נוייסרי נ' מדינת ישראל

החלטה

החלטה

1.בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בנצרת (להלן - בית משפט קמא), (כב' השופטת שיטרית) שניתנה ביום 7.11.11 בת"פ 1175-08-11, לפיה נדחתה בקשתו של העורר לעיון חוזר בתנאיי מעצר הבית שהוטל עליו.

2.נגד העורר הוגש לבית משפט קמא כתב אישום, אשר מייחס לו עבירות של איומים ותקיפה סתם.

עפ"י כתב האישום, ביום 22.7.11 הגיעו שוטרים לבית בריינה לאחר שקיבלו תלונה על סכסוך במקום. בהגיעם למקום, הבחינו בעורר על מדרגות הבית. תוך כדי שיחה עם השוטרים, ניגש העורר למקום סמוך, נטל גרזן ואיים בעזרתו בפני השוטרים בפגיעה בגופו של אחר, כאשר אמר כי יהרוג את אחיו פרהוד. לאחר שאחד השוטרים הוציא את הגרזן מידיו, יצא אח אחר של העורר מן הבית, והעורר תקף אותו לעיני השוטרים בסטירות ואגרופים.

3.ביום 1.8.11 הוגש כתב האישום בעניינו של העורר לבית המשפט קמא יחד עם בקשה למעצרו עד תום ההליכים. בדיון ביום 2.8.11, הודה העורר בכתב האישום, נשמעו טיעונים לעונש ונקבע מועד לגזר דין ליום 12.9.11. העורר הופנה לממונה על עבודות שירות, על מנת שזה יגיש חוות דעת בעניינו, אולם היות ונדרשה חוות דעת קרדיולוגית בעניינו של העורר, נדחה גזר דינו ליום 12.12.11.

במסגרת הדיון ביום 2.8.11, שוחרר העורר למעצר בית מלא בבית אחותו ברמלה. לאחר מכן, ביום 12.9.11, שונתה ההחלטה למעצר בית לילי בלבד, כך שלעורר הותר לצאת לעבודה.

4.במסגרת דיון בתיק ביום 30.10.11 העלה העורר בקשה לעיון חוזר בהחלטת השחרור, באופן שיתאפשר לו לשוב ולהתגורר יחד עם אחיו, המתלוננים, בכפר ריינה. בית המשפט קמא, בהחלטתו מיום 7.11.11, הפנה להליכים בתיק וקבע כי לאור נסיבותיו של התיק, כאשר טרם נסתיימו ההליכים וטרם הוגשה חוות דעת הממונה, אין זה ראוי לאפשר לעורר לשוב להתגורר עם אחיו- המתלוננים. בית המשפט התייחס לעמדת האחים, אולם שב והזכיר את מהות המעשים בהם הודה העורר, עת איים על חיי אחיו בגרזן ותקף אח אחר, כל זאת לעיני שוטרים. בנסיבות אלו קבע בית המשפט קמא, כי קיימת מסוכנות בהחזרת העורר לביתו, אשר לא ניתן לאיינה באמצעות החלופה המוצעת.

בית המשפט קמא פנה לב"כ העורר והציע כי תוגש לו חלופה אחרת, המרוחקת ממקום מגורי המתלוננים, אולם החלופה אשר הוצעה הייתה בעיר נצרת עילית, וכמובן חלופה זו נשללה ע"י בית המשפט קמא.על החלטה זו הוגש הערר שלפניי.

5.טענות העורר בתמצית:

ב"כ העורר טען כי שגה בית המשפט קמא כאשר דחה את הבקשה. לטענתו, עניינו של העורר הוכרע כבר ליום 2.8.11 ומאז הוא ממתין לגזר דינו, אשר נדחה עקב נסיבות, אשר אינן קשורות בו. הוא הוסיף כי בין העורר ואחיו נערכה סולחה, הם חזרו בהם מהתלונה נגדו וכל רצונם בחזרתו לחיק משפחתו. עוד הוסיף, כי אי החזרתו של העורר לביתו, מהווה פגיעה ממשית בו ובמשפחתו וחסימת דרכו מלחיות עם אשתו וילדיו. ב"כ העורר הוסיף כי, נוכח האמור יש לקבל את הערר ולהשיבו לביתו בכפר ריינה, ולחלופין להורות על העברתו לבית אחיו בנצרת עילית.

