נוג'ידאת

החלטה

1.זוהי בקשה מטעם המבקשת, להורות על ביטול פסק דין, שניתן בהעדר, שחייב את המבקשת לשלם למשיב סך של 54,100 ₪.

2.העובדות הצריכות לעניין:

א.ביום 10/6/09 הגיש המשיב, עורך דין במקצועו, תביעה כספית בסדר דין מקוצר, כנגד המבקשת, בגין אי תשלום עבור ייצוג המבקשת בתיק הוצאה לפועל. ביום 22/6/09 הגישה המבקשת בקשת רשות להתגונן.

ב.בתאריך 20/1/10, התקיים דיון בבקשת רשות להתגונן בפני כב' הרשמת (כתוארה אז) רבקה אייזנברג. בהחלטה מיום 20/1/10 נקבע כי בהעדר התייצבות של המבקשת לדיון על אף שהודע לה על מועד הדיון כדין, תמחק בקשת רשות להתגונן של המבקשת והמשיב זכאי להגיש פסיקתא לחתימה.

ג.בתאריך 21/1/10 נעתר בית המשפט ונתן כנגד המבקשת פסק דין (להלן: "פסק דין ראשון).

ד.המבקשת הגישה בקשה לבטל את פסק הדין הראשון ביום 31/1/10, לאחר הגשת תגובת המשיב נקבע בהחלטה מיום 24/3/10, שפסק הדין הראשון יבוטל בכפוף להוצאות הבקשה בסך של 1,500 ₪.

ה.ביום 13/10/10 התקיים דיון בפני כב' הרשם (כתוארו אז) אידריס נעמן בבקשת רשות להתגונן. בשל העדרה של המבקשת מדיון זה, ניתנה החלטה הדוחה את בקשת רשות להתגונן, בפעם השניה, וניתנה הוראה למשיב להגיש נוסח פסיקתא לחתימה.

ו.ביום 26/10/10 הגישה המבקשת בקשה לביטול ההחלטה מיום 13/10/10. הצדדים זומנו לדיון שהתקיים ביום 2/3/11, במסגרת הדיון הסכימו הצדדים כי ההחלטה מיום 13/10/10 תבוטל בכפוף לתשלום הוצאות.

ז.ביום 2/3/11, ניתנה החלטה הקובעת כי, ההחלטה מיום 13/10/10 תבוטל בכפוף לתשלום הוצאות בסך של 3,000 ₪ תוך 30 יום.

ח.ביום 11/4/11 הגישה המבקשת בקשה למתן הוראות בדבר תשלום ההוצאות ונקבע כי המשיב יתן תגובתו לבקשה תוך 14 יום. המשיב התנגד לבקשה מהטעמים המפורטים בתגובתו וביקש שיינתן פסק דין בהתאם לפסיקתא שצורפה לבקשה.

ט.ביום 8/8/11 ניתנה החלטה שהבקשה מיום 11/4/11 נדחית ובית המשפט אישר את נוסח הפסיקתא שהוגש לתיק (להלן: "פסק דין שני").

י.ביום 17/8/11 הגישה המבקשת בקשה דחופה לביטול פסק הדין. הבקשה נקבעה לדיון ליום 13/12/11. לדיון שנקבע לא התייצב המצהיר מטעם המבקשת וניתנה החלטה שמועד נוסף לדיון בבקשה לביטול פסק דין יקבע בתנאי שהמבקשת תפקיד סך של 7,000 ₪ בקופת בית המשפט תוך 30 יום, אחרת תמחק הבקשה לביטול פסק דין.

יא.לאחר שנדחה ערעור שהגישה המבקשת על ההחלטה מיום 13/12/11 ותחת להפקיד את הסכום שנקבע על סך של 7,000 ₪ בקופת בית המשפט, שילמה המבקשת סכום זה למשיב, נקבע דיון בבקשה לביטול פסק דין.

יב.בתאריך 3/4/12 התקיים דיון בבקשה לביטול פסק דין, במסגרתו נחקר המצהיר מטעם המבקשת והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

3.בבקשה לביטול פסק דין מיום 17/8/11, טוענת המבקשת כי לא קיימה את ההחלטה מיום 2/3/11 לעניין תשלום ההוצאות בסך של 3,000 ₪, מאחר ועל זכויות המשיב הוטל עיקול ע"י בנק דיסקונט במסגרת תיק הוצאה לפועל. על כן, הגישה בקשה למתן הוראות למי להעביר את סכום ההוצאות, לבנק דיסקונט או לידי המשיב עצמו. עוד נטען ע"י המבקשת כי תעביר את סכום ההוצאות לכל מי שבית המשפט יורה ומשכך, מתבקש בית המשפט לבטל את פסק הדין השני.

4.המשיב מתנגד לבקשה. בתגובתו לבקשה פירט את השתלשלות העובדות בין הצדדים. המשיב טען בתגובתו כי המבקשת מזלזלת זלזול מופגן בהליכים המשפטים ובמשיב, גורמת לו לעינוי דין ולבזבוז משאבים וזמן. המשיב טוען כי המבקשת נוקטת בסחבת מאחר ולטענותיה בבקשת רשות להתגונן אין ממש. לטענת המשיב, אין מדובר בפסק דין שניתן בהעדר ועל כן הדרך הנכונה לבטלו, בהגשת ערעור על פסק הדין.

5.בתחילה יש להכריע האם מדובר בהחלטה שניתנה על פי צד אחד שאז קמה סמכות לבטלה בהתאם לתקנות 201 ו- 214 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), או שעסקינן בפסק דין שהדרך לתקוף אותו באמצעות הגשת ערעור על פסק הדין.

6.המשיב טען בתגובתו כי ההחלטה הרלוונטית לענייננו, היא ההחלטה מיום 2/3/11 שביטלה את ההחלטה הדוחה את הבקשה לרשות להתגונן בכפוף לתשלום הוצאות. החלטה זו לא ניתנה במעמד צד אחד אלא במעמד הצדדים.

7.ההליך בו אנו מצויים הינו הליך "בסדר דין מקוצר". על מנת שינתן פסק דין בהליך זה, יש להכריע בשאלת הזכות העומדת למבקשת להתגונן כנגד התביעה. רק אם לא נמצא כי קיימת זכות כזו, יכול ויינתן פסק דין לחובת המבקשת על יסוד החלטה הדוחה את בקשת רשות להתגונן.