נוימן נ' ויצמן ואח'

תביעה של בעל זכויות בנחלה חקלאית, אשר התיר לאחרים להיות ברי רשות ולעשות שימוש בחלק ממבנה ובנחלה שברשותו תמורת דמי הרשאה שקיבל, לשיפויו בגין תשלום עבור דמי שימוש חורג שדרשה ממנו רשות מקרקעי ישראל והוצאות שהוציא בגין דרישה זו, בסכום כולל של 114,128 ₪, בשל תנאי ההסכם עימם חתם.

כללי:

בעלי הדין:

1. התובע, בעל זכויות בנחלה 10 במושב גנות, בנה בנחלה מבנה ששטחו כ- 520 מ"ר (להלן-"המבנה") שחלקו נבנה ללא היתר בנייה כדין וללא הסכמת רשות מקרקעי ישראל (להלן-"רמ"י") המיועד לשימוש חקלאי בלבד. התובע השכיר לנתבע 1 חלק מהמבנה.

    

2. הנתבע 1 שכר מאת התובע חלק מהמבנה, והנתבעים 2 ו-3 חתמו על כתב הערבות לחוזה השכירות, שהצדדים הגדירו אותו כ"חוזה הרשאה".

    

   מערכת היחסים בין הצדדים:

   הסכם השכירות:

3. ביום 1.1.13 חתמו הצדדים על הסכם ובו נכתב כי התובע הינו בעל זכויות בנחלה לפי הסכם בר רשות המתחדש כל 3 שנים בין מושב גנות אגודה חקלאית להתיישבות בע"מ לבין רמ"י. בהסכם נכתב כי התובע, המכונה בהסכם "המרשה", הקים חלק מהמבנה ללא היתר בניה, וכי הנתבעים, המכונים בהסכם "ברי הרשות", מבקשים לעשות שימוש ב- 400 מ"ר מתוכו ומוכנים לקבל לרשותם חלק זה לתקופה האמורה בהסכם, בהתאם למוסכם בו.

    

4. הנתבעים הצהירו כי הם מודעים למצבו המשפטי של המקרקעין, כי ידוע להם שלחלק מהמבנה אין היתר בניה וכי ביקשו וקיבלו כל מידע שנדרש להם כדי להחליט אם להתקשר בהסכם. הנתבעים ויתרו על כל זכות תביעה בנוגע למבנה או למקרקעין.