נחמיה נ' שלום

פסק דין

הרקע לתביעה:

1.עניינה של התביעה שלפניי בפיצויים בגין פרסום לשון הרע, עוולה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"). לטענת התובע, הנתבע כינה אותו "גנב, נוכל, רמאי ושקרן" (להלן: "מילות הגנאי") בנוכחות עובדים נוספים ומכאן התביעה דנן, שסכומה הועמד על סך 100,000 ₪.

טענות התובע:

2.מר נחמיה ענבר (להלן: "התובע") שימש בזמנים הרלוונטיים לתביעה כעובד בחברת "י.ק. אלמוגי מחסני רהיטים" (להלן: "החברה"), שנמצאת בניהולו של מר יעקב שלום (להלן: "הנתבע").

3.בתאריך 26.4.08 הנתבע כינה אותו: "גנב, נוכל, רמאי ושקרן", בקול רם, בנוכחות שני עובדי החנות וללא כל התגרות מצידו של התובע. טון הדברים שנאמרו היה ברצינות ולא בהיסח הדעת ולא בהומור.

4.הייתה זו הפעם השנייה, שהנתבע כינה את התובע במילות גנאי אלו. הפעם הראשונה הייתה יומיים קודם לכן, בתאריך 24.4.08, בנוכחות עובדת החנות, בסניף אחר של החברה.

5.הנתבע אמר דברים אלו במטרה להשמיץ את התובע, לפגוע בו ולהשפילו, תוך שהנתבע חוזר על המילים הקשות.

6.דברי הנתבע אינם אמת. התובע לא גנב, לא רימה וכן לא שיקר לנתבע. התובע מסר בעבר לחברה שיקים במסגרת עבודה משותפת. שיקים אלו חוללו אמנם, אך מלוא החוב שולם לחברה.

7.כך, התובע מעולם לא שיקר באומרו שיש לו קשרים עם אנשים רמי דרג במדינתנו. אין מדובר בבדיה. התובע אכן מקיים קשרים עימם. כאשר התובע שאל את הנתבע מדוע הנתבע אומר דברים אלו, הנתבע השיב: "שתוק, אל תענה לי בכלל".

8.דברים אלו שנאמרו על ידי הנתבע מהווים לשון הרע בהתאם להוראת סעיף 7א לחוק. סעיף 7א קובע שבית המשפט הנכבד רשאי לחייב את הנתבע בתשלום סכום בסך 100,000 ₪ ללא הוכחת נזק מצידו של התובע. היסודות הנדרשים על פי תנאי סעיף 7א לחוק מתקיימים במקרה דנן, שכן הנתבע ביצע כלפי התובע עוולה של הוצאת לשון הרע וכן הנתבע פרסם את לשון הרע בכוונה. הדברים נאמרו על ידי הנתבע מתוך כוונה ברורה לפגוע בתובע. כך, יסוד הפרסום הנדרש גם הוא מתקיים במקרה דנן, שכן הדברים נאמרו בנוכחות צדדים שלישיים.

טענות הנתבע:

9.הנתבע נקט בעבר בהליכים משפטיים נגד התובע, מפני שהתובע מסר לנתבע שיקים שחוללו. בית המשפט הנכבד חייב את התובע לשלם לנתבע את סכום השיקים שחוללו. לאחר מתן פסק הדין של בית המשפט הנכבד, התובע הבטיח שיפעל לפירעון מלא של פסק הדין, אך מילא התחייבות זו בצורה חלקית בלבד.

10.כעבור זמן מה, התובע התחנן בפני הנתבע למען יעסיקו בחברה בשל קשיים כלכליים. הנתבע העסיק את התובע, מתוך רצון כן לעזור לו. התובע הועסק כעובד כללי, על בסיס שכר יומי. לפיכך, התובע התחייב לשלם את חובו לחברה ממשכורתו. התובע הועסק בחברה מתאריך 23.3.08 ועד לתאריך 25.4.08. לאחר שנה בה התובע הועסק בחברה, התובע עזב את החברה מיוזמתו, ניתק את הקשר עימה ואף לא נתן כל הודעה מוקדמת.

11.במהלך עבודתו של התובע בחברה, התובע נהג לספר סיפורים רבים. סיפורים אלו היו תמוהים בעיני כל השומע אותם. כך, התובע סיפר שיש לו קשרים עם ראשי המדינה וראשי המשק וכן שהוא אורח תדיר בבתיהם ובאירועים אשר הם עורכים, חדשות לבקרים. כך סיפר התובע שאנשים אלו הינם אורחים בביתו. כך, התובע נהג להיעדר מעבודתו בחברה ללא כל התראה מוקדמת ותירץ היעדרויות אלו בכך שהיו לו פגישות עם אנשים רמי דרג כגון: אריאל שרון.

12.כך התובע נהג לספר שבין היתר, אריאל שרון, אהוד אולמרט, בנימין נתניהו ובפרט שבתאי קלמנוביץ' ז"ל הינם חבריו הקרובים. כך התובע טען ששבתאי קלמנוביץ' הינו שותף עסקי של התובע. כך התובע נהג לספר על עסקאות חובקות עולם שערך, כגון מסחר ביהלומים באפריקה, בניה בשטחי ברית המועצות לשעבר וכיוצא בזה.

13.הנתבע מעולם לא כינה את התובע בשמות גנאי, לרבות "גנב", "נוכל", "רמאי" או "שקרן". יתרה מזאת, הנתבע תמיד התייחס לתובע בכבוד ובאדיבות ואף לא לעג לו מעולם.

14.בדיון שנערך לפניי העידו העדים הבאים:

מצד התובע: מר אדמון חן, עובד לשעבר בחברה שנכח במקום האירוע. כן העיד התובע.

מצד הנתבע: גב' גילה ויסמן, עובדת החברה שנכחה במקום האירוע. כן העיד הנתבע.