נוף (רשתי) נ' אבו אל היג'ה ואח'

פסק דין

1.תביעה בגין תאונת דרכים שארעה ביום 26.1.07 על כביש 2 מכיוון דרום לצפון, בסמוך למחלף מכמורת.

2.לטענת התובעת - נהגה ברכבה וסמוך למחלף האטה את קצב נסיעתה בשל עומס תנועה. התובעת הבחינה במראת רכבה ברכב נהוג ע"י נתבע 1 מתקרב לעברה במהירות "מטורפת", לכן הסיטה את רכבה לשולי הכביש. נתבע 1 לא הצליח לבלום ופגע ברכבה של התובעת וברכב נוסף (להלן: "הרכב הנוסף"). התובעת דיווחה אודות האירוע לנתבע 3, סוכן הביטוח שלה, אשר הורה לה להעביר את רכבה למוסך עימו יש לו קשר והוא ידאג לזמן למקום שמאי. השמאי הגיע למוסך ואמד את ירידת ערך רכבה של התובעת ב5.5% בלבד. נתבע 3 הבטיח לתובעת כי יפנה לנתבעת 2 המבטחת את רכבה על מנת לקבל פיצוי בגין נזקי האירוע והשבת כספים ששילמה בגינו. נתבע 3 התרשל בתפקידו לכן שילמה נתבעת 2 לתובעת כספים בחסר רב. לטענת התובעת הפיצוי בגין ירידת ערך הרכב אינו משקף את ירידת הערך האמיתית. לראיה, מסבירה התובעת, ניסתה למכור את רכבה אך דרכה צלחה רק בסכום הנמוך בהרבה ממחירו הריאלי של הרכב בניכוי ירידת הערך אותה קבע השמאי. סבורה התובעת כי על נתבע 1 שרכבו פגע ברכבה, על נתבעת 2 שביטחה את רכבה ועל נתבע 3, סוכן הביטוח, לשאת בהפסדיה, ובהם החזר השתתפות עצמית, על-פי תנאי הפוליסה, החזר השתתפות עצמית לירידת ערך על-פי תנאי הפוליסה, הפסד הנחת העדר תביעות, הפסד בגין מכירת הרכב בחסר בניכוי סכום הפיצוי שקיבלה בגין ירידת ערך, הפסד זמן, טלפונים ועגמת נפש.

3.לטענת נתבע 1 – נהג ברכבו ומחמת מבנה הכביש נפתח שדה הראיה לפניו עם סיום עליה. נתבע 1 הבחין ב"פקק תנועה" לפניו וברכב הנוסף שהיה לפניו במהלך בלימה. נתבע 1 בלם את רכבו והסיטו שמאלה לכיוון השול השמאלי. אף רכב התובעת סטה שמאלה לכיוון השול, כתוצאה מכך אירע המפגש בין הרכבים. סבור נתבע 1 כי סטיית רכב התובעת ללא צורך לכיוון השול היא הגורם לתאונה. אשר להפסד הנחת העדר התביעות, נטען כי רכיב זה לא הוכח. אשר לירידת ערך הרכב, נטען כי טענה זו צריכה להיטען כנגד נתבעת 2.

לטענת נתבעת 2 – התביעה בעניינה צריכה להיות נדונה בהתאם לתנאי הפוליסה. עם קרות הנזק מונה שמאי לאמוד את נזקי רכבה של התובעת. בהתאם לחוות דעתו פוצתה התובעת ע"י נתבעת 2. משכך יצאה נתבעת 2 ידי חובתה. ההפסדים אותם מבקשת התובעת נבעו מניכויים אשר נוכו מסכום הפיצוי כדין. על פי תנאי הפוליסה במידה ומתעוררת מחלוקת הנוגעת להערכת השמאי הדרך לערער על קביעות השמאי היא באמצעות שמאי מכריע. משלא הוגש ערעור על קביעות השמאי חוות דעתו מחייבת את נתבעת 2. כן נטען כי סכומי התביעה גבוהים ומופרזים והתובעת אינה רשאית להתבסס על המחיר שבו נמכר הרכב בפועל שכן זה נקבע בהתאם לכוחות השוק המושפעים מגורמים רבים. עוד נטען כי רכב התובעת היה מעורב בתאונות נוספות.

לטענת נתבע 3 – עקב קושי לפנות לנתבע 1 סוכם על דעת התובעת כי תוגש תביעה לנתבעת 2 אשר בטחה את רכב התובעת בעת האירוע. נטען כי נתבע 3 לא התחייב להגיש תביעה נזיקית כנגד המזיק (נתבע 1) ומבטחיו. לאחר האירוע, עת מונה שמאי לאמוד את נזקי רכב התובעת, שילמה נתבעת 2 לתובעת פיצוי בגין נזקיה על פי תנאי הפוליסה. משכך תמה מחויבותו של נתבע 3. נטען כי ניכויי החובה נוכו מן הפיצוי ששולם כדין. עוד נטען כי התובעת אינה מפרטת ביחס למי מתייחסים ראשי הנזק בגינם היא תובעת. ככל שלתובעת היו השגות ביחס לאומד דעתו של השמאי ניתן היה לפנות לשמאי מכריע. כן נטענו טענות דומות במהותן לטענות נתבעת 2.

נתבע 3 שלח הודעה לצד שלישי, לנתבע 1 ולמבטחת רכבו.

על פי ההודעה יש לחייב את נתבע 1 ואת החברה המבטחת את רכבו כמי שאחראי לאירוע ולאור הפסדי ונזקי התובעת.

