נטל ההוכחה של טענת זיוף כנגד חתימה

שני שיקים בסכום כולל של 70,500 ש"ח, שנמשכו מחשבונו של הנתבע 2 ובחתימה הנחזית להיות חתימתה של הנתבעת 1, המשמשת כמורשה בחשבון, התגלגלו מידיו של אחד, שוקי מלכי, גיסו של הנתבע 2, לידיו של התובע וחוללו על ידי הבנק הנמשך. מכאן התביעה.

רקע עובדתי

בין התובע ובין מר שוקי מלכי (להלן : "מלכי") נקשרה עסקה, לפיה רכש התובע ממר מלכי, ביום 24.5.2004, רכב מסוג V-5, משנת ייצור 2000. בתמורה שילם התובע למר מלכי סכום של 60,000 ש"ח במזומן (זכרון דברים - נספח א' לתצהיר התובע).

מספר ימים לאחר מכן, ביום 2.6.2004, כך על פי טענת התובע, דרש ממנו מר מלכי להיפגש. בפגישה שנערכה ליד ביתו של התובע, דרש מר מלכי, שהיה מלווה במספר גברים נוספים, מהתובע, להשיב לידיו את הרכב, שאם לא כן הוא יגרום לבעל הרכב להודיע במשטרה על גניבתו. בנוסף, כך על פי טענת התובע, איים מר מלכי לפגוע פיזית בתובע ובבני משפחתו, תוך שהוא מטיל עליו מורא ופחד (עמוד 9).

התובע, בחששו כי רב, הסכים להשיב למר מלכי את הרכב ואף הסכים לקבל מידיו של מר מלכי בתמורה להשבת הרכב, שני שיקים בסכום כולל של 70,500 ש"ח. השיקים היו משוכים מחשבונו של הנתבע 2 (להלן : "הנתבע") ובחתימתה של הנתבעת 1 (להלן : "הנתבעת") (צילום השיקים וזכרון הדברים הנוסף - נספחים  ב', ג' לתצהיר התובע בהתאמה).

טענות התובע

לטענת התובע, הוא בחן את השיקים, שעל פניהם נראו לו תקינים. בנוסף ולמען הזהירות,  יצר קשר טלפוני עם הנתבע, אשר אישר בפניו, כי לא תהיה כל בעיה עם השיקים במועד פרעונם.

אלא מאי, משהופקדו השיקים לחשבונו של התובע, הם חוללו על ידי הבנק הנמשך, האחד בשל אכ"מ, הוראת ביטול וחתימה לא זהה, והשני בשל הוראת ביטול. בנסיבות אלה, דורש התובע כי הנתבעים יחויבו לשלם לו את סכומם של שני השיקים.

טענות הנתבעים

הנתבעת בלבד הגישה התנגדות לביצוע שטר (בש"א 156428). בנימוקי ההתנגדות טענה,  כי השיקים האמורים נגנבו ממנה וכי החתימה, הנחזית להיות חתימתה, היא למעשה זיוף.

בהחלטתה מיום 7.4.2005, קיבלה כב' הרשמת כוכבה לוי את התנגדות הנתבעת והתיק נקבע לברור בפני.

חבותה האישית של הנתבעת

הנתבעת איננה בעלת החשבון אשר ממנו נמשכו השיקים. שמה צוין על גבי השיקים כמורשה לפעול בחשבון בלבד. הנתבעים אישרו בעדותם, כי הנתבעת איננה אחת מבעלי החשבון, אלא מורשית לפעול בו, על סמך ייפוי כוח שניתן לה על ידי הנתבע (ראה עדותה של הנתבעת בעמוד 23 שורות 7-8, ועדותו של הנתבע בעמוד 31 שורות 12-19).

סעיף 92(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] קובע כי:

"מסמך או כתב הטעונים לפי פקודה זו חתימתו של אדם, אין צורך שיחתום עליהם בידו הוא, אלא די להם בחתימתו שנכתבה ביד אדם אחר בהרשאתו או על פיה ..."

סעיף 25(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] מורנו כי:

"מי שחתם על שטר בתור מושך או מסב או קבל והוסיף לחתימתו מלים המורות שהוא חותם בשם מרשה או מטעמו או בבחינת נציג, אינו חב על פי השטר חבות אישית; אך תוספת מלים לחתימתו שאינן באות אלא לתאר שהוא מורשה או פועל בבחינת נציג, אינן פוטרות אותו מחבות אישית, ואם הוכח שפעל שלא ברשות או שחרג מתחום רשותו יהא חב על פי השטר חבות אישית."

אין חולק על כך, כי הנתבע לא העלה כל טענה בדבר חריגתה של הנתבעת מהרשות שניתנה לה, בנוגע לחתימתה על שיקים המשוכים מחשבונו.

גניבת השיקים