נח'אש נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.התובע פנה לנתבע וביקש להכיר בליקוי שמיעה וטינטון מהם הוא סובל, לטענתו, כנובעים מתנאי עבודתו בחשיפה לרעש מזיק.

תביעת התובע לא נבחנה לגופה, ונדחתה בהתאם להודעת פקיד התביעות מיום 19.03.12, וזאת מהטעם שלטענת הנתבע התובע לא המציא את המסמכים הרלוונטיים כפי שנדרש.

2.ב"כ הנתבע הודיעה כי החליט להכיר בליקוי השמיעה ממנו סובל התובע באוזן שמאל כפגיעה בעבודה לפי סעיף 84א' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995.

התובע, מצדו, עומד על כך שיש להכיר גם בליקוי השמיעה ממנו הוא סובל באוזן ימין כנובע מתנאי העבודה בחשיפה לרעש.

3.בעקבות זאת הודיעה ב"כ הנתבע על הסכמתה לכך שימונה מומחה רפואי מטעם בית הדין אשר יקבע באם קיים קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע באוזן ימין לבין תנאי עבודתו, וזאת על בסיס הרקע העובדתי שדלקמן–

א.התובע יליד 1972.

ב.התובע עובד משנת 1989 באינסטלציה, ומשנת 1995 כמנהל עבודה בתחום האינסטלציה בחברת "פ.נ. הנדסה בע"מ" שבבעלותו.

ג.לטענת התובע, במהלך ביצוע עבודתו הנ"ל היה חשוף לרעש שנבע מכלי העבודה אשר עשה בהם שימוש, כגון קונגו, דיסק חשמלי ומקדחה חשמלית.

5.בהחלטה מיום 02.01.13 מונה דר' דניאל ציק כמומחה מטעם בית הדין, והוא התבקש להשיב על השאלות הבאות -

א.האם קיים קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע באוזן ימין לבין החשיפה לרעש במסגרת עבודתו?

ב.במידה ותשובתך לשאלה הנ"ל תהיה חיובית, הנך מתבקש להסביר את קביעתך וזאת בהתחשב בכך שהתובע סובל מחרשות באוזן ימין.

6.בחוות הדעת הביע דר' ציק דעה שלילית ביחס לשאלה הנוגעת לקשר הסיבתי בין ליקוי בשמיעה ממנו סובל התובע באוזן ימין כנובע מחשיפה לרעש במהלך עבודתו, וכך השיב לשאלות בית הדין:

"א. להערכתי החירשות ממנה סובל התובע, לא נובעת מחשיפה לרעש במסגרת עבודתו.

ב. ראה תשובתי לעיל.

הבהרה:

התובע סובל מחירשות גמורה באוזן ימין. חשיפה כרונית לרעש, כגון שדווח על כי מצוי בעבודתו של התובע, גורמת לירידת שמיעה הדרגתית בתדרים הגבוהים ולא לאובדן שמיעה וחירשות גמורה חד שיצדית. חירשות חד צידית גמורה יכולה להיגרם בעקב חשיפה לרעש מתפרץ בעוצמה גבוהה כגון זה המופק בעת פיצוץ חומר נפץ, התפוצצות של בלון גז, חבלה ישירה לאוזן, חדירת גופים זרים לאוזן וכו'. אובדן שמיעה וחירשות עקב אירועים שכאלה, הינם אירוע מכונן ואין ברשומה הרפואית, שעמדה לפני, עדות לכך. עיון בתיעוד הרפואי, מראה כי עדות ראשונה, לרידית שמיעה אצל התובע, הופיעה בשנת 1996. בגיליון מיון מבי"ח צרפתי מה- 23/12/96 נרשם: "ברקע: ירידה בשמיעה באוזן ימין". מונח זה משמש רופאים לציין עבר והיסטוריה רפואית ומשמעו שידוע היה באותו הזמן כי התובע סובל מירידת שמיעה באוזן ימין מקדמא דנא. הדברים שד"ר מגאמסה איברהים רשם מפיו ב19/04/06 על כי מזה כשנתיים לדבריו, הוא לא שומע באוזן ימין, אינם עומדים במבחן הרשומה הרפואית. ד"ר מגאמסה איברהים רשם ב- 08/05/10 כי ידוע על ליקוי שמיעה חושי עצבי קשה עד חירשות באוזן ימין כנראה מלידה וגם אני מתרשם כך ובפרט לנוכח עקומות השמיעה והמבחנים האודיולוגים האחרים (BERA ופלט אקוסטי) שעמדו לפני, אשר הם תואמים חירשות חד צידית מולדת או כזו שנרכשה בגיל צעיר. יצוין כי חירשות חד צידית מולדת או כזו המתפתחת בגיל הילדות, מתגלות בד"כ באקראי וזאת בהבדל מאירוע שכזה אצל מבוגר שהוא תמיד גורר אחריו ביקורי רופא חוזרים ועדות ברורה ברשומה הרפואית ובפרט אצל מי שאינו חושש לפנות לרופאים, כפי שעמידה על כך הרשומה הרפואית העשירה של התובע. לכן להערכתי החירשות באוזן ימין, אין מקורה בחשיפה לרעש במסגרת עבודתו וסיבותיה אחרות".

7.הצדדים נתבקשו בהודעה מיום 05.03.13 להודיע לבית הדין מה עמדתם בתביעה בהתייחס לחוות הדעת, או שיש בדעתם להגיש סיכומים, כן צוין בהודעה שחוסר תגובה יחשב שאותו צד אינו מעוניין להוסיף על הסיכומים שהוגשו, והוא מסכים למסקנה העולה מחוות דעתו של המומחה, ולמתן פס"ד בהתאם.

8.מטעם ב"כ התובע לא הגשה הודעה כלשהי בעקבות אותה הודעה.

מטעם ב"כ הנתבע הוגשו השלמת טיעונים, ולדעתה לאור קביעת המומחה בדבר שלילת הקשר הסיבתי בין ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע באוזן ימין לבין תנאי עבודתו, יש לדחות את התביעה.