הצדדים השלישיים טענו טענות דומות לטענות נתבע 1 בכתב הגנתו.

4.בדיונים שהתקיימו בפני העידו התובעת, נתבע 1, נהגת הרכב הנוסף ונתבע 3.

לעניין התאונה העידה התובעת כי חזתה ברכבו של נתבע 1 מתקדם במהירות לכיוונה ובלית ברירה על מנת להימנע מפגיעה גדולה הסיטה את רכבה לשול הכביש. לדבריה רכבה נסע במקביל לרכב הנוסף. כן העידה כי נהגת הרכב הנוסף הסיטה רכבה לימין לכן פגע רכבו של נתבע 1 ברכבה. עוד גרסה, כי בעת הפגיעה, הרכב הנוסף היה בנתיב הימני (עמ' 2 ש' 14,15), בהמשך תיקנה גרסתה וטענה כי הרכב הנוסף היה מקביל לרכבה.

אשר לאחריות נתבע 3 הסבירה התובעת כי ציפתה לקבל יחס אוהד ותומך יותר. התובעת עשתה בכוחותיה היא להשיג את פרטי נתבע 1 ולא היתה מודעת לצורך להגיש חוו"ד שמאי נגדית. התובעת סבורה כי המלצת נתבע 3 לתבוע את נתבעת 2 לא היתה במקומה. מכל מקום הבינה מדבריו כי בהמשך ניתן יהיה להגיש תביעה.

התובעת התייחסה לשיהוי בהגשת התביעה, שכן התאונה התרחשה ביום 26.1.07 ותביעתה הוגשה ביום 4.3.09 (לאחר למעלה משנתיים). לדבריה השיהוי היה כרוך בלידה, שכן היתה בהריון בעת האירוע, ולאור מצבה הבריאותי והמשפחתי.

נתבע 1 העיד כי הרכב הנוסף נסע מאחורי רכבה של התובעת. נתבע 1 הבחין ברכב הנוסף בולם. משהבין נתבע 1 כי לא יצליח לעצור את רכבו הסיט את רכבו לשול השמאלי. לפתע סטה גם רכב התובעת לשול השמאלי. אלמלא אותה סטיה כלל לא היה פוגע רכבו ברכב התובעת.

נהגת הרכב הנוסף העידה כי נסעה מאחורי רכב התובעת. לגרסתה, בניגוד לדברי התובעת, שלושת הרכבים נסעו זה אחר זה בנתיב השמאלי. התנועה התנהלה בעצלתיים והרכבים נסעו מתחת למהירות המותרת. בשלב מסויים התנועה נעצרה לכן גם נהגת הרכב הנוסף עצרה את רכבה. בשלב זה חשה בפגיעה בחלק האחורי של רכבה. רכבו של נתבע 1 פגע ברכבה וסטה לשול השמאלי. רכב התובעת שנסע לפניה סטה אף הוא לשול השמאלי. לפיכך המשיך רכבו של נתבע 1 ופגע גם ברכב התובעת. נהגת הרכב הנוסף הניחה כי התובעת הסיטה את רכבה בשל עצירת הרכבים לפניה. נהגת הרכב הנוסף נסעה לדבריה במרחק של כ"רכב וחצי" מאחורי רכב התובעת. נהגת הרכב הנוסף העלתה אפשרות על פיה לו לא היתה התובעת מסיטה את רכבה לשמאל היה רכבה שלה נהדף לעבר רכב התובעת כתוצאה מן המכה. בהמשך שללה אפשרות זו לאור המרחק בין רכבה לרכב התובעת.

נתבע 3 הסביר כי פעל כסוכן ביטוח סביר כאשר המליץ לתובעת לבחור לתבוע את חברת הביטוח המבטחת את רכבה, ולא לנסות לאתר את הצדדים השלישיים. כן העיד, כי כאשר דיבר על תביעה אפשרית עתידית דיבר על תביעת הפסדים שניתן להגיש כנגד הצדדים השלישיים. עוד העיד, כי עד מועד מכירת הרכב לא דיברה עימו התובעת כלל אודות רכיב ירידת הערך. לו היתה שחה לו התובעת את אשר על ליבה יכול היה להפנותה לשמאי אחר והיה ממליץ לה לערער על אומדן השמאי שאמד את נזקיה. לסיכום הסביר נתבע 3 כי גם היום אינו סבור כי היה פועל אחרת בהינתן כלל הנתונים שנמסרו בבית המשפט.

5. נטל ההוכחה בדוננו מוטל על התובעת.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם, לאחר שהקשבתי בקשב רב לכל המעורבים בהליך שבפני והתרשמתי מכולם באופן בלתי אמצעי, לאחר ששקלתי את כלל טענות הצדדים, סבור אני כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל על כתפיה להוכיח את טענותיה ברמה המתבקשת.

התובעת עירבה נזקים שונים ועילות תביעה שונות בכתב תביעתה.

לנתבע 1 מייחסת התובעת אחריות לתאונה בה היה רכבה מעורב. לנתבע 3 מייחסת התובעת רשלנות באופן הטיפול בעניינה, לנתבעת 2 מייחסת התובעת מתן פיצוי נמוך מידי נוכח הנזקים הנטענים ברכבה. אלא שהתובעת כרכה את כל נזקיה בתביעה אחת ללא חלוקה או אבחנה. יתירה מכך, התובעת לא הוכיחה אף אחת מעילות התביעה כדבעי.