נחום נ' קונבר ואח'

החלטה

רקע לבקשה:

התובעת ילידת 28.6.1984. ביום 28.6.03 נפגעה התובעת בתאונת דרכים, שארעה בכביש המוביל לשכונת גילה, בעת שישבה כנוסעת במכונית. נהג הרכב בו ישבה עבר נתיב בכביש והתנגש ברכב אחר (להלן: "התאונה הראשונה"). מיד ובסמוך לתאונה הראשונה ארעה לתובעת תאונה נוספת. התאונה השנייה ארעה כאשר היא המתינה על המדרכה לבואה של הסעה אחרת, לאחר שהרכב בו נסעה נפגע קודם לכן בתאונה הראשונה. לטענתה, לפתע הגיח רכב הסעות אל הנתיב הימיני ופגע ברכב אחר. התובעת נבהלה ופחדה פן הרכבים יפגעו בה ונפלה לאחור )להלן: "התאונה השנייה").

בעקבות התאונות היא הובלה לבית החולים הדסה עין כרם. עם שחרורה מבית החולים הומלץ לה ליטול משככי כאבים ולהיות במעקב אורטופדי.

הבקשה:

הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") הגישה במסגרת תגובתה לבקשה למינוי מומחה רפואי בתחום הפנימי או האנדוקרינולוגי, בקשה להורות על הוצאת מסמכים מתיק בית המשפט. הנתבעת סוברת שיש להוציא מתיק בית המשפט את פרוטוקול האבחון הרפואי של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") שנערך לתובע ביום 6.8.09 (להלן: "המסמך"). מסמך זה הינו, לטענתה, בגדר מסמך האסור בהצגה בפני בית במשפט והמומחה שימונה בתביעה המתנהלת לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). הנתבעת מוסיפה כי אין מדובר בסיכומי מחלה או במסמך שנוצר לצורך טיפול רפואי, ועל כן לא ניתן להסתמך על מסמך זה בבקשה למינוי מומחה רפואי. על כן, היא מבקשת כי בית המשפט יורה על הוצאת מסמך זה מתיק בית המשפט.

נתקבלה תגובתה של התובעת לבקשה להוצאת מסמכים מתיק בית המשפט. לטענת התובעת, המסמך האמור אינו מהווה חוות דעת רפואיות לפי הגדרת חוק הפלת"ד, וזאת כיוון שמדובר בקביעת וועדה בעניין נכות כללית ולא בקביעת וועדה בעניין נכות מעבודה. התובעת מציינת גם כי המסמך האמור הוצג בפני בית המשפט ולא בפני מומחה רפואי, ואין בכוונתה להציגו בפני מומחה רפואי לכשימונה. התובעת מסבירה כי מסמכים אלו הוצגו בפני בית המשפט על מנת לבסס את טענות התובעת בבקשה למינוי מומחים שהגישה ולאשש את התזה הרפואית שהציגה בפני בית המשפט. על כן סוברת התובעת כי יש לדחות את בקשתה של הנתבעת ולהותיר את המסמכים בתיק בית המשפט.

דיון והכרעה:

המסגרת הנורמטיבית:

תקנות 2א(4) ו-2ב לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 מפרטות מהם המסמכים שעל תובע שנפגע בתאונת דרכים לצרף לתביעתו:

2 (א)נפגע הטוען בכתב תביעתו לענין נכותו הרפואית שעליה לא חל סעיף 6ב לחוק, או לענין כל נושא רפואי שאינו נכות, לרבות דרכי שיקומו, יצרף לכתב התביעה

...

העתק של סיכומי המחלה מתיק המוסד הרפואי שבו היה מאושפז.

(ב)לא אושפז הנפגע במוסד רפואי או שהוא טוען לנכות או לענין נושא רפואי אחר שאינם מתבטאים בסיכומי המחלה, יצרף לכתב התביעה מסמך שנערך לצורך טיפול רפואי בו ושיש בו ראיה לענין טענותיו.

תקנה 7(א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986, קובעת שבית המשפט יחליט בבקשה למינוי מומחים שהגיש התובע לאחר שהצדדים השמיעו טענותיהם בעניין:

בית המשפט או הרשם יחליט בבקשה למינוי מומחה לאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם בענין שטרם הוסכם עליו; החליט למנות מומחה או מומחים — תיערך ההחלטה לפי טופס 5.

התקנות קובעות כי התובע רשאי לצרף לכתב התביעה ולבקשה למינוי מומחים רפואיים, אם אושפז– העתק סיכומי המחלה מהמוסד בו אושפז, ואם לא אושפז- מסמכים שנערכו לצורך טיפולי רפואי. מסמכים אלו מהווים חלק מן החומר עליהן מתבסס השופט בבואו להחליט בבקשה למינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט.

במקרה דנן, מבקשת הנתבעת לפסול ולהוציא מתיק בית המשפט, את פרוטוקול האבחון הרפואי של המל"ל שצרפה התובעת לתביעתה, בטענה כי מסמך זה לא נערך לצורך, במסגרת ובמהלך הטיפול הרפואי שניתן לתובעת, ולכן אינו עומד בדרישת החוק.

כב' השופטת שטרסברג כהן קובעת בעניין זה כי:

לטעמי, יש לתת לתקנה 2 פירוש רחב, הן מבחינת סוג המסמכים העשויים לשמש תשתית להפעלת שיקול-דעת בית המשפט לשם מינוי מומחה רפואי והן לעניין קביעת "הגבול התחתון" שמתחתיו אין לקבוע שמסמך נערך "לצורך טיפול רפואי". אבהיר עמדתי, תכלית התקנות למינוי מומחים היא להגשים את תכלית חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975(להלן - החוק). תכלית החוק היא לאפשר לנפגע להיות מפוצה על כל פגיעה נפשית או גופנית שנפגע בה בתאונת דרכים. הדרך לכך היא מינוי מומחים שיקבעו את מהות פגיעתו ומידתה, את השלכותיה ואת הדרכים והצרכים לריפויו ולשיקומו של הנפגע. לתכלית זו יש לאפשר לו להביא לפני בית המשפט כל מסמך שיש בו כדי להצביע על נכות, על קיום בעיה רפואית, על צורך בטיפול רפואי או על צורך בשיקום. ההסדר של מינוי מומחים על-ידי בית המשפט בא במקום ההסדר הקודם, שבו נשמרה לכל צד הזכות להביא מומחים מטעמו לשם הוכחת מצבו הרפואי של הנפגע, נכותו וכן מוגבלותו הפיזית והנפשית של הנפגע, שבגינם מבקש הוא פיצוי. שלילת זכות זו וקביעת הסדר של מינוי מומחים על-ידי בית המשפט - עם כל היתרונות שבכך - פגעה בזכותו של כל אחד מהצדדים להביא ראיות מטעמו להוכחת הנושאים הנ"ל השנויים במחלוקת. אין להצר את צעדי הצדדים ואין להגביל את אופק בית המשפט בבואו לשקול אם ראוי למנות מומחה רפואי או שיקומי אם לאו, ואם כן באיזה תחום. כל חסימה של הזרמת אינפורמציה לבית המשפט מקשה על הפעלת שיקול הדעת תוך ראייה מקפת. הדבר נכון גם לגבי הנתבע שגם לו הזכות לבקש מינוי מומחה (תקנה 3 לתקנות).