נזרוב נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה להורות על ביטול החלטת קצין משטרה אשר הורה על פסילה מנהלית של רישיון הנהיגה של המבקש למשך 30 יום, וכן הורה על איסור השימוש ברכב בו נהג המבקש למשך אותה תקופה.

בבקשה ובדיון בפניי נטען כי המבקש עובד בבתי זיקוק עם חומרים כימיים, אציטוניים, מכשיר הינשוף מזהה חומרים אלה כאלכוהול ועל כן אין לסמוך על ממצאי בדיקת הינשוף לביסוס האישום המיוחס למבקש. בנוסף, נטען כי בדיקת המאפיינים תקינה, המבקש כפר בכך שתה אלכוהול. עוד נטען כי השימוע לוקה בחסר, הנימוקים תמציתיים ולא די בהם.

לסיום, נטען כי לא נשקפת מהמבקש מסוכנות ולכן אין טעם בהותרת קצין המשטרה בעינה.

לאחר שעיינתי בבקשה, בחומר הראיות ובטענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

באשר לחומר הראיות, הדין הוא כי בית המשפט בוחן בשלב זה קיומן של ראיות לכאורה. פרוש הדבר שאין בית המשפט בוחן את הראיות לעומקן ולא את מהימנות הגרסאות שבפניו, די לו, לבית המשפט, שקיים יסוד סביר להרשעת הנאשם על סמך חומר הראיות שבפניו.

לא הונחה בפניי כל ראיה מטעם המבקש התומכת בטענתו לפיה הוא עובד עם חומרים כאלה שבשל השהייה במחיצתם הם ישפיעו על תוצאות בדיקת הינשוף.

מעבר לכך לא מתקבל על הדעת כי בריאותיו של המבקש יהיו אדי חומרים אציטוניים במהלך ביצוע נשיפה שכן מדובר בחומר רעיל.

זאת ועוד, בדיקת הנשיפה שבוצעה למבקש חיזקה את החשד כי הוא נוהג כשהוא שיכור, ובדיקת הינשוף שבוצעה לו לימדה על ריכוז של 505 מיקרו-גרם אלכוהול בדמו של המבקש. המבקש אישר כי שתה בקבוק בירה אצל חבר, כלשונו, אם כי טען כי הדבר היה לפני כחמש או שש שעות בטרם נעצר על ידי השוטרים. יצוין כי באותה נשימה טען גם כי שתה בקבוק בירה אחד בצהריים כאשר היה לבד בביתו, כל זאת כאשר בתצהיר התומך בבקשה טען המבקש שלא שתה גרם של אלכוהול.

עוד יצוין כי השוטרים הדגישו בדו"ח הפעולה כי מפיו של המבקש נדף ריח חזק של אלכוהול.

הגם שיתר בדיקת המאפיינים תקינה, הרי שלנוכח קיומה של בדיקה מדעית בדמות בדיקת הינשוף המלמדת על ריכוז גבוה מאוד, לכאורה, של אלכוהול בדמו של המבקש הרי שלא ניתן לטעון, בוודאי שלא בשלב זה, שלא קיימת תשתית ראייתית לביסוס עבירת הנהיגה בשכרות.

באשר לטענה בדבר הליקוי בשימוע, בחנתי את טענות הסנגור ואת החלטת הקצין הפוסל. הגם שהחלטת הקצין הפוסל מתומצתת, לא ניתן לקבוע כי ההחלטה לא מנומקת. גם אם הייתי מניח לטובת המבקש כי אכן נפל פגם בהחלטת הקצין הפוסל, הרי שעל פי תורת הבטלות היחסית, רשאי בית המשפט לקיים את ההחלטה המנהלית על אף הפגם בה.

כאמור, אינני סבור כי נפל פגם בהחלטה. ההחלטה מנומקת היא מסבירה בתמציתיות כי מדובר בעבירה חמורה ובכמות גדולה של אלכוהול. עם זאת וגם אם הייתי קובע שאין בנימוקים אלה די וההחלטה פגומה, הרי שלאור הדיון שהתקיים בפניי בו אפשרתי למבקש לטעון כל טענה שיכל להעלות סבורני שהליקוי ככל שהיה כזה תוקן, ובכל מקרה נוכח חומרת העבירה והנסיבות בהן בוצעה סבורני כי יש לקיים את החלטת הקצין הפוסל.

באשר למסוכנות המבקש, הרי שנפסק לא אחת כי מי שנוהג כשהוא לכאורה שיכור מעיד על עצמו שהוא מסוכן לבריות, ומסכן את עצמו ואת הציבור. קל וחומר כאשר מדובר, כמו במקרה דנן, באדם שכמות האלכוהול בדמו היא גבוהה ביותר.

לאור העובדה שהמבקש הינו הבעלים של הרכב אין גם מקום לשעות לבקשתו, להורות על איסור השימוש, לאחר שלכאורה ביצע עבירה חמורה ביותר עם רכבו.

התוצאה הינה אפוא, שאני דוחה את הבקשה על שני חלקיה.

המזכירות תחזיר את חומר הראיות לתביעה.

ניתנה היום, ט' ניסן תש"ע, 24 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: