נחום ואח' נ' בודנשטיין ואח'

פסק דין

התיק הועבר להחלטתי.

המבקשים מבקשים רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריות (השופט דאוד מאזן) מיום 15.11.09, לפיה יש בין הצדדים לתביעה שבפניו השתק פלוגתא לפי פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (השופטת הדסה אסיף) מיום 19.4.07 בקביעה כי המבקשים הם שהפרו את זיכרון הדברים שלא בתום לב וביטלו את ההסכם שלא כדין.

טענת המבקשים היא שהקביעה הזו סותרת קביעה קודמת של השופטת בפסק הדין, כי המבקשים היו רשאים לבטל את העיסקה אם בדיקת הזכויות בדירה לא תניח את דעת בא כוחם, והיא לא היתה חיונית לתיק שבפני השופטת, שכן היתה זו תביעת המבקשים בטענה שהמשיבים הפרו את ההסכם, והפרת ההסכם על ידי המבקשים לא עמדה לדיון. עוד נטען כי בכתב התביעה בפני השופט מאזן דאוד לא נטען לחוסר תום לב בביטול ההסכם, אלא לחוסר תום לב בניהול משא ומתן.

אתחיל בטענה השלישית, משום שאינה רלבנטית לערעור. הקביעה שיש השתק פלוגתא אינה משנה את כתב התביעה, ואם לא ניתן להשתמש בפלוגתא לצורך הכרעה בתביעה, היא לא רלבנטית. על כן, לצורך הכרעה בשאלה אם יש השתק פלוגתא בפסק דין קודם אין צורך לדקדק איזה חוסר תום לב נטען כלפי המבקשים בתביעה דנא.

אני דוחה את הטענה כי השופטת אסיף קבעה שהמבקשים רשאים לבטל את העיסקה ולאחר מכן קבעה קביעה סותרת שהם ביטלו אותה שלא כדין. מקריאת פסק הדין (שהמבקשים לא טרחו לצרף לבקשתם), עולה שהשופטת קבעה ש"התובעים ביקשו להתנות את חתימת חוזה המכר בבדיקה שיערוך עו"ד מטעמם לנסח הטאבו וליתר המסמכים הרלבנטיים". השאלה שעמדה לדיון אינה מה ביקשו התובעים, אלא מה הוסכם ומה פעלו הצדדים. לגבי פעולתם של המבקשים לאחר מכן, קבעה השופטת כי לפי גירסתם, הם פעלו לפי הזכות שניתנה להם מלכתחילה לבטל את זכרון הדברים בעקבות בדיקת עורך דין מטעמם (סעיף 10 לפסק הדין). השופטת קבעה כי לפי גירסת התובעים, שאותה ציינה, דין התביעה להידחות. הכרעתה בתביעה ניתנה לא לפי גירסת התובעים, אלא לפי העדפת גירסת הנתבעים המשיבים, לפיה עובר לעריכת זכרון הדברים הבהירו הנתבעים לתובעים את מהות זכויותיהם בדירה ואת העובדה שמדובר בדירה שנרכשה מחברת קבלנית וטרם נרשמה כבית משותף (סעיף 16 לפסק הדין). אין כאן קביעה סותרת, אלא פירוט של גירסת התובעים, ציון המסקנה המשפטית העולה מגירסת התובעים, והעדפת גירסת הנתבעים, המייתרת את המסקנה המשפטית מגירסת התובעים. לפיכך, אני דוחה את הטענה שהיו קביעות סותרות בפסק הדין.

אשר לחיוניות הממצא, אני דוחה את טענת המבקשים, שהמחלוקת נקבעת לפי כתב התביעה. המחלוקת נקבעת לפי כתב התביעה וכתב ההגנה. המבקשים תבעו בחדרה את הפיצוי המוסכם בטענה שהמשיבים הפרו את ההסכם. המשיבים התגוננו בטענה שהם לא הפרו את ההסכם אלא המבקשים עשו זאת. היה על השופטת לדון איפוא לא רק בשאלה האם המשיבים הפרו את ההסכם, אלא בשאלה מי הפר את ההסכם וגרם לביטולו. היא קבעה שהמשיבים לא הפרו את ההסכם, אלא המבקשים הזדרזו וביטלו את ההסכם בחוסר תום לב קודם שעלה בידי הנתבעים לקבל מסמך מבנק (סעיפים 25 ו- 26 לפסק הדין). בגדר המחלוקת שבין הצדדים, היה על השופטת לקבוע במפורש מי הפר את ההסכם וגרם לביטולו, והיא לא עשתה כן, אלא קבעה שביטול ההסכם על ידי המבקשים נעשה שלא בתום לב, ללא מתן הזדמנות נאותה לקיום דרישה למסמכים, אך צודק בית המשפט קמא שניתן להסיק את השתק הפלוגתא גם אם לא נאמר במפורש, וצודק הוא במסקנתו שקביעת השופטת משמעה שביטול ההסכם על ידי המבקשים בשלב זה לא היה רק פעולה בחוסר תום לב, אלא הפרת ההסכם.

לפיכך, על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור. המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות הבקשה בסך 3,500 ₪ בתוספת מע"מ.

ניתן היום, ז' ניסן תש"ע, 22 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: