נוימן נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב הפול

פסק דין

התובע, יליד 20.1.1985, נפגע בתאונת דרכים ביום 27.1.2009. אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת חבותה של הנתבעת, מבטחת הרכב, לפצות את התובע בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה, בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). המחלוקת מתמקדת בשאלת גובה הנזק שנגרם לתובע עקב פגיעתו בתאונה.

התובע נפגע בתאונת הדרכים בגיל 24, מספר חודשים לאחר שהשתחרר משירות צבאי. התאונה ארעה במסגרת יום טיול שאורגן על ידי חברת "כנען יזמות בתיירות בע"מ" (להלן: "כנען"), חברה בה עבד מאז שחרורו מהצבא. התובע נהג בטרקטורון, איבד שליטה והתהפך, ועקב כך סבל מפגיעת ראש ושברים בעצמות הפנים, "אובחן שבר אף... ושברים בקיר חיצוני של סינוס פרונטלי ואזור ארובות עיניים ואתמואידים עם שקיעה לתיקון" (מתוך גיליון חדר מיון, 31.1.09). התובע אושפז עד ליום 5.2.09, במהלך תקופה זו עבר ניתוח בהרדמה כללית לתיקון השברים בפנים.

הנכות הרפואית

המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") הכיר בתאונה כ"תאונת עבודה" והעריך את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 20% בגין מפרקי הלסת, 10% בגין צלקות ו-0.75% בגין הפגיעה בשיניים. התובע נבדק על ידי וועדות המל"ל גם בתחומים רפואיים נוספים, אלא שהוועדות קבעו שלא נותרה לו נכות צמיתה, למעט בתחומים המפורטים לעיל.

בקבעה את שיעור הנכות בתחומי הפה ולסת והשיניים, אימצה וועדת המל"ל את מסקנותיו של מומחה מטעמה ד"ר אפרומיאן, אשר בדק את התובע וקבע כדלקמן: "...מבחינת מפרקי הלסת קרפיטוס דו"צ עם פגיעה קשה בפתיחת הפה מלווה בכאבים דו"צ. צילום פנורמי מ-12.10.09 קיימת עדות לפגיעה בשני מפרקי הלסת. מבחינת השיניים עדות לשבר חרסינה כתר 11 שמהווה חלק מגשר 3 יח' (12,11,21). בצילום פנורמי עדות לטיפולי שורש בשן 12,21, כאשר שן 11 מהווה פונטיק... מצב סופי בגין מפרקי הלסת יקבל נכות בשיעור 20%... בגין השיניים יקבל נכות בשיעור 0.75%...". בתחום הכירורגיה הפלסטית אימצה הוועדה את חוות דעתו של ד"ר לוסטהאוז אשר קבע נכות בשיעור 10% בגין "צלקת רוחבית בקרקפת מרכזית לאחר ניתוח בגולגולת. הצלקת בחלקה בולטת נוקשה כ-3 מ"מ רוחב ו-25 ס"מ אורך... כמו כן צלקת אלכסונית ברירית הפה התחתון שפה תחתונה וסנטר כ-5 ס"מ".

הנכות התפקודית

התובע טען כי פגיעתו בתאונה השפיעה במידה ניכרת על איכות חייו ועל כושר עבודתו. לטענתו, מאז הפגיעה הוא אינו מסוגל לבצע עבודות הדורשות מאמץ פיסי ואינו מסוגל לעבוד בחוץ בתנאי קור או חום. התובע פרט בתצהירו כי עד היום חש כאבים במצח, מקום בו קובעו השברים בגולגולתו, וכן הוא מוגבל בפתיחת הפה בשל כאבים ו"קליקים" בפרקי הלסת. התובע התייחס בתצהירו גם לצלקות בפניו ובראשו. הניתוח שעבר התובע לתיקון השברים בפניו הותיר צלקת גדולה ובולטת על הקרקפת מאוזן לאוזן, אשר לדברי התובע הרתיעה אנשים וגרמה לו לחוש "מפלצתי". בינתיים צמחו שערות ראשו והן מכסות חלק מהצלקת, אך לדברי התובע הוא אינו יכול להסתפר קצר וחושש מהשלב בו יתקרח והצלקת תיראה לעין כל. התובע טען עוד, כי הוא סובל מכאבי ראש, בעיות זיכרון, מתח והפרעות בשינה וכן מכאב בברך הימנית. כאמור, וועדות המל"ל קבעו כי לא נותרה לתובע נכות בתחום האורטופדי, הנוירולוגי, או הנפשי, והתובע סבור שבכך נעשה לו עוול.

