נוף נ' דורון ואח'

החלטה

כללי

1.הבקשה שבפני עניינה ביטולו – מחמת הצדק – של פסק-דין מיום 18.7.2013, על פיו נמחקה התביעה מחמת חוסר מעש, בשל אי מילוי אחר הוראות החלטה מיום 19.3.2013, שניתנה במעמד ב"כ הצדדים, ושכללה הנחיות להמשך המעש בתיק, לאור רשות להתגונן שניתנה בהסכמה, ולאור מעבר התיק לסדר דין מהיר.

2.יש להבחין בין שני חלקים של הבקשה, המתייחסים בנפרד לכל אחד מהמשיבים: המשיב 1, אשר אני מכנהו בשם זה רק מחמת הופעתו בכותרת פסק-הדין נשוא החלטה זו, הגם שכל חלקו בהליך הוא בהיותו אחד משני החייבים שנגדם נפתח מלכתחילה תיק ההוצאה לפועל שביסוד תובענה זו; והמשיבה 2, שהיא בעלת הדין הפעילה בהליך זה שבבית המשפט.

המשיב 1

3.המשיב 1, כאמור, הוא אחד משני החייבים שנגדם נפתח תיק ההוצאה לפועל, בעת שהוגש לביצוע השטר; הוא לא הגיש התנגדות, וההליכים נגדו נמשכו כסדרם. מטעם לא ברור, בעת קליטת ההתנגדות שהגישה המשיבה 2 במזכירות בית המשפט, נרשמו 2 החייבים כמבקשים. מטעם זה, בעת כתיבת פסק-הדין, השתרבב שמו של המשיב 1 לכותרת פסק-הדין, והוביל שגגה שנמשכה לכל אורך פסק-הדין, עת ההתייחסות היתה ל"מבקשים" במקום ל"מבקשת". מאחר שתוצאת פסק-הדין היתה מחיקת התביעה, הרי שהגם שברי, כי התוצאה היתה אמורה להיות מחיקת התביעה נגד המשיבה 2, נמחקה בפועל התביעה כולה, ותיק ההוצאה לפועל נסגר.

4.מטעם שאינו נהיר לי, מתנגדת המשיבה 2 לביטול פסק-הדין לגבי המשיב 1. אבהיר – המשיב 1 כלל לא נתבקש להגיב על הבקשה, ותגובתו לא הוגשה, ואף על פי כן, אין ספק בעיני, כי יש לבטל את פסק-הדין ככל שהוא מתייחס אליו, ולהשיב על כנה את התביעה (ואת תיק ההוצאה לפועל הפעיל) ככל שהיא מתייחסת אליו.

5.ספק אם יש מקום לראות את הכללת המשיב 1 בפסק-הדין כ"טעות", כמשמעה בסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אם לאו. ברם, אם אכן ב"טעות" עסקינן – הרי שבית המשפט מוסמך לתקנה, תוך 21 יום – והבקשה לתקנה הוגשה תוך אותו מועד (הדעת נותנת, כי מועד הגשת הבקשה הוא הקובע לעניין זה). אם לאו ב"טעות" עסקינן, הרי ממילא יש לראות את פסק-הדין – ככל שהוא מתייחס למשיב 1 – כבטל מעיקרו, וכאילו לא ניתן, שכן מעמדו של המשיב 1 הוא כמי שכבר ניתן נגדו פסק-דין, בעצם אי-הגשת ההתנגדות במועד הקבוע לכך בחוק. משכך, אין משמעות לפסק-דין חדש המוחק את התביעה נגדו, מקום בו אף לא הוגשה התנגדות או בקשה להארכת מועד מטעמו. תוצאה אחרת אינה מתקבלת על הדעת.

6.יש לבטל, איפוא, את פסק-הדין, ככל שהוא מתייחס למשיב 1, ולהורות על פתיחתו מחדש של תיק ההוצאה לפועל – שיועמד במצב בו היה בעת סגירתו, ככל שנסגר, עקב פסק-הדין.

המשיבה 2

7.מעמדה של המשיבה 2 שונה, כמובן, אם כי תוצאת ההחלטה דומה.

8.לא אחזור על הדברים שנכתבו בפסק-הדין, אולם קיצורו של עניין הוא, כי מצאתי שהמבקש נמנע מלבצע את המוטל עליו על פי ההחלטה שניתנה בדיון (ועל פי התקנות הדנות בסדר דין מהיר), בכך שלא הגיש כתב תביעה מתוקן, ערוך לפי סדר דין מהיר, ועמד במחדלו פרק זמן ממושך.

