נוי ואח' נ' אדר ואח'

פסק דין

1.חוזה ש"התפוצץ". שני הצדדים הגישו תביעות הדדיות, וכל אחד מהם טוען שהאשם לאי השתכללותו של החוזה רובץ לפתחו של האחר.

2.ואלה עיקרי העובדות הצריכות לענין:

א.הצדדים ערכו ביום 12.7.2011 "זכרון דברים לרכישת דירה". (להלן: "זכרון הדברים"). בני הזוג אדר (להלן: "אדר" או "המוכרים") התכוונו למכור את דירתם ברח' רש"ל 15, דירה מס' 11 בשכונת רמות, בבאר שבע לבני הזוג נוי (להלן: "נוי" או גם "הרוכשים").

ב.בין עיקרי זכרון הדברים כלולות התניות הבאות:

אחת – שאין בדירה בנייה לא מאושרת.

שתיים – שעד למועד החתימה על חוזה פורמלי – הנכס יהיה משוחרר מכל משכנתא ושעבוד.

שלש – שמועד מסירת החזקה בנכס לרוכשים יהיה 20.11.2011 (להלן: "מועד המסירה").

ג.זמן קצר לאחר חתימתו של זכרון הדברים הצדדים החלו בהתכתבות. מעין "פינג פונג" מילולי. ההתכתבות הזו אופיינה בהסלמה של הטונים ובהתמגלות (מלשון מוגלה) של היחסים שבין הצדדים.

ד.כדי לקצר, ועל מנת שלא לפרט את כל ההתכתבות, אדרש רק לעיקריה:

אחת – נוי טענו "שנודע" להם שבדירה קיימת בניה ללא היתר. לטענתם אדר העלימו מהם עובדה זו. כיון שכך, נוי הודיעו, שלא יהיו מוכנים לרכוש את הדירה.

שתיים – בשלב מאוחר יותר, הרוכשים, נוי, מיתנו את עמדתם והודיעו שיסכימו לחתום על חוזה – ובלבד שייקבע בו, שעד למועד המסירה יתקבל היתר בניה, וככל שלא יתקבל עד אז – יקוזז סך של 35,000 ₪ מהתמורה המוסכמת.

שלש – זה המקום להסביר, שהיתר הבניה הנטען התייחס לשינוי בחלון בסלון של הדירה. הרוכשים טענו, כאמור לעיל, שהשינוי שבוצע מחייב היתר בניה והמוכרים טענו, שמדובר בשינוי פנימי כהוראתו בסעיף 145(א)(2) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965. שינוי כזה אינו מצריך היתר בניה.

ארבע – מוקד נוסף של סכסוך התגלע ביחס לפריסת התשלומים. הרוכשים דרשו שכצעד ראשון, ועוד טרם שיעבירו תשלומים ע"ח הרכישה – המוכרים יסלקו משכנתא שרבצה על הדירה. המוכרים הסבירו שאין בידם לפרוע את המשכנתא מתוך האמצעים שלהם, ושלצורך כך הם זקוקים לקבל מהמוכרים תשלום שממנו תסולק המשכנתא.

לטענתם של המוכרים – הרוכשים ידעו כי על הדירה רובצת משכנתא, וגם ידעו, שאין בידי המוכרים לסלק את המשכנתא ללא קבלת תשלום.

אלה העובדות המרכזיות שאליהן יש לצרף עובדות "לוייניות". לאלה האחרונות, אתייחס ככל שיהיה בכך צורך.

3.הרוכשים הקדימו והגישו תביעה על סך של 100,000 ₪ כפיצוי מוסכם על נזק שעל פי טענתם נגרם להם בעקבות הפרת החוזה בידי המוכרים.

המוכרים הגישו תביעה שכנגד, שבה גם הם עתרו לפיצוי (מוסכם) של 100,000 ₪ בגין הפרת ההסכם בידי הרוכשים.

4.הצדדים הסכימו שלא "לנהל את התיק" ושההכרעה תהא רק על בסיס כתבי הטענות ומה שצורף אליהם.

5.השאלה היא, איפוא, מי הפר את ההסכם?