נחום ואח' נ' הרשקוביץ ואח'

פסק דין

הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים

1.עניינה של התובענה שלפנינו, שהוגשה ביום 18.5.11, פיצוי כספי בסכום של 500,000 ₪ בשל נזקים נטענים אשר נגרמו לתובעים כתוצאה מהתנהלות לשכת ההוצאה לפועל, הנתבעת 2, (להלן – המדינה) בעניינם.

2.כבר כעת ייאמר, כי לאחר עיון בכל טענות הצדדים, ולאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובעים, והתביעה נגד הנתבע 1 (להלן – הנתבע) נדחתה ביום 21.11.13 – הגעתי למסקנה, בניגוד להחלטתי מיום 6.2.12, כי דין התביעה להידחות על הסף מן הנימוקים שיפורטו להלן.

3.כפי שעולה מכתב התביעה, במסגרת סכסוך אישי בין התובעים לבין הנתבע, אשר מתפרש על פני הליכים רבים בערכאות השונות, הגישה התובעת, שהיא עובדת בכירה ברשות המסים – אגף מס הכנסה, תביעת לשון הרע נגד הנתבע.

משנדחתה תביעת התובעת והיא חויבה בהוצאות בסכום של 300 ₪ - פתח הנתבע תיק הוצאה לפועל מסוג בקשה לביצוע פסק דין.

טענת "פרעתי" של התובעת נדחתה, ונפסקו נגדה הוצאות נוספות.

לטענת התובעים, משביקשה התובעת לסגור את התיק ולשלם את החוב – התיק לא נסגר כתוצאה מהתנגדות הנתבע, וכתוצאה מהתנהלות רשלנית של המדינה , אף הוטל עיקול על חשבונם של התובעים בבנק, אשר יש לראותו כפגיעה בשמם הטוב, במיוחד בהיותם עובדי מס הכנסה.

התובעים טוענים כי התנהלות המדינה בעניינם הייתה שערורייתית ורשלנית, והיא לא נהגה כלפיהם כרשות מנהלית סבירה.

4.יצוין, כי הנתבע והמדינה הגישו בקשות לסילוק התביעה על הסף כבר במסגרת כתבי ההגנה, אולם באותו שלב מקדמי , בו טרם החל דיון ממשי בתיק, לא שוכנעתי כי יש למנוע מן התובעים את האפשרות לנסות ולהוכיח רשלנות מצד המדינה, ולכן ניתנה החלטה ביום 6.2.12 לפיה הבקשות נדחו (להלן – ההחלטה הראשונה).

5.לאחר שהוגשו לאחרונה תצהירי עדות ראשית רחבי היקף מטעם התובעים, ניתן ביום 21.11.13 פסק דין חלקי לפיו התביעה נגד הנתבע נדחתה, וזאת בעקבות הסכמה בין הצדדים במסגרת הליך דיוני אחר ביניהם,וכך נותרה המדינה הנתבעת היחידה בתיק.

6.עתה לפנינו בקשה נוספת מטעם המדינה לדחיית התביעה נגדה על הסף.

לטענת המדינה, הן בבקשה הראשונה והן בבקשה הנוכחית, דין התביעה להידחות על הסף בשל היעדר יריבות והיעדר עילה, בשל חסינות שיפוטית מכוח סעיף 8 לפקודת הנזיקין וסעיף 72א לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 (להלן – חוק ההוצאה לפועל), וכן בשל תחולת סעיף 3 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב – 1952 (להלן – חוק הנזיקים האזרחיים.

המדינה טוענת כי לא ניתן להשלים עם מצב שבו היא תידרש להשקיע משאבים על מנת להגן במסגרת הליך אזרחי על החלטות שיפוטיות החוסות תחת הוראת החסינות השיפוטית, ובכלל זה , לא ניתן לקבל מציאות שבה המדינה תידרש להביא מטעמה עדים אשר עליהם חלה חסינות כאמור.

לחלופין מבקשת המדינה, כי ככל שבקשתה תידחה, להתיר לה להגיש הודעת צד ג' כנגד הנתבע, אשר, כאמור, התביעה נגדו נדחתה בהסכמה.

7.לטענת התובעים, בתגובתם לבקשה, משלא השתנתה המציאות המשפטית ביחס למועד שבו ניתנה ההחלטה הראשונה – מושתקת ומנועה המדינה מלמחזר את טענותיה , אשר כבר נדחו בהחלטה הראשונה.

8.לאחר עיון בכל טענות הצדדים, לרבות בתצהירי עדות ראשית מטעם התובעים, ראיתי לשנות את ההחלטה הראשונה ולקבוע כי דין התביעה כנגד המדינה להידחות על הסף.

9.עיון בתצהירי התובעים מעלה , באופן מובהק , כי התובעים תוקפים החלטות ופעולות שיפוטיות של רשמי ההוצאה לפועל, ובעיקר את החלטתו של כב' הרשם דן סעדון מיום 8.2.11, החלטה שניתנה במסגרת תפקידו השיפוטי כרשם (להלן – החלטת בן סעדון).

10.סעיף 8 לפקודת הנזיקין קובע:

"אדם שהוא גופו בית המשפט או בית דין או אחד מחבריהם או שהוא ממלא כדין חובותיו של אדם כאמור, וכל אדם אחר המבצע פעולות שיפוט, לרבות בורר – לא תוגש נגדו תובענה על עוולה שעשה במילוי תפקידו השיפוטי".