע"י הנתבעים כי בתום לב סברו כי תיק ההוצאה לפועל נפתח על יסוד פסק דין הצהרתי שניתן ביום 15/4/07. בשים לב לסמיכות המועדים בין פסק הדין ההצהרתי לבין פסק הדין בתיק דנן, בחלוף 5 חודשים בלבד, לא ניתן לשלול לחלוטין את גרסת הנתבעים. כמו כן, עיון בבקשה בטענת "פרעתי" מבסס את טענת הנתבעים שבמועד הגשת הבקשה, לא ידעו דבר על התביעה ופסק הדין.

בהינתן האמור לעיל, אני קובעת כי יש לבטל את פסק הדין מיום 28/9/07 מחובת הצדק.

הנתבעים יגישו בקשת רשות להתגונן בתוך 30 יום מהיום.

בנסיבות העניין, איני פוסקת הוצאות בבקשה דנן.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לב"כ הצדדים.