נחמוב נ' חלאווה ואח'

פסק דין

1.תביעה כספית בסכום של 15,000 ₪ המבוססת על טענה בדבר אספקת ארון בניגוד לתנאי ההזמנה.

2.טענות התובעת – התובעת הזמינה מחנות הנתבעת 2 באזור התעשיה צ'ק-פוסט בחיפה ארון הזזה בגובה של 2.40 מטר. לדבריה, לא רכשה ארון סטנדרטי אותו יכולה היתה לרכוש במקום אחר במחיר זול יותר, אלא הזמינה ארון אצל הנתבעת 2 מאחר וזו הציגה עצמה כמי שמייצרת ארונות קיר לפי מידה, ומאחר ובמקום בו היתה התובעת מעוניינת כי הארון יותקן היתה קיימת "נישה" אליה ביקשה להתאים את הארון.

התובעת ובעלה נפגשו עם מנהל החנות, הנתבע 3, חמש פעמים כדי לתכנן את הארון – תכנון פנים וחוץ. הם הבהירו לנתבעים 2-3 (להלן, למען הנוחיות: "הנתבעים") את דרישותיהם לגבי אורך וגובה הארון והביאו לידיעתם כי בחלק העליון של הקיר האחורי בנישה ישנה קורה לכל אורך הארון.

גם למודד שהגיע מטעם הנתבעת 2 לביתם על מנת לקחת מידות מדוייקות לצורך ביצוע ההזמנה, הבהירו התובעת ובעלה את דרישותיהם. המודד ציין שיש קושי בביצוע העבודה במידה שהוזמנה, העולה מעל לגובה הקורה. התובעת התעקשה כי זהו תנאי ראשוני מבחינתה לביצוע העסקה תוך שהיא מציינת במפורש כי היא מעוניינת "להשתמש במקסימום הגובה" וכי במידה ויש קושי לבצע את התקנת הארון במידה שהוזמנה בשל הקורה אזי היא מעדיפה לבטל את ההזמנה. התובעת והמודד התקשרו מביתה אל הנתבע 3, אשר הבטיח לה באופן אישי כי הוא יבצע את ההזמנה בדיוק כפי שביקשה וכי תקבל בדיוק את מה שהזמינה - ארון בגובה 2.4. מ'.

רק לאחר שהובטח לה כי ההזמנה תבוצע כפי שביקשה, נחה דעתה של התובעת. המודד מדד את הקורה האחורית העליונה (האופקית) מכל הכיוונים, וכן קורה נוספת אנכית שהיתה צמודה לצד הימני של הנישה – שתיהן בגב הארון. המודד רשם מידות מפורטות במסמך "ת/2", שלחשיבותו אתייחס בהמשך.

כשבוע לפני התקנת הארון המיועדת הגיעה התובעת לחנות ובמקום מוט קבוע לתליית בגדים שדרגה למוט טלסקופי, הוסיפה סכום של 400 ₪ בגין השדרוג והוחתמה על בקשתה לשינוי.

כאשר הגיע הארון והוחל בהתקנתו, הופתעה התובעת לגלות:

(א) כי המגירות אשר אמורות היו להיות בצד ימין לפי התכנון הוזזו לצד שמאל של הארון. לדברי הנתבעים הדבר נעשה בשל הקורה מימין שהכתיבה את השינוי, אולם התובעת טענה כי לא ביקשו רשותה לשינוי והדבר לא הובא לידיעתה כלל.

(ב) היא הזמינה זכוכית עם "לייסטים" דקים וקיבלה "לייסטים" רחבים, אף זאת ללא רשותה.

(ג) השינוי העיקרי ממנו נדהמה התובעת היה כי חלקו העליון של הארון מגיע עד מתחת לקורה. מאחר והארון נמוך מהמתוכנן השתבש כל התכנון הפנימי. כך, למשל, המוט הטלסקופי שהיה אמור לשמש לתליית בגדים, אינו נכנס בגובה התא בו הוא מותקן ושלושה מדפים נוספים מונחים עד היום בצד מבלי יכולת לעשות בהם שימוש.

3.טענות הנתבעים – ייאמר מיד כי למרות מלל רב מצד הנתבעים, הרי שקשה למדי לחלץ ממנו גרסה אחת סדורה. הנתבעים סבבו סחור סחור, הרחיבו לגבי היותה של הנתבעת 2 חברה אמינה עם מוניטין המייצרת ארונות לפי מידה בהתאמה אישית; לגבי העובדה שלקוחות בכלל והתובעת ובעלה בפרט לא מדייקים כאשר הם מוסרים מידות בעת ההזמנה ולכן נשלח לבתים מודד מטעם החברה; לגבי אמצעי המדידה המדוייקים בהם עושה המודד מטעם החברה שימוש; לגבי חומרים מהם עשויים קירות בבניינים הבנויים ברחוב בו בוצעה ההזמנה; ועוד כיוצא באלה.

