נטל ההוכחה המוטל על חב' ביטוח המייחסת למבוטח מעורבות בהצתת הנכס המבוטח

1. לפני תביעת התובע כנגד הנתבעת לתשלום תגמולי ביטוח בהתאם לפוליסת ביטוח אש שביטחה הנתבעת את עסקו.

2. אין חולק בדבר העובדות הבאות. משך מספר חודשים ניהל התובע עסק למכירת חומוס בחנות ברח' טשרניחובסקי 3 תל-אביב. בשלב מסוים החליט לסגור את ה"חומוסיה" ובמקומה לפתוח עסק למכירת דברי מתיקה. התובע סגר את ה"חומוסיה" בסוף מאי 2005, ואת ה"מתוקיה" פתח לראשונה ביום ששי, 11.6.05. ביום 12.6.05, מוצאי שבת, בערך בחצות, הודע לתובע על ידי המשטרה כי פרצה אש בעסק. התובע הגיע למקום. התברר כי שירותי הכיבוי פרצו את תריס הגלילה בכניסה לעסק וכיבו את האש. אין חולק כי עקב הדליקה נגרם נזק לסחורה ולציוד בעסק. אין חולק בדבר גובה הנזק, זאת על פי חוות דעת שמאי מטעם הנתבעת.   

3. הגורם לדליקה נחקר על ידי חוקר דליקות מטעם הנתבעת וכמו כן על ידי חוקר דליקות של שירותי הכיבוי. החקירות העלו כי אין ספק שהדליקה נגרמה על ידי הצתה. על כך אין גם חולק בין הצדדים.  על פי דוחות החקירה, בחינת המקום העלתה כי ההצתה בוצעה על ידי אדם שנכנס לעסק בדלת האחורית, כפי הנראה באמצעות מפתח. התובע העיד כי לדלת האחורית היה רק מפתח אחד, שדרך קבע היה תקוע במנעול.  

4. אין חולק כי לתובע היתה פוליסת ביטוח לכיסוי נזקי אש בעסק אצל הנתבעת. הפוליסה היתה תקפה עוד בימי פעילות ה"חומוסיה". אין חולק, כי סמוך לפני פתיחת ה"מתוקיה" הודיע התובע לנתבעת כי ייעודו של העסק שונה ממכירת חומוס למכירת דברי מתיקה. 

5. נוכח תוצאות החקירה ונסיבות המקרה, כפי שפורטו לעיל, התעורר אצל הנתבעת החשד כי התובע עצמו היה מעורב בהצתת עסקו. לפיכך הציעה לתובע לעבור בדיקת פוליגרף, והתובע ניאות. יצויין כבר עתה כי בידי הנתבעת אין כתב הסכמה (ראה מכתבה ת/2). בפוליגרף נמצאו סימני אמירת שקר לגבי חלק מהשאלות.

6. משהגיעו ממצאי הפוליגרף סירבה הנתבעת לפצות את התובע על פי הפוליסה, בטענה כי הוא עצמו היה מעורב בהצתת העסק על מנת לקבל במרמה את תקבולי הביטוח. מכאן התביעה.

7. בדיון לפני נחקר התובע על תצהירו, וכן נחקר מומחה הפוליגרף, תוך שב"כ התובע שומר על טענתו לפיה על בית המשפט להתעלם כליל ממצאי בדיקת פוליגרף אשר התובע לא הסכים להצגת ממצאיה כראיה בבית המשפט. לאחר החקירות סיכמו ב"כ הצדדים בעל פה.

טענות הצדדים

8. לטענת התובע, משהוכח כי אירעה דליקה בעסק, הנטל עובר אל הנתבעת להוכיח את טענתה כי התובע היה מעורב בהצתה. באשר לפוליגרף - טוען ב"כ התובע כי באין הסכמה להצגת הממצאים כראיה אין הנתבעת רשאית להגישם ועל בית המשפט להתעלם מהם כליל. בנוסף טען כי לאור חקירת המומחה ומצבו של התובע בעת הבדיקה אין ליחס לממצאים כל משקל ואין לקבלם. ב"כ התובע מציין כי אין כל יתרון כלכלי לתובע בהצתת העסק, שהרי הפיצוי על פי הפוליסה אינו מכסה ממילא את נזקי ההצתה.

9. הנתבעת טוענת כי די בתמיהות וממצאים המעלים חשד כי התובע מעורב בהצתה, על מנת להטיל עליו עצמו את הנטל להוכיח כי לא כך הוא. לטענתה, היא אכן הצביעה על תמיהות כאלה, ומפנה בעיקר לממצאי בדיקת הפוליגרף. ב"כ הנתבעת טוענת כי משביצע התובע את הבדיקה, זכאית היא להגישה כראיה בין כל הראיות. עוד היא טוענת כי יש ליחס לממצאי הבדיקה משקל ניכר, שכן מהימנות הבודק והבדיקה לא קועקעו בחקירה.

דיון והכרעה 

10. לאחר ששמעתי את העדים, עיינתי היטב בראיות ושקלתי את הטענות ואת כל השיקולים היפים לעניין, באתי לכלל דעה כי דין התביעה להתקבל.

11. אין ממש בטענות הנתבעת, לא באשר לנטל ההוכחה ולא באשר להגשת ממצאי בדיקת הפוליגרף. טענות אלה בדיוק נדחו עוד בפסק הדין בעניין חניפס (בע"א 678/86 חניפס נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4) 177), שעובדותיו דומות לענייננו.

12. באותו עניין נקבעה על ידי בית המשפט העליון ההלכה בנוגע לקבילות ממצאי פוליגרף, כדלקמן:

"... לא הייתה מחלוקת בין הצדדים, כי בשלב בדיקת תביעתו על-ידי השמאי, שמונה לכך על-ידי המשיבה, הסכים המערער להצעת השמאי בדבר הפנייתו לבדיקה בפוליגרף, וכי הסכמתו לעניין זה נרשמה בידי השמאי כלשונה: "אני מוכן להיבדק בפוליגרף אוות הגניבה ושריפת הרכב". אך המערער כפר בטענת המשיבה, כאילו הסכים מראש שתוצאות הבדיקה תהווינה ראיה במשפט, והשופט המלומד לא היה מוכן להסתפק בעדות השמאי, אודות מה שסוכם בינו לבין המערער בעל-פה, קודם להפנייתו לבדיקה, כבראיה מספקת להוכחת עמדת המשיבה. על רקע זה קבע השופט המלומד, כי לא הונחה תשתית הסכמית נאותה לקבילותם כראיה של מימצאי בדיקת הפוליגרף, וסירב להיזקק להם מכול וכול. במסקנה זו אין כל מקום להתערבותנו.

 לפנינו לא טען עוד בא-כוחה המלומד של המשיבה, שלמימצאי בדיקת הפוליגרף היה מקום לייחס משקל של ראיה מכרעת או של ראיה בעלת חשיבות ראשונה במעלה. טענתו הצטמצמה לכך, שלנוכח העדר מחלוקת, שהמערער אכן הסכים להיבדק בפוליגרף, מן הדין היה לייחס גם לתוצאות הבדיקה - שבפועל הובאו לידיעת השופט המלומד - את משקלן הראוי, בכלל שאר הראיות, בקביעת נאמנות גירסתו של המערער. טענה זו יש, לדעתי, לדחות.

על-פי הלכתו של ע"א 61/84 [1], מותנית קבילותם של מימצאי בדיקה בפוליגרף, בין כ"ראיה החלטית" ובין כראיה מכלל הראיות, בהוכחת הסכמתם המוקדמת של הצדדים וכן בתוכן הסכמתם. ומשמצא השופט המלומד, כי אין לפניו ראיה מספקת לקיומה של הסכמה מוקדמת כזאת או למהותה, מצווה היה להתעלם כליל ממימצאי הבדיקה שהובאו   לידיעתו. כך אמנם נהג השופט, ונכון נהג".

13. משמעות הלכה פסוקה זו היא, כי על מנת שתהא הנתבעת רשאית להגיש את ממצאי בדיקת הפוליגרף כראיה (בין כראיה מכרעת ובין כראיה בין שאר הראיות), עליה להוכיח כי התובע הסכים לא רק לביצועה אלא גם להגשתה כראיה. 

14. על הלכה זו חזר בית המשפט העליון גם בע"א 7003/99 ראמי מרינה נ' סהר בע"מ, פ"ד נו(1) 517, בו נקבע כדלקמן: