נח נ' קרת ואח'

החלטה

בקשה להטלת עיקולים זמניים היא הבקשה שלפני.

1.ביום 25.11.13 הגיש המבקש תובענה לבית המשפט ועתר לסעד כספי בסך 3,653,760 ₪, כשלטענתו מדובר בעילות חוזיות, במרמה ובעשית עושר ולא במשפט.

באותו יום הגיש המבקש בקשה להטלת עיקול זמני במעמד צד אחד.

לא ראיתי להעתר לבקשה וקבעתי כי "האירועים המתוארים בבקשה ובתובענה מתייחסים לתקופה שלפני שנים, לא הובהר מדוע התעורר הצורך דווקא עתה להטיל את העיקול במעמד צד אחד ובטרם יבהיר הצד שכנגד את עמדתו, וככלל אין הבקשה כוללת עובדות שיהיה בהן להצדיק מתן סעד במעמד צד אחד".

הוריתי למשיבים להגיב, ולאחר תגובת המשיבים והתשובה, זמנתי את הצדדים לדיון.

2. בכתב התביעה שוטח המבקש "סיפור מרמה שהיה קרבן לו, וכיצד נטלו הנתבעים מהתובע סך של למעלה מ-3,000,000 ₪ כמעט את כל חסכונותיו, תמורת הבטחות שווא, שקרים, מרמה והולכת שולל ששני הנתבעים (כנראה בסיועם של אחרים) הפילו התובע בפח" (סעיף 1 לכתב התביעה).

במסגרת הבקשה (כמו גם בכתב התביעה) מציין המבקש כי הוא אדם תמים ש"נוטה להאמין לסובבים אותו ואינו מטיל ספקות בהבטחות" (סעיף 11 לבקשה) וכך "נפל כפרי בשל במלתעותיהם של הנתבעים" (שם).

לטענתו הציגו הנתבעים עצמם כיזמי נדל"ן הקשורים לפרויקטים מצליחים בעיקר בקפריסין, ושכנעו אותו להשקיע בפרויקט לבניה בבעלותם; לדבריו- התברר לו בדיעבד כי כל המצגים היו שקריים ונועדו אך להוצאת כספים ממנו.

טוען המבקש כי המשיבים הזמינו אותו לקפריסין, שם הצביעו לו באופן סתמי על בנינים, מגרשים בבעלותם ועל דירות נופש שהם מקימים על חוף הים. לאחר שהזינו אותו בנתונים שונים הכוללים תחזיות לרווחים גדולים חתם על "הסכם השקעה" והעביר לחשבונם סך של 400,000 לי"ש, בהתאם להסכם, אך לטענת ב"כ המבקש קריאת ההסכם מגלה כי הוא כולל 'כוונות זדון' ולמעשה בתמורה לכל חסכונותיו קבל 'נייר' בלבד, כך לדבריו בבקשה.

ב"כ המבקש מנתח את נספח ג' (בדיעבד ורק לאחר שהמבקש פנה לעו"ד בחלוף השנים) ומסביר "כי כל המעיין בו מגלה מיד את כוונת הזדון של המשיבים", וממשיך ומבהיר כי "המבקש לא היה מיוצג וההסכם לא נבדק ע"י עו"ד מטעמו של המבקש".

מאז החתימה על הסכם ההשקעה – נספח ג' (11.3.07) ומאז העברת הכספים חלפו שנים והמבקש לא קבל את "כספו חזרה", כמובן לא קבל "שותפות בכל פרויקט, לא קבל דיווחים, לא מניות, לא בעלויות על המקרקעין שרכשו או דירות שהקימו בקפריסין וכו'" (סעיף 24 לבקשה). המבקש שהבין כי "הולך שולל" בקש את כספו אך לשווא. לטענתו, בשנת 2011 לקחו אותו המשיבים לסיור בקפריסין והסבירו לו כי "הפרויקט תקוע ויש בעיה עם אישורי הבנייה".

טוען המבקש כי הוא זכאי להחזר הכספים ש"נגזלו ממנו במרמה, בתואנות שווא, במצג שווא, בהתאם להוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט, חוק החוזים, הטעייה, עושק, פקודת הנזיקין כולל מרמה, הונאה והוצאת כספים בטענות שווא..." (סעיף 32 לבקשה).

את הסיבה להטלת העיקולים מסביר המבקש כי למשיבים נכסים רבים ואולם "אין כמעט נכס נקי מעיקולים, שעבודים או הערות אזהרה" ועל כן מבוקש להטיל העיקולים כדי "למנוע סיכולה (של התביעה – א.נ.ח) ע"י מי מהמשיבים".

בתגובתם לבקשה טענו המשיבים כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר ("בחלוף למעלה מ-6 שנים מעת חתימת הצדדים על הסכם ההשקעה" (סעיף 4 לתגובה), זאת בנוסף לטענה כי אין ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה שכן מדובר בהסכם השקעה שנועד להשתתפות ברווחים אך המשבר הכלכלי "שהחל בשנת 2008 הוביל לשינויים לא צפויים... הפרויקט בו השקיע המבקש לא הניב רווחים באמצעותם עתיד היה לקבל את הכספים המובטחים בהסכם ההשקעה" (סעיף 16 לתגובה). כן ציינו כי הטענות למעשי מרמה הן טענות בעלמא ונטולות כל בסיס עובדתי.

3.אומר כבר כי לאחר ששמעתי את הדיון בפני, התרשמתי מהצדדים, שקלתי את הנסיבות תוך התייחסות לחלוף השנים מאז נחתם 'הסכם ההשקעה', שקלתי את כל הנדרש בהליך של סעד זמני, לרבות מאזן הנוחות וראיתי להעתר לבקשה ולהטיל עיקול על נכסי המשיבים, כמבוקש.

נראה כי לא בכדי נדרש שופט להתרשם פרונטאלית מהצדדים בטרם יכריע בבקשות שלפניו, שבעתיים בבקשות לסעד זמני, וכאמור, התרשמותי מהמשיבים ומטענותיהם הרבות בעלמא הביאוני למסקנה כי הגם שלמבקש צפויה דרך לא פשוטה להוכחת טענותיו, והגם שחלף זמן ארוך מאז נחתם ההסכם – ראוי להבטיח את התביעה, ככל שתתקבל, בדרך של הטלת עיקול.

4.בהתאם לפסיקה ולתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי בבוא בית משפט לשקול אם להעניק את הסעד הזמני עליו לבחון אם התקיימו שני תנאים "על המבקש סעד זמני להציג ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התובענה וכן לשכנע את בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, קרי שהנזק שיגרם לו אם לא ינתן הסעד הזמני גדול מהנזק שיגרם למשיב אם ינתן הסעד... למותר לציין, כי שיקולים אלה יש לבחון בהקפדת יתר שלא לפגוע מעבר להכרחי בזכות הקניין של המשיב; התנאים הם מצטברים, וברור כי בהעדר אחד התנאים אין להעתר לבקשה..." (רע"א 9736/07 יורם קראוס נ. הראל בית השקעות בע"מ).

5.כדי למלא את התנאי בדבר קיומן של ראיות לכאורה מהימנות, אין המבקש נדרש לשכנע את בית המשפט לפני ולפנים בעילת תביעתו, כך ראו בש"א (ת"א) 12571/09: "ההלכה קבעה מפורשות כי לצורך מבחן זה המבקש אינו נדרש להוכיח לפני ולפנים קיומן של ראיות להוכחת תביעתו ודי בכך שיציג לפני בית המשפט ראיות, אשר אם תוכחנה, קיים סיכוי סביר שתביעתו תתקבל. בהקשר זה אפנה לרע"א 5095/93 פ.א. ארבן נ' גבי א.ג.ר שותפות לבנין ופיתוח, פ"ד מט (1) 730: "למותר לציין שלצורך מתן סעד זמני מספיקה ראיה לכאורה, לצורך הוכחת עובדה השנויה במחלוקת, ולא נדרש שכנוע במידה הדרושה להכרעה סופית".

6.אכן 'הראיות' שהציג המבקש אינן כה מובהקות וקיים קושי מסוים לקבל את הבקשה על סמך הטענות שנטענו בבקשה ולהורות על הטלת עיקולים על בסיס טענות המבקש, ואכן הקושי מתעצם לנוכח התקופה הארוכה שחלפה מאז נחתם 'הסכם ההשקעה' ומאז העביר המבקש את כספו למשיבים, כפי שהתרשמתי בעת שנתבקשתי להטיל עיקול במעמד צד אחד, יחד עם זאת אין ספק כי ההתרשמות מהמשיבים ומגרסתם הסתמית בהחלט מעוררת שאלות ואי נוחות עד כדי תמיכה בגרסת המבקש כי 'הולך שולל'; מטבע הדברים פעולות הנעשות תוך הצגת מצגים סתמיים שכל כולן נועד להוציא כספים מהמבקש למטרה לא ברורה ואף סתמית, כך ניתן לומר מהעדר הראיות של המשיבים, אינן מגובות בדרך כלל בראיות המאפשרות לעקוב אחרי הפעולות ו/או להצביע בבירור עליהן, וכאן נדרשת התרשמות השופט ממכלול הנסיבות שהוצגו לפניו.