נחמיה נ' אוזנה

פסק דין

עניינה של תביעה זו הוא בעבודות אלומיניום שביצע הנתבע בביתו של התובע בשנת 2000.

טענות התובע

התובע טוען כי לפני למעלה מעשר שנים הזמין מהנתבע ביצוע עבודות אלומיניום בביתו שבמושב גבעת יערים.

לטענת התובע, הנתבע לא השלים את ביצוע העבודה וכי בעבודה נתגלו ליקויים רבים. חרף פניות רבות לנתבע, לא תיקן הנתבע את הליקויים.

התובע מבקש כי בית המשפט ימנה מומחה שיקבע את עלות תיקון הליקויים.

טענות הנתבע

הנתבע טוען כי ביצוע העבודות הושלם עוד בשנת 2000 לשביעות רצונו של התובע, ועל כן עילת התביעה התיישנה.

כן טוען הנתבע לקיומו של מעשה בית דין. כך, בשנת 2001 הגיש הנתבע בתיק זה תביעה כנגד התובע, במסגרתה תבע את תשלום העבודות שביצע וכן פעל לגבייתו של שיק אשר מסר לו התובע ולא כובד. התובע הגיש בקשת רשות להתגונן. משלא התייצב התובע לדיון בבקשה, ניתן נגדו פסק דין על מלוא סכום התביעה.

כל הטענות אותן מעלה התובע בתביעתו הועלו כבר בבקשת הרשות להתגונן והוא בחר לזנוח אותן.

לאחר שפתח הנתבע תיקי הוצאה לפועל לביצועו של פסק הדין והשיק שניתן לו על ידי התובע, הגיש התובע בקשה לביטולו של פסק הדין. בקשתו של התובע נדחתה. לפיכך, טוען הנתבע, כי בית המשפט דן בעניין נושא תביעה זו והכריע בו.

עוד מציין הנתבע, כי במסגרת תיק ההוצאה לפועל שנפתח לביצועו של פסק הדין, טרם הצליח לגבות את חובו ולאחר שהוטל עיקול על משכורתו של התובע, הגיש התובע את תביעתו.

לגופה של התביעה, מוסיף הנתבע ומציין, כי העבודות שהזמין התובע הושלמו במלואן, לשביעות רצונו המלאה של התובע, אשר אישר זאת בחתימתו. כיום בחלוף שלוש עשרה שנים, הרי שלא ניתן לבדוק את טענות התובע.

דיון והכרעה

דין התביעה להידחות וזאת מחמת קיומו של מעשה בית-דין. כפי שעולה מן המסמכים אשר צורפו לכתב ההגנה, בשנת 2001 הגיש הנתבע כנגד התובע תביעה לתשלום שכרו בגין עבודות האלומיניום נשוא התביעה וכן פעל לגבייתו של שיק אשר לא כובד. התובע הגיש בקשת רשות להתגונן בגדרה טען כי העבודות לא הושלמו ונתגלו בהן ליקויים רבים. דיון בבקשת הרשות להתגונן נקבע ליום 17.12.01, ומשלא התייצב התובע, נדחתה הבקשה, תוך שבית המשפט קבע כי זו אינה מפורטת דיה ועל כן אינה מגלה הגנה כלשהיא.

התובע הגיש בקשה לביטולו של פסק הדין ולאחר דיון שהתקיים בבקשה, נדחתה הבקשה בהחלטת כב' הרשם פוני מיום 19.2.12.

מן האמור לעיל עולה כי טענות התובע בתביעה זו הועלו במסגרת בקשת הרשות להתגונן שהוגשה במסגרת תביעה לתשלום תמורת ביצוע העבודות שהגיש הנתבע כנגד התובע ונדחו בהחלטה מיום 17.12.01. משנדחתה בקשת הרשות להתגונן שהגיש התובע, מנוע התובע מלהעלות טענות אלה מחדש ואין מקום לפתוח מחדש את חזית המריבה בין הצדדים, שכן יש בכך כדי לסכל את עקרון סופיות הדיון.

גם טענת התובע כי במקרה זה לא חל מעשה בית דין, הואיל ולא ניתנה הכרעה פוזיטיבית בתביעה שהגיש נגדו הנתבע, דינה להידחות. בעניין זה, פסק בית המשפט העליון כי פסק דין שניתן בהעדר הגנה ומכריע מכללא לטובת התובע בפלוגתא עיקרית, שהיא נושא ההתדיינות הראשונה, מונע מן הנתבע לשוב ולהעלות בהתדיינות נוספת טענות החותרות תחת הכרעה זו. כך נפסק, כי כל מסקנה אחרת תחתור תחת הצורך להגיש כתבי הגנה, או בקשות רשות להתגונן או להתייצב לדיונים. בשיטה המאפשרת לנהוג כך פסק דין שניתנו בהעדר הגנה לעולם לא יהיו חלוטים ונתבעים יוכלו גם בחלוף שנים לטעון טענות נגד החיוב . כך ייפגע הן האינטרס של בעל הדין שזכה בדינו להגנה מפני הטרדות חוזרות ונשנות מצדו של בעל הדין שכנגד והן האינטרס הציבורי בסופיות הדיון ובניצול יעיל של המשאבים השיפוטיים המוגבלים (רע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' רלה ויינשטיין (פורסם בנבו) (להלן: "עניין וינשטיין")). בית המשפט העליון הוסיף וקבע בעניין ויינשטיין כי לאותה מסקנה ניתן להגיע גם על יסוד עקרון המניעות. כך, קיימת מניעות להעלות טענות שחובה היה להעלותן בהתדיינות קודמת בין צדדים וחליפיהם.

במקרה זה, עילת התביעה של התובע מבוססת בדיוק על טענות ההגנה שהעלה ויכול היה להעלות במסגרת בקשת הרשות להתגונן, ומזו שנדחתה הן לגופה והן בשל אי התייצבות התובע, הרי שניתן פסק דין חלוט בעניין נשוא התביעה, אשר מונע מן התובע לשוב ולהעלות בהתדיינות נוספת טענות שתוצאתן היא איון של פסק הדין.

למעלה מן הצורך אוסיף, כי מדובר בעבודות אלומיניום שבוצעו בביתו של התובע בשנת 2000, בעוד שהתביעה הוגשה בשנת 2013, ועל כן עילת התביעה התיישנה. אף בקשת התובע למנות מומחה אשר יקבע האם קיימים ליקויים בעבודות, וזאת בחלוף שלש עשרה שנה מיום ביצוען, הינה חסרת ערך ממשי לאור פרק הזמן הרב שחלף.