נוריאני ואח' נ' מזרחי

פסק דין

רקע

ברצוני לפתוח בהתנצלות בפני הצדדים על הזמן הרב שחלף מאז סיום שמיעת התיק ועד להוצאת פסק הדין. הדבר נגרם מכשל אדמיניסטרטיבי שנבע, ככל הנראה, מטעות סופר בקשר לתאריך תז"פ הכנת פסק דין. עם הצדדים הסליחה.

משה וסמירה נויראני (להלן:"התובעים" או "הנתבעים שכנגד") הגישו ביום 17.08.08 כתב תביעה בסדר דין מהיר כנגד מזרחי אלון (להלן:"הנתבע" או "התובע שכנגד"). התביעה הוגשה בפועל על ידי גב' עדנה עוז (להלן:"עדנה") וזאת על פי יפוי כוח נוטריוני מיום 04.08.08 שכן התובעים מתגוררים בארצות הברית. התובעים הם בעליה של דירת מגורים בבית משותף שברחוב קהילת בודפשט 12א' בתל-אביב הידועה גם כגוש 6636 חלקה 139/4 (להלן:"הדירה"). ביום 09.08.04 נחתם חוזה שכירות בלתי מוגנת בין הצדדים עליו חתומים התובע 1 והנתבע ולפיו התובע 1 משכיר את הדירה לנתבע החל מיום 01.09.04 ועד ליום 31.08.05 עם אופציה לשנתיים נוספות. לקראת תום תקופת האופציה נחתם בין הצדדים הסכם שכירות נוסף בו הוארכה תקופת השכירות למשך חודשיים נוספים החל מיום 01.09.07 ועד ליום 31.10.07.

בכתב התביעה נטען כי רק ביום 01.11.07 מסר הנתבע את החזקה בדירה לידי עדנה ובכך על פי חוזה השכירות עליו לפצות את התובעים בגין האיחור בסך של 100$ (דולר ארה"ב) – בשקלים חדשים. כמו כן נטען כי הדירה הושבה לחזקת התובעים כאשר היא איננה ראויה למגורים ונזקקה לתיקון הנזקים שגרם הנתבע. על פי כתב התביעה התיקון הנדרש ארך עשרה ימים בו בוצעו תיקונים במערכת החשמל, תיקוני דלתות, תיקוני צבע וטיח. כמו כן הוחלפו מזגנים בלתי שמישים בחדשים ובוצע בדירה ניקיון כללי והשלכת פסולת בעלות כוללת של 13,930 ₪.

ב"כ התובעים המלומד טען, כי בשל הצורך בביצוע התיקונים נגרם נזק לתובעים על אי השכרת הדירה למשך חצי חודש ועל פי דמי השכירות בהם הושכרה הדירה יעמוד נזק זה בסך 3,100 ₪. כמו כן נטען כי על הנתבע לפצות את התובעים בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם בסך 2,000 ₪ כך שסך הפיצוי המבוקש ביום הגשת התביעה הוא 19,386 ₪.

ביום 12.10.08 הוגש כתב הגנה בו נטען כי התביעה הוגשה על ידי מיופת כוח שכלל לא הייתה צד להתקשרות בין הצדדים וכל הטענות העובדתיות שנטענו בכתב התביעה נטענו כאשר למגישת התביעה אין כל ידיעה באשר לאמיתותן. עוד נטען כי הנזקים הנטענים לא נגרמו על ידי הנתבע ומשפחתו. הנתבע השקיע במהלך תקופת השכירות ממון רב לתיקון נזקים ופגמים בדירה שעה שתיקונם של פגמים אלו היה באחריותו של המשכיר. הנתבע הגיש גם כתב תביעה שכנגד בסדר דין מהיר בו נטען כי בעת שנחתם החוזה בין הצדדים הדירה הייתה צבועה בצבע כתום, הרצפה הייתה שחוקה, אריחי המטבח והארונות ישנים ומסילותיהן של דלתות ההזזה היו לא תקינות.

