נורמטוב נ' מגל

פסק דין

לפניי תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לרכב בתאונת דרכים שארעה ביום 21.2.2013 בתל-אביב.

לטענת התובע, בעת שהרכב היה בשלב של סיום ביצוע פניית פרסה, הגיח הנתבע על אופנועו כשהוא נוסע במהירות גבוהה במסלול הנסיעה הנגדי ופגע ברכב. בהתאם לנטען, המפגש בין כלי הרכב התרחש במסלול הנסיעה הנגדי.

לטענת הנתבע, הוא נסע מאחורי רכב התובע, התובע אותת ימינה, הרכב עלה על המדרכה בצד ימין, הנתבע עקף את רכב התובע והמשיך בנסיעה בכיוון ישר, אז ביצע התובע פניית פרסה פתאומית, ללא שקדם לפנייה איתות. כלי הרכב התנגשו.

לאחר בחינת כתבי הטענות, העדויות והראיות ובחינת ההדגמות שערכו בעלי הדין באמצעות רכבי הדגמה, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להדחות; להלן הנימוקים אשר הביאו אותי למסקנה כאמור:

הנטל להוכיח ולבסס את יסודות עילת התביעה מוטל על התובע. לא עלה בידי התובע להניח תשתית עובדתית לפיה הנתבע הוא האחראי לקרות התאונה; בעיקרם של דברים, בגרסת התובע עצמו ישנה אינדיקציה מובהקת לכך שהוא החל בביצוע פניית פרסה מבלי ליתן את הדעת לתנועה במקום; מעבר לכך, גרסת ההגנה לא נסתרה;

התובע ביקש לבצע פניית פרסה. מהלך כאמור מהווה למעשה שינוי של מהלך הנסיעה הצפוי, הוא מחייב נקיטת אמצעי זהירות וביצוע פנייה במקום ובאופן שאינם מהווים הפרעה לתנועה או סיכון לעוברי הדרך (תקנה 44(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961). בין היתר, נדרש התובע להבטיח שהפנייה תיעשה מהנתיב השמאלי, לאחר שהוא התבונן במראות ובדק שהמהלך אפשרי. אין מקום לבצע פניית פרסה כאשר שדה הראיה מוגבל. התובע הודה שהוא ביצע פניית פרסה במקום ששדה הראיה ממנו מוגבל: "לא ראיתי אותו כבר ולא הייתה לי כבר אפשרות לראותו כי זה כ – 15 מטר מהרמזור" [עמ' 1, ש' 29 – עמ' 2, ש' 1]; "שדה הראיה לא היה לי כי איך שהתחלתי לפנות הוא האיץ, מדובר על 10 מטרים מהרמזור עד למקום התאונה" [עמ' 3, ש' 11 – 12].

עולה מעדות התובע שהמקום שנבחר על ידו לביצוע פניית פרסה לא היה מתאים, לנוכח הקרבה לצומת והיעדר שדה ראיה. העובדה שהתובע ביצע פניית פרסה במקום כאמור נזקפת לחובתו;

לצורך ביסוס הטלת אחריות על הנתבע טען התובע שהתאונה אירעה במסלול הנסיעה הנגדי, היינו – בשלב סופי של ביצוע פניית הפרסה, כאשר הנתבע מבצע עקיפה אסורה (עקיפה של רכב בעת ביצוע פניית פרסה, אל תוך המסלול הנגדי). הדגמת מהלך העניינים על ידי התובע, באמצעות רכבי הדגמה, ותיאור זווית הרכב ביחס לכביש ברגע המפגש בין הרכבים, אינם תומכים בגרסת התובע לפיה התאונה אירעה במסלול הנסיעה הנגדי, על כל הכרוך והמשתמע מכך;

הנתבע טוען שהתובע החל בביצוע פניית הפרסה מצידו הימני של הכביש. גם אם אצא מנקודת מוצא שהתובע לא העמיד את רכבו על המדרכה בצד ימין (כאשר שני הגלגלים הימניים על המדרכה), עולה שהתובע התכונן לביצוע פניית פרסה רחבה, בעוד שהנתבע לא הבין את המהלך כאמור בזמן אמת. לו היה התובע מקפיד להתבונן במראות היה עליו להבחין בנתבע ולהימנע מביצוע הפנייה, עד לאחר שהכביש היה פנוי. התובע לא ראה את הנתבע מגיע (לא נטען שהתובע הבחין בנתבע נוהג במהירות גבוהה), ולא נטען שהוא התבונן ובחן את התנועה במקום טרם תחילת ביצוע הפנייה. אין די בטענה לפיה התובע אותת טרם שהחל בביצוע פניית הפרסה (בהודעה לחברה הביטוח [ת/1] טען התובע שהוא אותת שמאלה. לא נטען שהוא התבונן במראות). מעבר לאמור, העובדה שהיה צורך בביצוע פניית פרסה רחבה (היינו, לא מהמיקום השמאלי ביותר) מעידה שהמיקום שנבחר לביצוע הפנייה לא היה מתאים. תימוכין נוספים לכך ניתן למצוא בתרשים שערך הנתבע [נ/1] (ראו סעיף 7 לתרשים).

על כן, התביעה נדחית. התובע יישא בהוצאות הנתבע ע"ס 600 ₪, בתוך 30 יום.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי – בתוך 15 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל הצדדים.

ניתן היום, ט"ו אדר תשע"ד, 15 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: