פסק דין
לפני תביעה בגין נזקי תאונת דרכים, אשר בהתאם לכתב התביעה, התרחשה ביום 16/12/09.
בכתב התביעה נטען כי רכב הנתבעת סטה לעבר נתיב הנסיעה בו נסע רכב התובע אשר היה נהוג על ידי התובע מ ס' 2.
הצדדים זומנו לישיבה ביום 12/5/10. הנתבעת לא התייצבה לדיון, ובנסיבות אלו, ניתן על ידי פסק דין בהעדר התייצבות ובהתאם למסמכים שצורפו והוגשו בכתב התביעה.
הנתבעת ביקשה לבטל פסק הדין, בטענה שלא בוצעה לה מסירה של כתבי הטענות, לטענתה, מתגוררת במקום, בו מסירת הדואר הינה בעייתית, עוד במקום, משפחת מויאל נוספת, ולכן, לא התייצבה לדיון, עוד טענה הנתבעת, כי התאונה התרחשה באשמו של התובע 2 ולא באשמתה.
זימנתי הצדדים לישיבה היום, בנסיבות בהם לא בוצעה המסירה, ובנסיבות שתוארו על ידי הנתבעת סברתי כי מן הצדק יהיה לבטל פסק הדין ולשמוע הצדדים בשעה שעולה לכאורה מכתב ההגנה, כי לנתבעת טענות הראויות להתברר.
לישיבה היום התייצבו התובע, בעל הרכב, התובע 2 – בנו נהג הרכב, עד מטעם התובעים מר בר צבי וכן הנתבעת.
בהתאם לגרסת התובע 2, נסע ברחוב בר כוכבה, נסע ישר בנתיב הנסיעה, בשעה שרכב הנתבעת סטה לפתע לעבר נתיבו.
התובע הגיש לבית המשפט תמונה המתעדת את אירוע התאונה, התובע הסביר כי ניתן להבחין כי רכבו עמד בנתיב שלו, ואילו רכב הנתבעת סטה לעבר נתיבו.
מטעם התובע העיד מר בן צבי אשר הודה כי יש לו הכרות עם התובעים, אולם, לטענתו הוא מתגורר בסמוך למקום בו ארעה הפגיעה, ולאחר ששמע את ה"בום" יצא לעבר התאונה, שעה שהיה בגינה והבחין במנח הרכבים.
לטענתו, רכב התובעים עמד בנתיב הנסיעה, ואילו רכב הנתבעת סטה לעבר נתיב הנסיעה של התובע.
הנתבעת גם היא העידה, לפניי היום, בהתאם לכתב ההגנה, עלה, כי במקום בו ארעה התאונה, בוצעו עבודות שיפוץ, לטענת הנתבעת בכתב ההגנה, התאונה התרחשה בשל אותן עבודות.
לדבריה, הייתה לה זכות קדימה, שכן נסעה בכביש ראשי ללא תמרורים, ואילו התובע אשר פנה ימינה הפתיעה אותה, וכך ארעה התאונה.
בעדותה היום לפני, חזרה הנתבעת באופן חלקי גרסתה, טענה כי התובע פנה מרחוב צדדים, המדובר בפנייה "רחבה" ובנסיבות אלו, ארעה התאונה.
עולה כי הפנייה אותה ביצע התובע לעבר הכביש הראשי, מרוחקת כ25 מטרים ממקום התאונה.
גם בשעה שפנה התובע לעבר נתיב הנסיעה הראשי וגם בשעה שבוצעו שיפוצים במקום עולה כי רכב הנתבעת היה לו די מקום לנסוע בנתיב שלו, ולא היה כל הסבר או טעם סביר לסטייה לעבר מסלול התובע. הן מהתמונה והן מעדות התובע עולה כי התאונה התרחשה בנתיב הימני, בנתיב נסיעתו של התובע, ולפיכך אני קובעת כי התאונה ארעה באשמה של הנתבעת אשר סטתה לעבר נסיעתו של התובע.
מכתב התביעה עולה כי רכב התובע ניזוק באופן מוחלט, לכתב התביעה צורף דו"ח שמאי, עולה כי ערך השרידים עמד על סך של 10%, בישיבה היום הודה התובע כי קיבל מחב' הביטוח פיצוי בסך של אלף ₪.
הנתבעת טענה, כי ניתן היה למכור את מנוע הרכב, שמעה כי הציעו לתובע פיצויי בגין המנוע.
טיעון זה לא הובאה לו כל הוכחה או אסמכתא, בנסיבות אלו איני יכולה לקבלו.
בנסיבות אלו, אני מקבלת התביעה, מחייבת הנתבעת לפצות התובע בגין נזקיו הישירים: שכ"ט שמאי בסך 812 ₪, נזקים בגובה 10,034 ₪, הוצאות כיבוי אשר בסך 118 ₪ - סה"כ 10,964 ₪ מסכום זה יש להפחית סך של 1,000 ₪ אשר קיבל התובע מחב' הביטוח.