נור אלדין ואח' נ' מזערו ואח'

החלטה

לפניי בקשה למתן רשות לערער על סעיף 3(ב) של החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת א' שניידר), מיום 4.12.13 בת"א 29877-08-10, שעל פיו נדחתה בקשת המבקשים (להלן: "אלאדין") ליתן צו פינוי למשיב 4 (להלן: "חאזם") מהנכס הנמצא בואדי אלג'וז בירושלים והידוע כחלקה 145 בגוש ירדני 57, גוש ישראלי 30057 (להלן: "הנכס" או "הדירה").

הרקע לבקשה

בין הצדדים וכן בינם לבין צדדים נוספים מתנהלים הליכים שונים בקשר לזכויות הבעלות והשימוש בנכס. באופן כללי ייאמר, כי הצדדים המעורבים בכל ההליכים הם אלה הטוענים לזכות בעלות בנכס והשוכרים שעושים שימוש בנכס.

בת"א 29877-08-10 עתר המשיב 3 (להלן: "שרחביל") לצו מניעה שיאסור על סמיח ועאידה נור אלאדין או מי מטעמם לעשות שימוש כלשהו בנכס. בתיק זה ניתנו שלושה פסקי דין, שהרלוונטי ביותר לבקשה דנן הוא פסק הדין מיום 26.10.12 בו מחק בית משפט קמא את כתב ההגנה של אלאדין ונתן פסק דין לטובת שרחביל. נקבע, כי לאלאדין אסור לעשות שימוש כלשהו בדירה וכי אם נעשה שימוש על ידם או על ידי מי מטעמם, עליהם לפנות את הדירה ולהחזיר את החזקה בה לשרחביל לא יאוחר מיום 31.10.12 (להלן: "פסק הדין").

יומיים לאחר מתן פסק הדין, ביום 28.10.12, העביר שרחביל את הדירה לחאזם.

אלאדין הגישו ערעור על פסק הדין, וביום 24.4.13 בוטל פסק הדין של בית משפט קמא והתיק הוחזר אליו להמשך דיון (ע"א 28660-12-12, פסק הדין ניתן על ידי כב' השופטים ג' כנפי - שטייניץ, י' מרזל וא' רומנוב).

יצוין, כי המבקש האני אלאדין (אחיו של סמיח אלאדין), הגיש תביעה נגד שרחביל, בטענה שהוא הבעלים של הנכס (ת"א 2826-06-13). הדיון בשתי התביעות אוחד בבית משפט קמא.

ביום 8.7.13 הגישו אלאדין (סמיח ועאידה) בקשה בבית משפט קמא להחזיר את המצב לקדמותו ערב מתן פסק הדין מיום 26.10.12 ולהורות על פינויו של חאזם מהדירה, שכן לטענתם הדירה הייתה ריקה.

החלטת בית משפט קמא

ביום 4.12.13 דחה בית משפט קמא את בקשת אלאדין משני טעמים: האחד, כי גם אם פסק הדין שבעקבותיו העביר שרחביל את הדירה לחאזם בוטל – אין בכך כדי לקבל את הבקשה להשבת המצב לקדמותו; השני, כי לאור טענתו של סמיח נור אלאדין בת"א 2826-06-13 שהעביר את הזכויות בדירה להאני נור אלאדין, הרי שאין לו כל מעמד בנכס ואין הוא יכול לאחוז את החבל משני קצותיו ולכן אין אלאדין רשאים לדרוש את פינויו של חאזם, או להגיש כל בקשה אחרת בתיק לגבי הנכס (סעיף 3ב להחלטה).

על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי.

עיקרי טענות הצדדים

תמצית טענות המבקשים

בבקשה זו טוען האני אלאדין, כי הוא אחיו של סמיח, והבעלות בנכס עברה אליו מאת הבעלים – עאידה אלאדין. בבקשה הוצגו טענותיהם של אלאדין לגבי השתלשלות הבעלות. נטען, כי סמיח שכר את הנכס מעאידה בשנת 1994 והתגורר בו עד שנת 2011 – עת קיבל עבודה בירדן ועבר לשם, תוך שהוא ממשיך לשלם את כל הוצאות הדירה. בשנת 2010 הופתעו השכנים לגלות על דלת הדירה צו בית משפט לזימון לדיון בתביעה שהגיש שרחביל נגד אדם פיקטיבי בשם מוחמד זועבי. עוד נטען, כי שרחביל הגיש תביעה זו רק כדי לקבל צו מניעה לטובתו, שבאמצעותו יוכל לפלוש לנכס, וכי חאזם הוא בן דודו של שרחביל שעוזר לו להשתלט על הנכס. כן נטען, כי בדיון שהתקיים בבית משפט קמא הופתעו שרחביל ובא כוחו – המשיב 5 (להלן: "עו"ד שוכרי") לגלות את האני, ולאחר שהתברר להם שהאני טוען לבעלות, הם הגישו בקשה לתקן את כתב התביעה ולמחוק את זועבי. לטענת אלאדין, מדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט.

עוד טוענים אלאדין, כי בהחלטתו התעלם בית משפט קמא מנסיונות המשיבים להשתלט על נכס לא להם, מהזיופים שעשו ולא נימק את החלטתו; כי ההחלטה סותרת החלטות קודמות של בית משפט קמא שלפיהן יש להשאיר את הדירה פנויה מכל חפץ ואדם עד להכרעה בשאלת הזכויות; כי ההחלטה לא מאזנת בין הזכויות; וכי היה על בית משפט קמא לקבוע לכל הפחות הפקדה של דמי שימוש או ערבויות נגד המשיבים.

מנימוקים אלו מבקשים אלאדין לבטל את החלטת בית משפט קמא ולהורות על פינויו של חאזם מהדירה. לחילופין מבקשים להורות על הפקדת ערבות כספית בגובה של דמי השימוש בדירה – 1000$ לחודש מאז 28.10.12 ועד ליום הפינוי בפועל.

תמצית טענות המשיבים

בתשובה לבקשה טוענים שרחביל, חאזם ושוכרי, כי עולות שאלות לגבי ייצוגו של עו"ד עווידה את אלאדין, וכן לגבי מגיש הבקשה. בתגובה מציגים המשיבים תמונה שונה לגבי השתלשלות הבעלות בנכס, שבסופה הפך שרחביל לבעלים של הנכס. לטענתם, השוכר של הנכס, פתיאני (ששכר מטעמם של אלאדין – א' פ'), מסר לשרחביל את החזקה בדירה לאחר שנודע לו ששרחביל טוען לבעלות בדירה.

לגופו של עניין טוענים המשיבים, כי על אף שפסק הדין בוטל, קביעותיו הן תקפות, ועל כן היה אפשר למכור את הנכס לחאזם והוא מחזיק כדין בדירה.