עוד נטען כי הנתבע ובני משפחתו השקיעו ימים רבים בשיפוצה של הדירה וכי למעשה היו אלה התובעים שהפרו את החוזה ונהגו בחוסר תום לב. סכום התביעה בכתב התביעה שכנגד עמד על סך כולל של 17,800 ₪ לפי הפירוט הבא: 1,000 ₪ בגין הוצאות שהוציא התובע שכנגד לשם תיקון ליקויים, 12,000 ₪ עלות מחצית שכר הדירה ששולם לנתבעים שכנגד בגין שישה חודשים בהם הבניין היה בשיפוץ חיצוני כאשר הנתבעים שכנגד לא יידעו את התובע שכנגד אודות השיפוץ. 2,400 ₪ בגין העלייה בשכר הדירה ששולם בגין חודשים ספטמבר ואוקטובר 2007 וכן השבה של 400 ₪ שנדרש התובע שכנגד לשלם לנתבעים שכנגד בגין שכ"ט עו"ד על הארכת החוזה ופיצוי בגין עוגמת נפש.

ביום 27.11.08 הוגש כתב הגנה לתביעה שכנגד וביום 28.01.09 נערכה ישיבת קדם משפט בסיומה הצעתי לב"כ הצדדים להסכים להעברת התיק לגישור, ללא הוצאות לצדדים על ידי המנ"ת. לאחר הפסקה בה התייעצו ב"כ הצדדים עם לקוחותיהם הם הודיעו כי הם מסכימים להצעה. ביום 04.06.09 קיבלתי הודעה ממנהלת המנ"ת כי הליך הגישור לא צלח והתיק הוחזר למסלולו הרגיל. משלא השכילו הצדדים להגיע להסכם וכמו כן התנגדו להצעתי להכרעת הסכסוך על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984, שניתנה במהלך קדם המשפט ביום 14.10.09, התיק נקבע להוכחות. בשל שביתה שהתקיימה ביום ההוכחות נאלצתי לדחות את ישיבת ההוכחות ליום 20.01.10. ביום 20.01.10 התקיימה ישיבת ההוכחות בה העידו הגב' עדנה עוז, מר ישראל בנימיני, מר עוזי קוטר והגב' סיגלית מזרחי. ביום 15.09.10 התקיימה ישיבת הוכחות נוספת בה העידו הגב' מריאנה יואן והנתבע/התובע שכנגד. בסיומה של הישיבה הוריתי על הגשת סיכומים בכתב על פי בקשת ב"כ התובעים.

תביעת התובעים

לטענת התובעים הנתבע איחר במסירת החזקת הדירה ביום אחד ועליו לשלם לתובעים פיצוי מוסכם בגין האיחור על פי החוזה שנחתם בינהם סך של 100$ (דולר ארה"ב) בשקלים חדשים. הנתבע לא חלק על העובדה שאיחר במסירת החזקה. בחקירתו אף העיד כי החוזה האחרון שנחתם אודות החודשים ספטמבר ואוקטובר 2007 נחתם תוך שהנתבע ערך בו שינויים ומחיקות (עמוד 27 שורות 25-28 לפרוטוקול מיום 15.09.10) ועל כן אני קובע שעל הנתבע לפצות את התובעים בגין האיחור על פי הפיצוי המוסכם שבחוזה בסך השווה ל-100$ (דולר ארה"ב) בשקלים חדשים.

התובעים טוענים עוד כי הנתבע גרם נזקים לדירה ועליו לפצות את התובעים בגין עלות תיקונם. בכתב התביעה נטען כי על הנתבע לפצות את התובעים בגין שתי דלתות שבורות בחדר הילדים ובחדר השירות. ב"כ הנתבע טוען כי צורפה לכתב התביעה תמונה של דלת אחת. כמו כן טוען ב"כ הנתבע כי אין מדובר בדלת שבורה כלל אלא בדלת הזזה הנעה על גבי מסילה כאשר הדלת יורדת מהמסילה באופן תדיר וכי כך היה בעת שקיבלו את הדירה. אישתו של הנתבע הבהירה בחקירתה (עמוד 12 שורה 9 לפרוטוקול מיום 20.01.10) כי הדלת שבתמונה היא דלת הכניסה לחדרו של בנה וכי "בכל פעם שפותחים אותה הייתה מטיילת על הציר".

סבורני כי לא הוכח באופן הנדרש במשפט האזרחי כי הנתבע ובני משפחתו גרמו לנזק לדלתות. ראשית לא הוכח שמדובר בנזק של ממש לדלת שכן הן הנתבע (עמוד 29 שורות 28-29) והן אישתו (עמוד 12 שורה 9) העידו בפניי שהבעיה בדלת היא שהיא יורדת מהמסילה. שנית, לא הוכח כי מצב הדלת והמסילה היה אחר עובר לחתימה על חוזה השכירות. הגב' עדנה אף הודתה בחקירתה שאינה יודעת מה היה מצבה של הדלת כאשר הנתבע קיבל את הדירה לחזקתו. אשר על כן אני קובע כי אין מקום לפיצוי בגין הדלתות.

בכתב התביעה נכתב כי בין הנזקים שנגרמו לדירה היו כיור וברזים שנעקרו מחדר השירות (תמונה 11 בנספח ד' שבכתב התביעה). ב"כ התובעים טען כי על אף הסברו של הנתבע בחקירתו (עמוד 26 שורה 10) כי כך היה בעת שקיבלו הדירה הרי שעיון בתמונה במלמד שאין לקבל את הסברו של הנתבע וכי פירוקו של הכיור נעשה לצורך העמדת מכונת כביסה ומייבש במקום אותו הכיור. הגב' עדנה העידה (עמוד 6 שורות 1-3) כי היא לא יודעת מה היה מצב הדברים באשר לכיור ולברז כאשר נכנס הנתבע אל הדירה. אישתו של הנתבע העידה כי כך קיבלו את הדירה (עמוד 12 שורות 20-21) וגם הנתבע העיד, לאחר שנשאל מפורשות על כך, כי זה היה המצב בתחילת השכירות והוא לא פירק דבר (עמוד 26 שורת 1-17). סבורני כי לא הוכיחו התובעים כי היה זה הנתבע או מי מטעמו שעקר את הכיור ואת הברז ועל כן אין מקום לפיצוי בגינם.

עוד נטען בכתב התביעה כי הנתבע יצר חורים בקירות, הותיר חוטי חשמל גלויים ושקעים שרופים ועקורים ממקומם. כמו כן נטען כי הנתבע עשה חורים בקירות המטבח וביצע תיקוני טיח לא מקצועיים בסלון ובחדרים שבר שלבי תריס. (תמונות 1,2,4,5,6,7,8 לנספח ד' לכתב התביעה). הנתבע העיד שהחורים היו עוד בטרם נכנס לדירה (עמוד 29 שורות 32-33) וכך העידה גם אישתו (עמוד 12 שורות 4-5). לגבי חוטי החשמל הגלויים הבהירה אישתו של הנתבע בעדותה כי הם לא פעלו לכסות את חוטי החשמל מכיוון שבמקום הוצבה ארונית שהסתירה את החוטים הגלויים וכי זה היה המצב כאשר קיבלו את הדירה (עמוד 11 שורה 33). הגב' עדנה העידה כי היא לא יודעת מה היה מצב הדברים בטרם נכנס הנתבע לדירה (עמוד 4 שורות 22-25). באשר לטענה אודות שקע שבור וקיר שבור (תמונה 4) הגב' עדנה הודתה בחקירתה שאיננה יודעת בידיעה אישית האם בעת שנכנס הנתבע לדירה הקיר והשקע לא היו תקינים (עמוד 4 שורות 17-18) ולעומת זאת הנתבע העיד כי זה היה המצב כשקיבל את הדירה ועל כן רכש מקרר בדיוק במידות שיסתיר את הקיר השבור (עמוד 29 שורות 10-13). ב"כ התובעים טען כי אין לקבל את הטענות שכן אם כך היה המצב כשנכס התובע לדירה היו צריכים להיות סימנים של צבע כתום – הוא הצבע בה הדירה הייתה צבועה בטרם צבע אותה הנתבע. עוד טען ב"כ התובעים המלומד כי אין לקבל את הטענה שהחורים בקיר היו כאשר נכנס הנתבע לדירה שכן אילו כך היה מצב הדברים היה הנתבע מתקן את החורים במסגרת השיפוץ שהוא ערך בדירה. עוד טען ב"כ התובעים, באשר לשקע שיצא ממקומו בחדר הילדים, כי עיון בתמונה 6 מלמד שכעת צבע החדר הוא תכלת ולא כתום כפי שהיה בקבלת הדירה ומכאן שאין לקבל את טענת הנתבע כי מצב השקע היה כך כשנכנס.

סבורני שאין לקבל את טענות ב"כ התובעים. על התביעה להוכיח טענותיה על פי הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה". בנסיבות המקרה דנן לא הוכח כי היה זה הנתבע או מי מטעמו שגרם לנזקים הנטענים. הגב' עדנה מיופת הכוח מטעם התובעים הודתה שאיננה יודעת כי מצב הדברים היה שונה כשקיבל הנתבע את הדירה לחזקתו. הן הנתבע והן אישתו העידו כי הם לא גרמו לנזקים ועדותם מהימנה בעיני, משכך אין מקום לפיצוי, בראש נזק זה.

