נורית נ' ד.י.א. נכסי סיעוד בע"מ

1.המחלוקת בתביעה זו האם רכיב כספי הפיצויים שהופרשו לתובעת במהלך עבודתה לפוליסת ביטוח המנהלים, שייכים לתובעת כטענתה, בין מכח הפוליסה, או מכח הסכמה או ,שיש לקבל את טענת הנתבעת כי משהתפטרה התובעת אינה זכאית לפיצויי פיטורים ועל כן רכיב זה בפוליסה יוחזר לנתבעת.

2.ואלה הן העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת:

א.התובעת החלה לעבוד כעובדת סוציאלית במעון נווה צדק לאנשים עם פיגור שכלי מ 1/6/08 עד 16/8/10.

ב.בהסכם העבודה שנחתם בינה לנתבעת נקבעו תנאי העסקתה ובסעיף 6 נקבע כי הנתבעת תבטח את העובדת בביטוח מנהלים ותנכה משכרה 5% ותעביר ממנה 5% סה"כ 10% לביטוח המנהלים. הביטוח יחל לאחר 3 חודשים לתחילת עבודתה.

ג.בספטמבר 2008 הוגשה בקשה לפתיחת ביטוח מנהלים לתובעת ברכיבים של גמל ופיצויים.

ד.במרץ 2009 העבירה הנתבעת את הבעלות בפוליסה לחברת דנאל שהפכה להיות מעסיקתה של התובעת. בפירוט ההודעה נרשם כי הפוליסה שנפתחה לתובעת היא של חברת דנאל ומבוצעים בה הפרשות עובד ומעביד כל אחד 5%, פיצויים 8.3% ואובדן כושר 2.5%. השכר לצורך הפקדה לביטוח המנהלים הוא 3,000 ₪.

ה.הפוליסה הוגשה כראיה, אין בפוליסה או בהסכם העסקה אזכור של סעיף 14 לחוק פיצוי פטורים.

ו.התובעת התפטרה מעבודתה והגישה מכתב התפטרות ביום 2/8/10 וסיימה עבודתה בפועל ב 16/8/10.

ז.אביה של התובעת שהינו סוכן ביטוח הפנה מכתב לנתבעת ביום 15/11/10 בו התנגד למשיכת כספי הפיצויים שהופקדו בקופה לנתבעת וטען כי הפיצויים הם חלק מהפנסיה המקיפה של התובעת.

3.התובעת בכתב התביעה טענה שהיא זכאית למלוא הפיצויים שנצברו בפוליסה בנימוק כי מאחר והיתה בבעלותה פוליסת ביטוח מנהלים קודמת, היא בקשה כי הנתבעת תפריש לפוליסה זו את הרכיבים כפי שפורט לעיל.

לטענתה, עפ"י צו הרחבה הפקדות המעביד לפיצויי פיטורים הן של העובד ומאחר והיא בעלת הפוליסה ממעסיק קודם והמעביד המשיך להפריש לפוליסה זו יש לשחרר לטובתה את מלוא מרכיב פיצויי הפיטורים.

התובעת טוענת בסיכומיה בפנינו כי כאשר הנתבעת הסכימה להפריש עבורה לפוליסת ביטוח מנהלים בבעלותה הכוללת רכיב פיצויים, ע"י הנתבעת וזאת בשונה ממה שנכתב בהסכם ההעסקה הניחה כי הנתבעת מרוצה ממנה וכי גם כספי הפיצויים שייכים לה וישוחררו בבוא העת.

לכן טוענת התובעת כי היא זכאית לקבל את כל כספי הפיצויים שנצברו בפוליסה בתקופת העסקתה בנתבעת מכח צו ההרחבה של פנסיית חובה. בנוסף טען אביה של התובעת כהשלמה לטיעוניה כי חל סעיף 14 בפוליסה ולכן היא זכאית לשחרור אוטומטי.

4.הנתבעת טענה מנגד כי מדובר בתביעת סרק של התובעת. לתובעת הופרשו כספים לפוליסת ביטוח מנהלים, בהתבסס על הסכם העסקה וללא כל קשר לצו ההרחבה הכללי אשר לא חל עליה. אין בהסכם העסקה כמו גם בפוליסה שאליה הופרשו הכספים כל איזכור בדבר חלות סעיף 14 לחוק פיצוי פיטורים ועל כן בהעדר הסכמה לפי סעיף 14, כספי הפיצויים בעת התפטרות שייכים לנתבעת.

באשר לטענה כי צו ההרחבה חל בעניינה, דינה להדחות שכן צו ההרחבה קובע מפורשות כי הצו אינו חל על מי שמבוטח לתגמולים בשיעור של 5% עובד ו 5% מעביד. מלכתחילה לא נפתח לתובעת ביטוח מנהלים על פי צו ההרחבה, אלא בטוח מנהלים רגיל והנתבעת לפנים משורת הדין הסכימה כי ההפרשה תתבצע לפוליסה קיימת של התובעת.

הכרעה:

5.לאחר שבחנו את כל טענות הצדדים בעניינו וכן את ההסכם עליו חתומה התובעת, הפוליסה וכן צו ההרחבה אליו היפנו הצדדים, דין תביעת התובעת להדחות.

ראשית יאמר כי צו ההרחבה אליו הפנתה התובעת אינו חל בעניינה. התובעת התקבלה לעבודה לאחר שנכנס צו ההרחבה לתוקף והוסכם בהסכם פרטני בינה לבין הנתבעת כי יבוצע לה ביטוח מנהלים המיטיב באופן ניכר לעומת שיעורי ההפרשה הקבועים בצו ההרחבה.

סעיף 4 לצו ההרחבה מגדיר את התחולה של הצו ועל פי סעיף 4 (1) ו (2) לצו התובעת נכנסת לגדר סעיפים אלו ולכן צו ההרחבה אינו חל עליה.