נח נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

לפניי ערעור על החלטה ועדת הערר (שירותים מיוחדים) מיום 15.8.2012 אשר קבעה כי המערער "תלוי בעזרה רבה מהזולת בביצוע כל פעולות היום יומיות ברב שעות היממה" (ההדגשה אינה במקור), וזאת החל מיום 1.3.2010.

העובדות

המערער יליד 1944, סובל ממחלה ממארת מסוג מיאלומה נפוצה.

ביום 10.10.2010 ביצעה אחות הערכת תלות בביתו של המערער. האחות בדקה את האופן בו מבצע המערער את פעולות היום-יום ופירטה את הערכתה (להלן: דו"ח הערכת תלות) .

ביום 5.9.2011 התכנסה ועדת ערר לדון בעניינו של המערער. הוועדה שמעה את תלונות המערער, בדקה אותו וקבעה כך:

בסעיף הניידות בתוך הבית נקבע כי המערער זקוק לסיוע במידה רבה מכיוון ש"בבדיקה הנכה מוסר שבביתו קם מכיסא הגלגלים בעזרת קביים. זקוק לעזרה בהרמה מהכיסא לקביים וזקוק לליווי בעזרת הזולת בהליכה עם הקביים/הליכון".

בסעיף ההלבשה נקבע כי המערער תלוי לחלוטין וזאת מן הטעם שהמערער "זקוק לעזרה בכל פרטי הלבוש, כפי שקבעה האחות מיום 10.10.10".

בסעיף הרחצה נקבע כי המערער זקוק לסיוע מועט. הוועדה קיבלה את האמור בדו"ח הערכת התלות לפיו המערער יכול לשטוף פנים וידיים באמצעות הישענות על ההליכון וקבעה כי לדעתה כאשר המערער יושב על כסא בזמן הרחצה הוא יכול לרחוץ את פלג הגוף העליון עד הברכיים וכי הוא זקוק לעזרה רק ברחצת פלג הגוף התחתון (מהברכיים ומטה).

בסעיף האכילה נקבע כי המערער זקוק לסיוע מועט מכיוון שהוא "אוכל ושותה בעצמו. זקוק לעזרה בחימום והגשת האוכל".

בסעיף ההפרשות נקבע כי המערער זקוק לסיוע במידה רבה. הוועדה ציינה כי המערער מסר שאינו שולט על הסוגרים, כפי שנכתב במכתב רופא המשפחה מחודש 6/2003. עם זאת הוועדה הוסיפה כי לאחר שיקום שעבר המערער בשנת 2003 נכתב במסמכים רפואיים מבית חולים לוינשטיין כי אין בעיה של שליטה על הסוגרים. הוועדה ציינה כי קיים ספק באשר לטענת אי השליטה מכיוון שהמערער הגיע לוועדה ללא שום אביזרי הגנה כגון: טיטולים או סופגנים. הוועדה הוסיפה כי אם אכן הייתה בעיה בשליטה על הסוגרים היה המערער יוצא מהבית עם אבזור מתאים. לפיכך קיבלה הוועדה את האמור בדו"ח הערכת התלות לפיו למערער בריחת שתן בלבד.

בסעיף ההשגחה נקבע כי המערער אינו זקוק להשגחה מכיוון שאינו מסכן את עצמו או את האחרים.

לסיכום קיבלה הוועדה את דו"ח הערכת התלות וקבעה כי המערער "תלוי בעזרה רבה מהזולת בביצוע רב פעולות היום יומיות ברוב שעות היממה" (ההדגשה אינה במקור).

המערער הגיש ערעור על החלטת הוועדה (ב"ל 39209-10-11). הצדדים הגיעו להסכמה, שקיבלה תוקף של פסק דין ביום 6.6.2012, בזו הלשון:

"עניינו של המערער יוחזר לדיון בפני הועדה על מנת שהוועדה תתייחס לעובדה שלמערער ניתנה בעבר גמלת שירותים מיוחדים בשיעור של 150% ותתייחס לשאלה באם לדעתה חלה הטבה במצבו של המערער מאז הקביעה האמורה ועד היום ותנמק את החלטתה ומסקנתה".

בעקבות פסק הדין התכנסה הוועדה ביום 15.8.2012 לדון בעניינו של המערער. הוועדה שמעה את תלונות המערער ובא כוחו וקבעה כך:

"לאחר פס"ד מ- 6.6.12. לאחר שיחה עם עו"ד + התובע + בנו ולאחר עיון חוזר בדו"ח ביקור הבית מ-10.10.10. הועדה מתרשמת שהתובע בנושא ניידות: הועדה סבורה שאין שינוי במצבו התפקודי במהלך השנים. אולם הפירוש שניתן בשנת 2008 ע"י ד"ר נופך מ-2.6.08 והניקוד שבו זוכה אינו תואם את תפקודו. התובע הלך על רגליו ב-2010 ומתהלך על רגליו גם היום, עולה בתוך ביתו מקומה לקומה (גר בבית דו קומתי), זקוק לתמיכה והשגחה למניעת נפילות, ולכן זקוק לעזרה רבה ולא תלוי לחלוטין כפי שנקבע בשנת 2008.

בנושא הלבשה: זקוק לעזרה לחלוטין בהלבשת חלק עליון ותחתון כולל נעליים.

בנושא רחצה: הועדה מקבלת את טיעון עו"ד/התובע שזקוק לעזרה פעילה ברחצת הגוף, התובע מסוגל לרחוץ את פניו וידיו באופן יעיל.

בנושא אכילה: אוכל ושותה בעצמו זקוק לעזרה בחימום והגשת האוכל.