נוטמן ואח' נ' שקד ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי בגין נזקים שאירעו לרכב התובעים כתוצאה מתאונת דרכים.

לטענת התובעים, לאחר שהתובעת, אשר נהגה ברכב התובע, פנתה שמאלה על מנת להשתלב לנתיב הנסיעה, ניסה רכב הנתבעים, הנהוג על ידי נתבע 3 (להלן: "הנתבע"), לעקוף את רכבה מימין. כפי שנטען, כוונת הנתבע היתה להיכנס לאתר בניה שהיה מימין לנתיב הנסיעה. עוד נטען כי, הנתבע שוחח בטלפון ומבלי לשים לב למתרחש על הכביש פגע בדלת רכבם של התובעים ומכאן התביעה.

לטענת הנתבעים (בכתב הגנתם), בעת שהנתבע התכוון לפנות ימינה לרחוב אליו פנתה התובעת, אז: "במהלך הפנייה הגיח רכב התובעים, אשר נסע במהירות מופרזת, מצד שמאל ופגע ברכב הנתבעים וגרם לו נזקים" (סעיף 4 לכתב ההגנה מטעם הנתבעים; ההדגשה אינה במקור).

בדיון שהתקיים העידו התובעת והנתבע. התובעת הפנתה לת/1 - תמונות הנזקים ברכב הנתבע; ת/2 - תמונות הנזקים ברכב התובעת; ת/3 - תמונות מיקום האירוע; ת/4 - שרטוט מקום האירוע. לטענתה, מיקום התאונה היה 15 מטר לאחר הצומת, כאשר כבר סיימה את הפניה ונסעה בנתיב הנסיעה. עוד טענה כי בזמן האירוע לא היתה מדרכה, כפי שנראה בתמונות ת/3, אלא היתה גדר. עוד טענה כי בניגוד לטענת הנתבעים, הנתבע יכול היה לעקוף אותה מימין, לשם כניסה לאתר הבניה שהיה שם אותה עת. כמו כן, במסגרת חקירתה הנגדית השיבה כי הנתבע ניסה לעקוף את רכבה מימין ובשל כך הוזהרה על ידי בעלה, ולכן סטתה שמאלה כדי להקטין את הפגיעה.

הנתבע טען כי בצידו הימני של הנתיב בו ארעה התאונה, היה בנין שנבנה על ידיו. עוד טען כי הוא גידר את המבנה ולשם כך צומצם שטח המדרכה כך שבקושי נותרו שני נתיבים ברחוב – אחד לכל כיוון. במהלך עדותו, שינה הנתבע את גרסתו כפי שהוצגה בכתב ההגנה ואישר את דברי התובעת כי התאונה לא ארעה במהלך הפניה, אלא כ – 15 מטר לאחר הצומת. לטענתו, התובעת נסעה בנתיב הנגדי ברחוב ובשלב כלשהו ניסתה לסטות לימין כדי להיכנס לנתיב נסיעתו, ועקב כך ארעה התאונה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, ראיתי את הדגמות שביצעו הצדדים, עיינתי בתמונות שהציגו ובמוצגים ושמעתי את טענות ועדויות הצדדים בדיון שהתקיים בפני, החלטתי לקבל את התביעה במלואה.

עדות התובעת היתה מהימנה על בית המשפט. העדות נתמכה בראיות ובמוצגים אותם הציגה התובעת.

מנגד גרסת הנתבע בדיון לא היתה הגיונית ואף סתרה את אשר טענו הנתבעים בכתב ההגנה. כך, מחד, בכתב ההגנה נטען כי התאונה ארעה במהלך הפניה ימינה (סעיף 4 לכתב ההגנה); מאידך, בעדותו טען הנתבע כי התאונה ארעה 15 מטר לאחר הצומת, משמע 15 מטר לאחר אותה פניה נטענת בכתב ההגנה (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 2 ו – 3).

זאת ועוד. גרסת הנתבע לפיה: "כאשר פניתי ימינה היא היתה מאחורי ואז עקפה אותי..." (עמוד 5, שורה 6), אינה יכולה להתיישב, לא עם תמונות הנזקים ת/1 ו- ת/2 ואף לא עם הגרסה הנטענת על ידיו, בדבר מקום הארוע. כאמור, תמונות הנזקים תומכות ומחזקות את גרסת התובעת ומתיישבים עמה.

לא סביר בעיני כי התובעת נסעה מאחורי רכב הנתבע ובוודאי שאם כך היו פני הדברים התאונה לא היתה מתרחשת באופן בו נטען על ידי הנתבע, שהתרחשה; כאמור, הנתבע הודה כי נכנס לאתר הבניה (שם גם צולמו התמונות ת/1), כאשר כניסה זו הינה בסמוך למקום התאונה ולא הרחק מן הצומת (כעולה מת/3). אין זה סביר כי במרחק כה קטן הספיקה התובעת, לנסוע מאחורי הנתבע, לעקוף אותו ואף לסטות לנתיב נסיעתו, כדי שהתאונה תתרחש.

גרסה זו גם אינה יכולה להתיישב עם טענת הנתבע לפיה בשל גידור אתר הבניה: "...בקושי היו שני נתיבים אחד יציאה מהרחוב ואחד כניסה" (עמוד 4, שורה 30).

סביר בעיני כי לאחר פנייתה ימינה ניסה הנתבע להשתלב בנתיב הנסיעה על מנת להיכנס לאתר הבניה וככל הנראה מבלי משים, פגע ברכבה של התובעת.

יצוין גם כי אף לטענת הנתבעים בכתב ההגנה כי התובעת נסעה במהירות מופרזת, לא נמצא כל תימוכין אלא להיפך; עדויות הצדדים, לרבות עדות הנתבע, סתרו אף טענה זו.

לאור כל הנ"ל, אני מקבל את התביעה במלואה ומחייב את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובעת בתוך 30 יום, את סכום התביעה בסך 7,570 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 6.1.2009 ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, ישאו הנתבעים יחד ולחוד בהוצאות משפט, גם בגין ישיבת יום 21.4.2010, בסך כולל של 1,200 ₪, שאם לא ישולמו בתוך 30 יום ישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"א סיון תש"ע, 24 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: