נטל ההוכחה במחלוקת על גובה הכנסות הנתבע

הנידון: מזונות – נטל ההוכחה במחלוקת על גובה הכנסות הנתבע

לפנינו בקשה לפסיקת מזונות זמניים.

רקע כללי ומשפטי בקצרה

הצדדים, נשואים משנת תשס"ח (2008) – נישואין שניים לבעל וראשונים לאישה, ולהם שלושה ילדים קטינים [...]. הבעל עצמאי, מספק שירותים בתחום ************** (מתוך ********** שבבעלותו), האישה שכירה, עובדת בחברת ******** [...].

הצדדים חיים בנפרד מתחילת חודש אוקטובר 2015, בעקבות אירוע שבגינו הגישה האישה תלונה למשטרה נגד הבעל, ובית המשפט הרחיק את הבעל מבית הצדדים לכמה ימים. עובר לאירוע, ביום כ"ח בתשרי תשע"ו (11.10.2015), הגישו הצדדים תביעות כרוכות לבית הדין. הבעל הגיש תביעת גירושין ובכרוך לה ענייני הרכוש משמורת הילדים ומזונות אישה. האישה הגישה תביעת שלום בית ולחלופין גירושין, ותביעת מזונות אישה וילדים.

לאחר כמה דחיות, בין היתר עקב פנייה לגישור, קיים בית הדין ביום י"ז אייר תשע"ו (25.5.2016) דיון במעמד הצדדים ובאי כוחם, בתביעת המזונות. לצדדים קבוע מועד לדיון נוסף בחודש נובמבר 2016, שקבוע לשמיעת שאר התביעות. במהלך הדיון, הצדדים הביעו את הסכמתם להתגרש. בו ביום ניתן פסק דין לגירושין, ונקבע מועד לסידור גט.

תביעת המזונות

בדיון שהתקיים לפנינו, טענו הצדדים בעל פה בעניין מזונות האישה והקטינים. בית הדין הורה לצדדים לסכם את טענותיהם בכתב ולצרף אסמכתאות וכך נעשה. ואולם לאור הסתירות החריפות בטענות הצדדים, וחוסר הבהירות באשר להכנסת הבעל כפי שיפורט בהרחבה להלן, נראה שלא יהיה מנוס מקיום הליך הוכחות כולל חקירות הצדדים וגילוי מסמכים נוספים בטרם יהיה אפשר לפסוק את המזונות הקבועים. מאותו הטעם, פסיקת המזונות הזמניים תהיה בכפוף לבירור הסופי, באופן שפסק הדין למזונות קבועים יחול אף הוא רטרואקטיבית, וייתכן שאף ממועד הגשת התביעות.

1. רמת החיים של הצדדים טרום הפירוד

עובר לפירוד, הצדדים התגוררו בדירה של הורי הבעל ברחוב [...] ב******, ונהנו מרמת חיים ממוצעת. האישה צירפה חשבוניות ואישורי תשלום של ההוצאות הקבועות יותר (חשמל, גז, מים, טלפון ושירותי אינטרנט ולוויין) והיותר משתנות (מזון, ביגוד ופנאי), והוצאות על חינוך. מלבד ההוצאות לחינוך בגן פרטי בסך של 4,800 ש"ח לשני הבנים הקטנים, שברובם שולמו על ידי הורי הבעל, שאר ההוצאות משקפות רמת חיים ממוצעת.

בכתב התביעה למזונות כתבה האישה, שהורי הבעל סייעו לבני הזוג על בסיס כמעט יום יומי, כאשר התירו לצדדים להתגורר בדירה שבבעלותם (בתחילה ב****** ואחר כך ב*****) ושילמו לצדדים שני שליש משכר הלימוד של הבנים הקטינים בגן פרטי, רכשו עבור הצדדים מוצרי מזון מדי שבוע, מימנו עזרה בבית, ושילמו לבעל את הוצאות הדלק. כשהחל המשבר בחיי הצדדים, הורי הבעל אף מימנו להם ייעוץ וטיפול זוגי. האישה כותבת (סעיף 19 לכתב התביעה) שעזרתם הברוכה של הורי הבעל היא שהחזיקה את המשפחה.

גם בפני פקידת הסעד שכתבה את תסקיר רשויות הרווחה, (להלן: התסקיר) ציינו הצדדים (שם עמוד 2) את העובדה שהורי הבעל תמכו בהם באופן קבוע.

2. הכנסות ונכסים של הצדדים

הכנסות האישה

האישה צרפה טופסי 106 לשנים 2014–2015, ותלושי שכר של חודשים ספטמבר – אוקטובר 2015 ומרץ – מאי 2016. ממוצע שכרה של האישה "ברוטו" עמד על [...]לחודש בשנת 2014 (כ־75,000 ש"ח לשנה), ועל [...] לחודש בשנת 2015 (כ־83,000 ש"ח לשנה). לאחר ניכויים שונים נע השכר "נטו" בין 5,000 ל־5,500 ש"ח.

הבעל טען שהאישה משכה כספים שהם ברי איזון, בסך של 50,000 ש"ח, וכראיה לכך צירף הבעל תדפיס חשבון בנק שלפיו בחודש דצמבר 2015 החזיקה האישה ביתרת זכות בסך של 20,000 ש"ח בקירוב. האישה מצִדה צירפה מסמכים שונים התומכים בטענתה, שלפני חג הפסח נזקקה לסיוע מחברים וקרנות שונות.

יש לדחות את טענת הבעל תוך הערה לבעל שצירף מסמך שלא זו בלבד שהוא אינו תומך בטענתו, הוא אף מערער אותה. שכן, האישה טענה שבתקופת הפירוד נזקקה ללוות כסף למחייתה וצרפה אישור על נטילת הלוואה בסך של 40,000 ש"ח. ההלוואה נכנסה לחשבון ביום י"ג במרחשוון תשע"ו (26.10.2015), ונאכלה על ידי האישה במהלך החודשים הבאים. בחודש דצמבר 2015, נותר סך של כ־20,000 ש"ח מיתרת אותה הלוואה.

הכנסות הבעל