בסופו של דבר, טענת ההגנה המרכזית, ולמעשה היחידה, מצד הנתבעים הינה כי בשיחת הטלפון שבוצעה מדירת התובעת אל הנתבעים בעת המדידה הובהרו לתובעת כל השינויים וכי היא נתנה להם הסכמתם: כי גובה הארון יהא עד תחתית הקורה האופקית העליונה, כי בשל הקורה האנכית הימנית יועברו המגירות לצד שמאל של הארון, כי בקורה הימנית יבוצע חיתוך של החומרים על מנת שיעטפו אותה אולם לא כך הדבר לגבי הקורה העליונה שכן הארון יגיע עד מתחתיה, וכי תבוצע רק "סגירה" של הרווח בין התקרה ובין חלקו העליון של הארון באמצעות חומר הזהה לזה ממנו ייוצר הארון.

למותר לציין כי הנתבעים לא הציגו כל אישור בכתב מצד התובעת התומך בטענתם בדבר אישור השינויים בהזמנה המקורית, עובדה המעלה תהיות נוכח העובדה שעל שינוי מוט תליית הבגדים מרגיל לטלסקופי – הוחתמה התובעת.

4.דין התביעה להתקבל.

5.ראשית, אם עליי להכריע בין גרסאותיהם של התובעת מחד ושל הנתבע 3 מאידך לגבי תוכנה של אותה שיחה טלפונית שבוצעה בעת המדידה, הרי שאני מעדיף ללא כל היסוס את זו של התובעת.

עדותה של התובעת היתה ישירה וכנה. התובעת הותירה רושם משכנע ביותר וכמוה אף בעלה.

לעומת זאת, אם אומר כי עדותו של הנתבע 3 לא היתה מהימנה, תהא זו לשון המעטה. לבד מן ההתרשמות הבלתי אמצעית מאופן מתן העדות, שלא ניכרו בה אותות האמת, הרי שגם מתוכנה עולה כי לא הקפיד על אמירת אמת.

כך, למשל, בנוגע לאי הבאתו לעדות של המודד מטעמו. ביום 21.6.10, עוד בטרם החל הדיון, כשנשאל הנתבע 3 האם הביא עמו לעדות את המודד השיב כי יש בידו הצהרה חתומה שלו. משהבעתי את פליאתי, שכן דיון קודם הופסק במיוחד למטרה זו, השיב למרבה ההפתעה כי הדיון הקודם הופסק מאחר ולבית המשפט לא היה זמן לקיים דיון לאחר שהצדדים חזרו מהליך גישור שארך זמן רב. טענתו זו היתה רחוקה מן האמת. דיון ההוכחות הראשון בתיק זה, שאמור היה כמובן להיות גם האחרון, הופסק לאחר שהנתבע 3 ביקש מספר פעמים לדחות את הדיון על מנת לאפשר לו להביא את המודד לעדות ולאחר שבאופן חריג נעניתי לבקשתו לעשות כן. דבריו של הנתבע 3 טרם הדיון לא תועדו שכן טרם נפתח פרוטוקול. אולם לאחר מכן, משהופנתה תשומת לבו של הנתבע 3 לכך שסיבת הפסקת הדיון הראשון מופיעה בהחלטה שסיימה את הדיון הראשון, שינה טעמו וטען כי המודד לא יכול היה להגיע בשל כך שאחד מקרובי משפחתו נפטר והלווייתו מתקיימת ביום הדיון. ונשאלת השאלה, אם אכן כך, מדוע לא אמר זאת הנתבע 3 לכתחילה? ואם אכן כך, מדוע לא נרשם הדבר בפשטות בהצהרת המודד ("נ/1") אלא נעשה שימוש בניסוח עמום ולפיו "בשל אילוצים אשר אינם קשורים בי נבצר ממני להגיע לבית המשפט"?

כך, למשל, בשלב מסויים בעדותו ניסה הנתבע 3 לטעון כי כלל לא היה זה אפשרי, מבחינה טכנית, לבנות את הארון באופן העולה מעל הקורה האופקית. כשעומת עם האופן בו נעטפה הקורה האנכית, השיב כי התכוון לכך שהדבר לא היה אפשרי מכיוון שלא הוזמן אך אילו היה מוזמן היה אפשרי (עמ' 7 לפרוטוקול).