פסק דין
התובעת, הגברת נחמוב, רשמה את בנה יניב לקייטנת "גלישת גלים" המנוהלת ע"י הנתבע מר סטולרו דרור. הקייטנה נפתחה בתאריך 1.8.12 ונמשכה שלושה שבועות. על פי כתב התביעה שילמה התובעת לנתבע סכום של 1,860 ₪ ב- 3 המחאות של 620 ₪ כל אחת לתאריכים 25.6, 25.7, 28.8. עפ"י כתב התביעה, לאחר שנפתחה הקייטנה, כעבור מספר ימים הנתבע הודיע לתובעת כי יניב איננו יכול להמשיך בקייטנה מכיוון שהוא מעסיק שני מדריכים. בסוף השבוע הראשון נשלח יניב הביתה וחזר לשבוע האחרון של הקייטנה כאשר יש פחות תלמידים.
התובעת טענה בכתב התביעה כי הילד גורש מהקייטנה, נגרם לו מפח נפש והוא היה עצוב מאד. הנתבע הבטיח כי יחזיר להם את החלק היחסי של התשלום אך לא עשה כן. לכן הוגשה התביעה לחייב את הנתבע להשיב להם 620 ₪ וכן 10,000 ₪ פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת ולבן.
הנתבע הגיש כתב הגנה ובו טען כי התנאי לרישום לקייטנה הוא ידע בסיסי בשחייה. הנתבע אישר בכתב הגנתו כי אכן כעבור 3 ימים מתחילת הקייטנה התקשר לתובעת והודיע כי הילד איננו שולט בשחייה ואיננו מתאים לקייטנה. יתר על כן הנתבע טען בכתב ההגנה כי הציע לתובעים להחזיר להם את מלוא כספם גם בגין השבוע בו הילד היה בקייטנה. התובעת סירבה להוציא את הילד מהקייטנה. האלטרנטיבה היתה שהילד ייקח שיעורים פרטיים ללא עלות נוספת. הנתבע טען בסעיף 8 לכתב הגנתו כי הילד קיבל שיעורים פרטיים בגלישה במשך שבועיים והתובעים הסכימו לכך שעלות הקייטנה תחשב כעלות השיעורים הפרטיים.
לדיון אשר נקבע ליום 31.12.12 לא התייצב הנתבע. מדברי התובעת באותו דיון התברר כי לפני תחילת הקייטנה היה מיון ובו נאמר מי לא מתאים, והבן נמצא מתאים לקייטנה. אין זה נכון שהילד לא יודע לשחות ולא ברור לה עד היום מדוע מר סטולרו הוציא אותו מהקייטנה. הבעיה העיקרית היתה שמדובר בחופש הגדול ואין למעשה סידור לילדים. הפגיעה במשפחה היתה כפולה, גם בילד שנפגע מאד מכך שהוציאו אותו מהקייטנה, וגם מכך שלא היה לה לאן לשלוח את הילד והיא נאלצה לשכור שירותי בייביסיטר באותו שבוע בו הילד לא היה בקייטנה.
בתאריך 18.1.13 ניתנה על ידי החלטה המדברת בעד עצמה לפיה הוצע לנתבע להשיב לתובעת סכום של 620 ₪ תמורת השבוע שבו הילד לא היה בקייטנה וכן פיצוי בגין עוגמת הנפש והתשלום אותו שילמה לשמרטף בסך 1,200 ₪. יש לציין כי יום לאחר הדיון שהיה קבוע, הנתבע המציא לבית המשפט אישור מחלה נכון ליום הדיון.
התובעת ומר בר הודיעו כי באותו יום כשעה לפני הדיון ראו את הנתבע במשרדי עיריית חיפה.
בדיון שהתקיים ביום 29.4.13 אמר הנתבע כי הוא אינו בעלים של קייטנה, אלא בעלים של עסק המפעיל מחנות גלישה בחופי הים. זאת בניגוד לאמור בכתב הגנתו שהוא בעלים של עסק המפעיל קייטנות. הנתבע טען בדיון, כי אכן במשך שבוע הילד לא היה בקייטנה וחזר לשבוע האחרון, ושוב בניגוד לאמור בכתב ההגנה כי במשך שבועיים בנוסף לשבוע הראשון הילד קיבל שיעורים פרטיים. הנתבע דיבר ארוכות על תרומתו לחברה ולילדים עם צרכים ושוב חזר על כך כי היה מוכן להחזיר למשפחה את כל הכסף, וכי האם ביקשה כי ימשיך להחזיק את הילד. הנתבע סבור כי התביעה היא ממש גזלה היות והוא עצמו דאג לתת על חשבונו שיעורי שחייה ליניב, בעלות של 50 ₪ לשיעור – לעומת 250 ₪ שהוא שכר של שיעור פרטי.