ב"כ התובע טען בסיכומיו, כי לנכותו הרפואית של התובע השלכה על תפקודו. לטענתו, נכותו בתחום הפה ולסת מפריעה לו באכילה, בדיבור ובתפקודו בכלל, ועל כך יש להוסיף את הצלקות בראשו ובפניו, שיש בהן כדי לפגוע במראהו ובבטחונו העצמי. לפיכך, ביקש ב"כ התובע לקבוע כי נכותו התפקודית של התובע היא בשיעור של 25%, מעט פחות מהנכות המשוקללת.

הנתבעת טענה כי עיקר נכותו של התובע היא בתחום הפה ולסת ולנכות זו השלכה זניחה, אם בכלל, על תפקודו של התובע. לטענת הנתבעת, התובע לא הלין בתצהירו על מגבלות בעבודה שהן תוצאת נכותו בתחום הפה ולסת וכל שטען כי הוא מתקשה בעבודות פיסיות בשל כאבי ראש, מגבלות בברכיים ותלונות אחרות בגינן לא נקבעה לו נכות במל"ל. הנתבעת סברה כי יש לקבוע שנכותו התפקודית של התובע היא בשיעור 5% בלבד.

בעת שהעיד התובע ניכר היה כי קיימת לו מגבלה משמעותית בפתיחת הפה וכי הוא סובל מקשיים והפרעה בדיבור. בעדותו התייחס התובע לעניין זה כאשר טען שבעת לימודיו לא עבד באבטחה, כמו כל חבריו באותה תקופה, בין היתר בשל הקושי בדיבור: "לא מבינים אותי במכשיר קשר, לא יכול לעבוד עבודות פיזיות, עבודת אבטחה שכל סטודנט עובד בה" (עמ' 12, שו' 22-20). הקושי בדיבור, שבלט במהלך עדותו, לא הוזכר ולו במילה בתצהירו של התובע. העובדה שהתובע לא מצא לנכון להתייחס למגבלה בדיבור בתצהירו עוררה תהיות ולפיכך נשאל התובע לעניין זה בסיום חקירתו. להלן הדברים:

"לשאלות ביהמ"ש:

ש. אני מתרשמת מהחקירה שלך שיש איזה שהיא הפרעה בדיבור בגלל הבעיה בפה ובלסת, למה זה לא עולה מתצהירך?

ת. כי זה ברור. על זה נקבעה הנכות בביטוח הלאומי. אני חי ככה כמה שנים.

ש. האם אתה יכול לפתוח יותר את הפה?

ת. אני יכול טיפה יותר. מדגים. בשביל להכניס אוכל אני פותח טיפה יותר.

ש. וכשאתה מדבר עם קצת יותר פתוח?

ת. אני לא נשמע ברור. זה כואב וזה לא ברור אז ככה זה בסדר".

(עמ' 16, שו' 8-1).

חרף העובדה שעניין זה לא אוזכר בתצהיר עדותו של התובע, התרשמותי היא שמדובר במגבלה אמיתית ואין ספק שיש לה השלכה על תפקודו של התובע בכלל ועל כושרו לעבוד בפרט. לקיומה של מגבלה כזו יש תימוכין גם בממצאיו של המומחה שבדק את התובע מטעם וועדות המל"ל, אשר קבע, כאמור, כי קיימת "...פגיעה קשה בפתיחת הפה מלווה בכאבים דו"צ" והעמיד את נכותו של התובע על 20% לפי סעיף 73(2)(ב)(II)) לתקנות המל"ל, הקובע נכות בגין "הגבלות התנועות בפרק הטמפורו-מנדיבולרי בצורה בינונית: פתיחת הפה אפשרית פחות מ-1 ס"מ ועד 0.5 ס"מ". גם בדבריו של העד מטעם התובע, מר יוסף אוחנה מנהל חברת "כנען", נמצאה תמיכה לקיומה של המגבלה האמורה. עדותו של עד זה, שזומן לצורך הגשת מסמך שסומן כנספח ז' לתצהיר התובע, נשמעה קודם לעדות התובע ובטרם ניתן היה להתרשם מדיבורו של התובע. כאשר נשאל העד בסיום חקירתו מה היה סוג העבודות שביצע התובע לפני התאונה ואחריה, ענה, בין היתר, כי "לאחר התאונה הוא היה די סוג של פקיד, ... היכולת דיבור שלו נפגעה, לא היה ורבאלי אז הדרכה לא עשה..." (עמ' 7, שו' 28-27). חלוף הזמן מאז התאונה מלמד שהתובע לא שב לעבוד בעבודה פיסית או בעבודה שמצריכה יכולת ורבאלית טובה.