נוני נ' עיריית תל-אביב

החלטה

1.לפני בקשת המערער לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדרו ביום 6.6.12, ולפיו נדחה הערעור.

2.הערעור נקבע לדיון ליום 6.6.12 שעה 10:30.

מרישומי המזכירות עולה כי באותו יום בשעה 11:00, הוקלדה במערכת המיחשוב בקשה מודפסת לדחיית הדיון (להלן:"הבקשה המודפסת").

בהחלטתי מיום 6.6.12 קבעתי כי:

"בקשה זו הוקלדה ונסרקה רק לאחר הדיון. כפי שכתב המערער בבקשה "העדר מענה יראה כאילו הדיון לא נדחה ומועדו כשהיה"".

המערער הגיש בקשה נוספת, בכתב ידו, שכותרתה:"בקשה לדחיית מועד" (להלן:"הבקשה בכתב יד") וקבעתי בהחלטה נוספת מיום 6.6.12 כי אין מדובר בבקשה לדחיית מועד, שכן הדיון התקיים וניתן פסק דין ואם המערער חפץ לבטל את פסק הדין, עליו להגיש בקשה מנומקת, בהתאם לדין.

3.תמצית טענות המבקש:

למערער היה קבוע דיון אחר במועד שנקבע לדיון בבימ"ש ומשכך, איחר במעט לדיון.

המבקש שיגר את בקשתו לדחיית דיון והודיע כי יגיע לדיון בהעדר מענה ויתנצל מראש על האיחור. חרף מאמציו, השיגורים לא צלחו והפקידה במזכירות בבוקר יום 21.5.12 סירבה לקבל את הבקשה ושלחה את המערער לשגר את בקשתו וכך עשה. המערער טוען כי "הגיע לדיון ובשעה 10.40 למזכירות נשלח מאולם אחד למשנהו וטורטר ממושכות, למס' אולמות, קומות מקומות, אלא היו נעולים ומסוגרים...".

אציין בעניין זה, כי בדקתי את כל פרוטוקולי הדיונים שהתקיימו בפני ביום 6/6/12 ועולה מהם כי בכל התיקים היתה התייצבות של שני הצדדים לדיון (גם בעלי דין לא מיוצגים) ולא ידוע לי על כל בעיה מיוחדת שהיתה באותו יום בנוגע לאיתור אולם הדיונים.

המערער טוען כי ביהמ"ש שגה בקביעתו כי דין הערעור להידחות לגופו של ענין, לאור הוראות המחוקק והנחיות היועמ"ש.

כמו כן, טוען המערער כי ביהמ"ש שגה בהחלטתו מיום 6.6.12 בנוגע לבקשה המודפסת לדחיית דיון וכן בכך שהתעלם מהתנהלות המשיבה.

4.תמצית טענות המשיבה:

המשיבה טענה כי בהתאם לסעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב – 1982 (להלן:"חסד"פ") אין לבטל את פסה"ד שכן, לא היתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש לדיון וביהמ"ש דן בערעור לגופו וקבע כי אין חשש לעיוות דין.

כמו כן, יש לדחות את הבקשה הואיל והוגשה באיחור. פסה"ד הומצא למערער ביום 6.6.12, שכן באותו מועד פנה בבקשה לדחיית מועד דיון וביהמ"ש אינו רשאי לדון בבקשה שהוגשה בחלוף 30 יום, ללא הסכמת התובע.

זאת ועוד; המערער לא צירף אסמכתאות ותצהיר לתמיכה בטענותיו.

המשיבה מציינת כי המערער פנה לביהמ"ש העליון בבקשת רשות ערעור על פסק הדין ולטענתה, יש לראות בחומרה רבה את התנהלותו של המבקש וניסיונו להטעות את ביהמ"ש העליון ואף מסיבה זו יש לדחות על הסף את בקשתו.

5.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות:

א.עסקינן בהליך המנוהל לפי החסד"פ. סעיף 130 (ח) לחסד"פ קובע: