נוי נ' טמיר

פסק דין

רקע וטענות הצדדים

בפניי תביעה כספית שעניינה אי-תשלום דמי שכירות.

בתאריך 15.07.2008 התקשרו הצדדים בחוזה שכירות (להלן: "החוזה") של דירה ביישוב שרונה (להלן: "הדירה") לתקופה שבין 1.08.2008 ועד ליום 01.08.2009 (להלן: "תקופת השכירות").

התובעת, (להלן: "התובעת" או "המשכירה") הגישה תביעה נגד השוכרים בגין אי תשלום דמי שכירות עבור שני חודשי שכירות, בסך 4,208 ₪, וכן עבור שכ"ט עורך דין בסך 300 ₪, פיצוי כספי בגין כל יום איחור בתשלום דמי השכירות בסך 50 $ וכן החזר אגרה.

לשיטת התובעת, הנתבע הפר את החוזה הפרה יסודית עת הודיע לה באמצעות עורך דין מטעמו על הפסקת חוזה השכירות, זאת בטרם הסתיימה תקופת השכירות, בטענה שהיא לא עמדה בהתחייבותה לתקן ליקויים שונים שנתגלו בדירה. לטענתה, הנתבע לא שילם לה את דמי השכירות עבור שני חודשים, ולכן היא עותרת בתביעה זו על מנת לחייבו בתשלום סכום זה.

לשיטת הנתבע, במעמד כריתת החוזה הוסכם בינו לבין התובעת, בעל פה, כי המשכירה מתחייבת לתקן את כל הדרוש תיקון ולהכשיר את הדירה למגורים. לשיטתו, עת נכנס הוא לדירה התגלו בעיות שונות שמנעו ממנו ומבני משפחתו לעשות שימוש סביר בדירה, כגון: בעיות רטיבות חמורות, דליפת מי גשמים לדירה, חלונות שבורים, תריסים מקולקלים, רשתות קרועות וכיוצ"ב. חרף פניות חוזרות ונשנות של השוכרים אל המשכירה בדרישה לתקן את הליקויים, אך הם נענו בשלילה. עוד נטען, כי התובעת מנעה מהנתבע להביא אנשי מקצוע מטעמו לצורך ביצוע התיקונים הדרושים.

מצבה של הדירה היה רעוע, כך שבשל הרטיבות והנזילות שהיו בדירה נאלצו השוכרים להתגורר בחדר אחד בלבד ואף לצבוע את הדירה בעצמם. יתרה מזו, בעקבות פיצוץ בדוד השמש הישן שהיה בדירה נאלצו השוכרים להחליפו בחדש ונשאו עלות ההחלפה מכיסם הפרטי.

עקב כל הנסיבות שפורטו לעיל, הודיע הנתבע לתובעת על ביטול הסכם השכירות ובחודש 7/2009 הוא עזב את המושכר. אי-לכך, הפעיל הנתבע את זכותו על-פי החוזה לבצע קיזוז בגין התיקונים שהוא ביצע בעצמו, ומכאן לא נותר הוא חייב לתובעת מאומה.

לתמיכה בטענותיו, צירף הנתבע תמונות המראות את הרטיבות בדירה (נ/1), קבלה בגין תשלום עבור החלפת דוד השמש בסך 1800 ₪ (נ/5), תלונה למשטרה בגין הסגת גבול (נ/4) ופניות באמצעות בא-כוחם מיום 23.11.2008 (נ/2) ומיום 30.12.2008 (נ/3) .

דיון והכרעה

בדיון שהתקיים בפניי העידו התובעת והנתבע וכל אחד חזר על טענותיו כמבואר לעיל. לאחר עיון בכתובים ושקילת טיעוני הצדדים באתי לכלל דעה, כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי.

אין מחלוקת, כי לאחר כניסת השוכרים לדירה התגלו בה תקלות אשר מפאת אופיין הן מנעו מהשוכרים לעשות שימוש סביר במושכר. התובעת הודתה בעדותה בפניי, כי גם לפני שנכנסו הדיירים להתגורר בדירה היו ליקויים בדירה אשר דרשו תיקון (עמוד 1, שורות 12-13 ושורה 15). עוד ציינה התובעת, כי "הם ביקשו להחליף כמה ברזים שהיו מגעילים בעיניהם והסכמתי שלאחר מכן נתקזז" (שם, שורה 21). עוד מסרה התובעת בעדותה, כי "לאחר שהם נכנסו לבית, הבאתי נגר, היו בעיות בחלונות, רשתות קצת קרועות" (שם, שורות 27-28) וכי "רציתי להביא איש אלומיניום. היינו צריכים לעשות איטום של הבית" (עמוד 2 שורות 1-3 ועמוד 4, שורות 5-6).

הנה כי כן, הן על-פי גרסתה של התובעת עצמה והן לפי התמונות שהציג התובע לעיוני (נ/1), מצבה של הדירה הצריך שורה של תיקונים. סעיף 9 (ב) לחוזה השכירות קובע, בין היתר, כדלקמן:

"המשכיר מצידו יהא חייב לתקן פגמים ו/או קלקולים אשר יתהוו במשך התקופה הקצובה ואשר החובה לתקנם תהא עליו כמשכיר וזאת תוך זמן סביר מיום דרישת השוכר, שאם לא כן יהא רשאי השוכר לבצע את התיקון בעצמו ולחייב את המשכיר בהוצאות התיקון, או לקזז את ההוצאה מדמי השכירות".

על-פי האמור בסעיף 9 הנ"ל, עומדת לשוכר זכות קיזוז מדמי השכירות עבור תיקונים שביצע הוא בעצמו במושכר, בעקבות סירוב המשכיר לבצעם או אי-תיקונם תוך זמן סביר. בנסיבות העניין שלפנינו, לא פעלה התובעת לתיקון הליקויים במושכר תוך זמן סביר חרף פניותיהם של השוכרים אליה בנדון.

התובעת טענה בעדותה, כי הוציאה מכיסה סך של 10,000 ₪ לביצוע תיקונים בדירה וכי תיקונים אלה בוצעו ע"י בנה והגרוש שלה (עמוד 4, שורות 1-2). ברם, התובעת לא הציגה חשבוניות מס, קבלות או שאר אסמכתאות אחרות להוכחת התיקונים ועלותם וטענותיה בהקשר זה נשארו טענות בעלמא.

יתרה מכך, התובעת לא הביאה לעדות בביהמ"ש את בנה והגרוש שלה אשר על פי הנטען נטלו חלק בביצוע התיקונים בדירה. בנסיבות אלו, יש מקום לקבוע עפ"י ההלכה הפסוקה הקיימת בנושא, כי הימנעות צד מהבאת ראיות שהיו יכולות לסייע בהוכחת טענותיו ראוי שתיזקף לחובתו.

באשר לעלויות התיקונים שביצע הנתבע, הלה צירף קבלה בגין החלפת דוד השמש ע"ס 1,800 ₪. למעט מסמך זה, הנתבע לא צירף אסמכתאות וראיות פוזיטיביות המעידות על הוצאות נוספות המזכות אותו בקיזוז והוא אף נמנע מלהגיש תביעה שכנגד שהיה ניתן במסגרתה להתחשב בנזקים אשר ייתכן וכי נגרמו לנתבע, לרבות עוגמת נפש. אי-לכך, הנתבע זכאי לקיזוז אך ורק בגין הסכומים שהוכח כי שולמו בפועל יל ידו.

לאור האמור, יש לנכות מדמי השכירות (4,208 ₪) את עלות החלפת דוד השמש בסך של 1,800 ₪, והיתרה הינה 3,408 ₪.