9.עתה טוען המבקש, כי אכן מילא אחר ההחלטה, ומפנה ללשונה, כדלקמן: "המשיב [המבקש – צ.ל.] ישלם את הפרשי האגרה, ויגיש כתב תביעה מתוקן, על פי המוסכם בסעיף 3 לפרוטוקול, תוך 30 יום, עם העתק ישירות למבקשת [המשיבה 2 – צ.ל.]"; אותו סעיף 3 לפרוטוקול קובע כך: "כתב התביעה יתוקן באופן שכל הסעיפים המופיעים בפרק ו' של הבקשה לביצוע ימולאו כהלכה, ובכלל זה יוודא המשיב [המבקש – צ.ל.] כי הסכום הנתבע אכן נכון".

10.טוען המבקש, כי כתב תביעה מתוקן, העונה על האמור, אכן הוגש, ביום 29.4.2013, והפרשי האגרה שולמו ביום 18.4.2013.

11.לא יכול להיות חולק, כי כתב התביעה המתוקן שהוגש אכן עונה, טכנית, על האמור בקטעים שצוטטו לעיל; ואף על פי כן, נפלו 2 תקלות בהגשתו: ראשית, הוא הוגש באיחור (של יומיים, בשים לב לפגרת הפסח), ושנית, הוא הוגש בלא תצהיר תומך ובלא רשימת מסמכים והעתקיהם, כנדרש בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בכל הנוגע לכתב תביעה בסדר דין מהיר. ייאמר מייד: לשון ההחלטה, מייד לפני הקטע שצוטט לעיל, קובעת כי התביעה תידון בסדר דין מהיר.

12.לא יכול להיות חולק, כי התקלה השניה התקיימה כמחדל נמשך מאז ועד למתן פסק-הדין, 3 חודשים לאחר מכן, ובדין טוענת המשיבה 2, כי דינו של כתב התביעה היה להימחק על הסף, מחמת אי עמידתו בהוראות התקנות, ואף בהוראות ההחלטה, הקובעות את תחולת סדר הדין המהיר.

13.ואף על פי כן – דומה שההחלטה מחמירה יתר על המידה עם המבקש, בשים לב לכך שאת עיקר לשונו הדווקנית של ההחלטה הוא מילא, כנטען לעיל. ניתן היה לסבור, גם אם סברה שגויה היא, כי כל שעליו לעשות הוא להגיש כתב התביעה העונה על המוסכם בסעיף 3 לפרוטוקול – דהיינו: כתב תביעה המתוקן בסעיפי פרק ו' שלו, הא ותו לא. משעולה מתגובת המבקש, כי כך אכן הבין ב"כ המבקש את המוטל עליו, וכי הוא סבור (ודומה כי אף בעת הגשת התגובה היה סבור) כי לא נפלה תקלה תחת ידו, הרי שיש לקבוע, כי מחדלו של המבקש אינו עולה כדי רשלנות או זלזול בהליך המשפטי, ולפיכך – הסנקציה של מחיקת התביעה מחמת חוסר מעש אינה עומדת ביחס מידתי סביר לעוצמת המחדל, ודי היה בפסיקת הוצאות ובמתן אפשרות לרפא את הפגם.

14.אשר על כן, אני מקבל את הבקשה, ומורה על ביטול פסק-הדין מיום 18.7.2013, גם לגבי המשיבה 2. התביעה נגדה תמשיך להתברר בסדר דין מהיר. המבקש, התובע, ישלים את החסר בכתב התביעה – על פי הוראות התקנות – תוך 21 יום, וימציא העתק המסמכים לב"כ המשיבה 2. יתר המועדים שנקבעו בהחלטה מיום 19.3.2013 (להשלמת מסמכי המשיבה 2, ולהגשת תצהירי עדות ראשית), יימנו מהמצאת המסמכים האמורים לב"כ המשיבה 2.

15.משבוטל פסק-הדין, בוטל גם החיוב בהוצאות שנכלל בו; עם זאת, מאחר שאין ספק שמחדלו של המבקש גרם הוצאות ובזבוז זמן לצד השני, יש לחייב את המבקש בהוצאות המשיבה 2 בסך של 900 ₪; פסקתי סכום נמוך מכפי שהייתי קובע בלאו הכי, לאור התנגדותה המיותרת של המשיבה 2 לביטול פסק-הדין בהתייחס למשיב 1.

תוצאה