6. טענות המשיבה בתמצית:

מנגד, התנגדה ב"כ המשיבה לטענות העורר, וסמכה ידיה על החלטתו של בית המשפט קמא. לדבריה, בית המשפט קמא בחן באופן מעמיק את התיק ונסיבותיו וקבע מפורשות כי החלטות השחרור וההקלות במעצר הבית נובעות בעקבות הריחוק הגיאוגראפי של העורר מביתו וביתם של המתלוננים. היא הפנתה לעובדה שבית המשפט קמא הלך כבר כברת דרך של ממש כלפי העורר. ב"כ המשיבה ציינה כי החלטת השחרור ניתנה אך ורק לפני 3 חודשים, אשר אינם זמן ניכר לצורך הגשת עיון חוזר. הוסיפה, כי עניינו של העורר צפוי להסתיים בעוד שלושה שבועות.

הכרעה

7.לאחר ששמעתי טענות הצדדים, עיינתי בהחלטת בית משפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להדחות ואלה נימוקיי:

א.בחנתי באופן מעמיק את החלטת בית המשפט קמא ומצאתי אותה מעמיקה, מפורטת ומאוזנת לחלוטין. בית המשפט קמא נימק היטב את החלטתו בעניין, ואין לי אלא להצטרף אליה, כפי שאבהיר בהמשך.

ב.העורר לא הציג בפניי כל ראיה המלמדת על שינוי נסיבות או עובדות חדשות, אשר לא היו ידועות בזמן החלטת השחרור ביום 2.8.11, והמצדיקות עיון חוזר בעניינו, ולמעשה בקשתו של העורר לעיון חוזר נשענת על חלוף הזמן מאז שניתנה ההחלטה. טענה זו אין בידי לקבל, שכן ההחלטה לפיה שוחרר העורר, ניתנה רק כשלושה חודשים טרם הגשת הבקשה לעיון חוזר בבית משפט קמא, ורק כחודש וחצי מאז התקבלה החלטה, אשר הקלה את תנאיי המעצר. בנסיבות אלה, לא ניתן לטעון כי חלף "פרק זמן ניכר" מעת מתן ההחלטה בדבר שחרור העורר, אשר נדרשת להגשת בקשה לעיון חוזר. נוכח האמור, ניתן לדחות את הבקשה מטעם זה בלבד.

ג.אף לגופה של הבקשה דינה להידחות. לא יכול להיות חולק על חומרת המעשים המיוחסים לעורר ועל המסוכנות אשר עולה מהם. העורר למעשה איים, תוך שהוא אוחז בנשק המסוגל להמית, כי יהרוג את אחד מאחיו. מייד לאחר מכן, תקף העורר אח אחר בעזרת סטירות ואגרופים. מן האמור עלה התנהגות שלוחת רסן וחסרת גבולות מצידו של העורר, אשר אף מעידה על מסוכנות. חיזוק של ממש לאותה מסוכנות עולה, לאור העובדה שהעורר ביצע את המיוחס לו לעיניהם של שוטרים, דבר המלמד כי העורר אינו ירא מאימת החוק או מנציגיו. בהסתמך על הדברים, ועל אף הסכם הסולחה בין הצדדים, אינני רואה כל מקום לחזרתו של העורר לבית או לקרבתם של אחיו המתלוננים, בטרם ייגמרו ההליכים בתיק. לעניין זה אציין כי לא נעלמה מעיני העובדה שבית המשפט קמא הלך כברת דרך של ממש לקראת העורר, עת הקל בתנאיי מעצרו רק חודש וחצי טרם הגשת הבקשה לעיון חוזר.

ד.מעיון בתיק העיקרי בבית המשפט קמא, עולה כי התיק קבוע לקבלת חוות דעת הממונה ולגזר דין ליום 12.12.11. המדובר בפרק זמן קצר יחסית, ולטעמי לא תיגרם לעורר כל פגיעה של ממש אם לא ישוב לביתו בזמן זה.

עוד אוסיף, כי בהתאם להחלטת בית המשפט קמא, יכול העורר להציג חלופה אחרת, המרוחקת מרחק גיאוגראפי מבית המתלוננים, וזו תיבחן ע"י בית המשפט קמא עפ"י שיקול דעתו.

8.אי לכך ולאור האמור לעיל, אני דוחה את הערר.