נור מחמוד נ' נאפד אבו סלאח

פסק דין

1.ביסוד התביעה והתביעה שכנגד יחסי שכירות בין הצדדים. התובע / הנתבע שכנגד (להלן: "התובע") השכיר לנתבע / התובע שכנגד (להלן: "הנתבע") חלק מקומת הקרקע בבנין מגוריו אשר בכפר נחף (להלן: "המושכר"). הנתבע ניהל במקום עסק.

2.המושכר מורכב משני אגפים – אגף דרומי ואגף צפוני. האגף הצפוני הוא זה שנותר, לטענת התובע, במצב שאינו ראוי לשימוש. האגף הדרומי הוא זה שנמסר לנתבע כשאינו שלם וחייב ביצוע עבודות נוספות כדי שניתן יהיה להשתמש בו. את עלות עבודות אלה תובע הנתבע.

3.האגף הדרומי הושכר לצד שלישי בסמוך לאחר שהנתבע עזב את המושכר ומופעלת בו חנות מחשבים. התובע נמנע מציון עובדה זו בכתב התביעה.

הנתבע בקש להביא ראיות לאחר הגשת הסיכומים, בדבר השכרת האגף הצפוני. בקשתו נדחתה.

הדיון

4.התובע הגיש תצהירו ותצהיריהם של ה"ה אברהים דווירי וג'מאל סרחאן. הנתבע הגיש תצהירו. המצהירים נחקרו אודות תצהיריהם.

5.בהסכמת הצדדים מונה שמאי מטעם בית המשפט, מר חיים אטקין, שיבדוק את הנזקים הנטענים למושכר ויעריך את שווי ההשקעות הנטענות במושכר. השמאי השיב לשאלות הבהרה ששלחו לו הצדדים.

6.בין הצדדים התעורר מספר מחלוקות-

תקופת השכירות;

מועד פינוי המושכר;

הסיבה לפינוי המושכר;

ההשקעות שביצע הנתבע במושכר;

זכותו של הנתבע להחזר השקעותיו במושכר;

הנזק למושכר.

תקופת השכירות

7.התובע הגיש שני הסכמי שכירות.

א.ההסכם הראשון מיום 1.4.2004 (סומן נ/1). הנתבע מודה בחתימתו על הסכם זה (עמ' 23 ש' 22 ואילך).

עפ"י הסכם זה תקופת השכירות היא לשנה מיום 1.4.04, עם אופציה להארכת השכירות לשנה נוספת בדמי שכירות שייקבעו ע"י הצדדים (סע' 12). סע' 12.ג להסכם קובע כי המשך החזקת המושכר על ידי השוכר מעבר לתקופת השכירות משמעה בחירה במימוש הארכת תקופת השכירות.

ב.ההסכם השני (סומן נ/2) אינו נושא תאריך. הנתבע מכחיש חתימתו עליו וטוען כי חתימתו זוייפה. הוא חתם על ההסכם הראשון בלבד (עמ' 26 ש' 18 ואילך). תקופת השכירות שנקבעה בהסכם השני היא שנתיים מיום 1.4.05 ועד 1.4.07 (סע' 3.ב). ניתנת אופציה להארכת השכירות לתקופה של שנתיים נוספות (סע' 8).