הנתבע עמד על כך כי הילד לא היה מתאים, לא הצליח לעמוד על הגלשן ולכן לא התאים לקייטנה. הנתבע חזר על הטענה כי במשך שבועיים הילד קיבל שיעורים פרטיים שעלותם היא 2,500 ₪.
התובעת אישרה כי אכן הנתבע רצה להחזיר לה את כל הכסף אך הסיכום היה כי לאחר השבוע הראשון הילד יישאר בבית לשבוע השני, ובשבוע השלישי יחזור לסוף הפעילות בסוף חודש אוגוסט ואכן נכון שהנתבע הציע שיעורים פרטיים אך זה היה בעלות של 250 ₪ לחודש ולכך היא סירבה.
התובעת סבורה כי מגיע לה החזר הכסף עבור שבוע שהילד לא היה בקייטנה.
בין התובעת לנתבע היה הסכם לפיו הילד יהיה בקייטנת גלישת גלים במשך שלושה שבועות כאשר תמורת זאת שולם סכום של 1,820 ₪. היה על הנתבע להודיע מראש לתובעת כי קיים סיכוי שלאחר מספר שיעורים הילד לא יוכל להמשיך בקייטנה.
התובעת אישרה כי הנתבע רצה להחזיר לה את כספה אך היא סירבה ועמדה על כך שהילד ימשיך בקייטנה. אין מחלוקת בין הצדדים כי בסה"כ הילד היה שבועיים בקייטנה כאשר הנתבע טוען כי בשבועיים אלו ניתנו לילד שיעורים פרטיים ולהוכחה צרף מספר תמונות בהן נראה הילד על גלשן כשאתו מדריך.
להבנתי, קייטנת גלישת גלים האמורה ללמד את הילדים גלישת גלים צריכה לקחת בחשבון כי ישנם ילדים מוכשרים פחות וילדים המוכשרים יותר. ילדים להם נדרשת יותר תשומת לב מהאחרים, ואינני סבורה כי מדובר בשיעורים פרטיים כטענת הנתבע. זה סיכון שהיה על הנתבע לקחת בחשבון. לא למותר לציין, כי לא הוצג כל הסכם בכתב ובו התנאים להשתתפות או אי השתתפות.
מבלי להיכנס לשאלת חוקיות הפעלת קייטנת הילדים תחת עסק של "מכון כושר" בעסק של קייטנות ובטיחות הילדים, כאשר מדובר בקייטנה הנמצאת על חוף הים או בים, תמוה בעיניי שהדבר איננו מוסדר, ואין כל חוזה בכתב המפרט את התנאים וההתחייבויות שכל צד נוטל על עצמו. הנתבע אמר אמנם כי יש לו רישיון עסק ובכתב ההגנה התהדר בתנאי הבטיחות , אך לא הציגו , וגם לא כל מסמך רלוונטי אחר לא לפי חוק הקייטנות(רישוי ופיקוח ) תש"ן- 1990 , ולא לפי כל חוק או תקנות אחרים העוסקים בקייטנות מחנות נופש וכו'. כמובן כי יתכן והכל נכון , אך למעט תעודת הוקרה ומכתב נאת המנהל המקצועי לא הוצג כל מסמך רשמי אחר.
התובעת זכאית לקבל בחזרה 620 ₪ בגין השבוע בו הילד לא היה בקייטנה. יחד עם זאת, היות ונכון שהנתבע הציע לתובעת להחזיר את כל כספה והיא סירבה, אין מקום לחייבו בתשלום נוסף. אני מקבלת את התביעה כך שהנתבע ישלם לתובעת סך של 620 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.9.12 ועד יום התשלום בפועל.
הנתבע הגיש אישור רפואי ליום הדיון, 31.12.12, בהתחשב בכך הנתבע יישא בהוצאות המשפט בסך 400 ₪ בלבד.
זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מיום מתן פסק הדין.
ניתן היום, ג'/סיון/תשע"ג12/05/2013, בהעדר הצדדים.