עוד נטען בכתב התביעה כי הנתבע ביצע ציורי קיר על קירות הדירה ואף אריחי החרסינה במטבח נצבעו. הנתבע העיד (עמוד 29 שורות 3-5) כי אין מדובר בציורי קיר אלא למעשה בקיר גבוה שמעל המדרגות ומשום שבקירות אלה התפשט עובש, צבע הנתבע את העובש כדי שלא יתפשט, והוסיף כי היה צובע את כל הקיר אלא שמפאת גובהו של הקיר – נצבע הקיר עד למקום בו הצליח להגיע. באשר לאריחים הצבועים טען ב"כ הנתבע כי לא ברור איזה נזק נגרם שכן מדובר בצביעה מקצועית שבוצעה בהסכמת התובעים. באשר לציורי הקיר, מעיון בתמונה שהוגשה לתיק בית המשפט אני סבור שאין מדובר בציורי קיר אלא אכן בתיקוני צבע שבוצעו. אני סבור שאין לבוא בטענות אל הנתבע שלא השלים את הצביעה שכן תיקון כגון זה הוא באחריות המשכיר בהיותו "בלאי סביר" ועל כן אל לו לבוא בטענות אל הנתבע. באשר לצביעת החרסינות משטען הנתבע בעדותו כי תיקון זה נעשה בידיעת ובהסכמת התובע ומשלא הוכיחה התביעה אחרת הרי שגם לעניין זה אין מקום לפיצוי. למעלה מן הצורך אציין שמעיון בתמונות שצורפו לא מצאתי נזק שנגרם בשל צביעה זו.

בכתב התביעה נטען כי על הנתבע לפצות את התובעים בגין מזגנים שהוחלפו והתקנתם של המזגנים החדשים. מר ישראל בנימין שהיה איש הקשר של התובעים בתקופה שבין 2004 ל-2007 כתב בתצהירו כי בחודש אוגוסט 2004 רכש התובע ארבעה מזגנים חדשים שהותקנו בדירה וכי לא הייתה סיבה כלשהי במהלך השכירות שהביאה לקילקולם. ב"כ הנתבע טוען כי על פי חוזה השכירות התובעים הם שאחראים לתיקון המזגנים. כמו כן טען ב"כ הנתבע כי הנתבע העיד שעוד לפני שהתבצע השיפוץ החיצוני בבניין שני מזגנים לא עבדו ומזגן נוסף התקלקל בזמן השיפוץ. כן נטען כי הנתבע פנה לתובעים בכדי שיתקנו את המזגן ומטעם התובעים נשלח בחור בשם אהרון שהוסיף גז בלבד (עמוד 24 שורות 1-4). עוד טען ב"כ הנתבע כי התובעים כלל לא תובעים את תיקונו של המזגן אלא טוענים להחלפתם ואין כל בסיס לכך בהסכם השכירות. ב"כ התובעים טוען כי המזגנים התקלקלו בגין רשלנות הנתבע בטיפול בהם וכי אם התקלקלו המזגנים יכול היה הנתבע לדאוג לתיקונם ולקזז את עלות התיקון מדמי השכירות כפי שנהג לעשות במקרים אחרים.

סבורני כי דין טענה זו להידחות. לא הוכח שהנתבע עשה שימוש בלתי סביר במזגנים שבדירה. בחוזה השכירות לא מצאתי התייחסות מפורטת לעניין המזגנים. מר ישראל בנימין כתב בתצהירו (ס' 18) כי המזגנים פעלו תקופה ארוכה כהלכה ורק בשנה השלישית התקלקל אחד המזגנים והתובע נשא בעלות התיקון. כמו כן אין להוציא מכלל אפשרות שהנזקים למזגנים נגרמו בשל השיפוץ החיצוני שנערך בבניין ומכל מקום משלא הוכח כי הנתבע עשה שימוש שאינו סביר במזגן הרי שעל התובעים היה לדאוג לתקינות המזגנים ועל כן אין מקום לפיצוי בגינם.

לאור האמור לעיל הרי שלעניין העיכוב שנגרם לתובעים בהשכרת הדירה אין מקום לפיצוי שכן לא מצאתי שהנתבע היה אחראי לנזקים או לתיקונים. לעניין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים אני בדעה כי לתובעים לא נגרם נזק של ממש. למעשה מעורבותם של התובעים בכל התהליכים היה מועט ועל כן אין מקום לפיצויים בגין עוגמת נפש.