נוביקוב נ' .

פסק דין

בפני תביעה כספית על סך 550 ₪. התובע רכש מאת הנתבעת זוג נעליים בעלות של 299 ₪. כעבור מספר ימים גילה דהיית צבע בנעליים, אולם לטענתו משהציג את הנעליים אצל הנתבעת סרבו להחליף את הנעליים חרף העובדה שטרם עברו 14 יום ממועד הקניה. לכתב התביעה צורפה אך חשבונית רכישה מיום 1.1.12 ובמעמד הדיון צרף התובע תצלומים של חזית הנעליים (ת/1 ו-ת/2).

הנתבעת טוענת כי כעבור 4 ימים ממועד הרכישה הגיע התובע וטען שהצבע שעל גבי הנעליים השתפשף. לטענת הנתבעת, שלחה לתיקון את הנעליים, אולם התובע סרב, והותיר את הנעליים אצלה. הנתבעת טוענת גם, כי שפשופי הצבע בקדמת הנעליים נובעים מאופן השימוש בהן (קרי אופן ההליכה והשפשוף שנוצר כתוצאה מפגיעת חזית שמאל של נעל ימין עם חזית ימין של נעל שמאל). במעמד הדיון הציג נציג הנתבעת את הנעליים לאחר ביצוע התיקון שהוצע לטענתו לתובע כבר בעת הגעתו לחנות, כמו גם את אריזת הנעליים שעליה תעודות משלוח למרכז התיקונים.

משהצדדים לא הגיעו לכל הבנה באשר לאופן סיום המחלוקת ביניהם, יש להכריע בתביעה. שמעתי את הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות, בתמונות ובאסמכתאות שצורפו ואף התרשמתי מזוג הנעליים עצמו לאחר התיקון, שהוצג לי במעמד הדיון. שוכנעתי, כי דין התביעה להידחות.

אין מחלוקת כי התובע עשה שימוש בנעליים, כך שזכות קנויה לביטול עסקה, ככל שלא הוכח פגם של ממש בממכר, אין לתובע, בוודאי שעה שאין מדובר בעסקת מכר מרחוק, ושעה שעל פני הדברים אף אין מחלוקת כי התובע עשה שימוש בנעליים ואף עת ביקש להשיבם לנתבעת היה מצבן של הנעליים גרוע מזה שהיה עת נרכשו.

התובע לא הוכיח כי השפשופים שצילם נבעו כתוצאה מפגם בנעליים ומיקומן, כפי שתואר לעיל ובא לידי ביטוי גם בתמונות שצילם, אף מתיישב יותר עם גרסת הנתבעת כפי שתוארה לעיל. זאת גם לו אניח שמדובר בשימוש בן ימים אחדים. התובע אף ביכר לצלם את השפשופים בחזית הנעליים בלבד, בעוד בעדותו בבית המשפט סיפר כי בכל הנעליים ניכרו דהיות צבע, גם אם בקנה מידה נמוך מאלה שניכרו בחזית. אולם לא מצאתי בדבריו הסבר אמיתי לשאלה מדוע ביקש לצלם אך ורק את חזית הנעליים אם לטענתו ניכרו דהיות צבע בכולן. כידוע, הימנעות מהצגת ראיה רלוונטית פועלת לחובתו של מי שיכול היה להציגה, וגם זאת יש להביא בחשבון, שכן אין בפנינו כל ראיה בדבר טענת התובע שנטענה בדיון, ואשר עתה אין כל אפשרות להוכיחה, משתוקנו הנעליים.

כאמור, גרסתה של הנתבעת כפי שבאה לידי ביטוי בעדותו של נציג הנתבעת, באשר לכך שאין מדובר בפגם של ממש בזוג הנעליים מקובלת עלי בנסיבות אלה. עיון בנעליים עצמן, אשר כאמור הוצגו באופן שגם לתובע עצמו ניתנה ההזדמנות להתרשם מאופן התיקון, מגלה כי התיקון בוצע באופן משביע רצון ובצורה שלכאורה גם אם השפשופים בקדמת הנעליים לא אירעו כתוצאה מפגם בהן אלא כתוצאה משימוש בהן, היה בתיקון כדי לפתור את דהיית הצבע באופן שלכאורה היה בו כדי לייתר את הגשת התביעה. בנסיבות אלה, ושעה שלא הוכח כי הנעליים היו פגומות מלכתחילה, לא מצאתי שקמה לתובע זכות לביטול העסקה, לא מכוח הוראות חוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981, לא מכוח חוק המכר, התשכ"ח – 1968 ולא מכוח הוראות כל דין אחר. מכאן שאף לא קמה לתובע כל זכות לפיצוי כספי, שממילא לא כומת כדבעי.

העולה מכלל האמור לעיל הוא, כי דין התביעה להידחות, וכך אני מורה. בשים לב לסכום התביעה, ולפנים משורת הדין, יישא התובע בהוצאות הנתבעת על הצד הנמוך בסך כולל של 200 ₪. הואיל והתובע סרב לקבל את הנעליים, תשמור הנתבעת את הנעליים נשוא התביעה אצלה, בסניף שבו נרכשו הנעליים מלכתחילה, וזאת עד יום 1.9.12, ובמידה שיחפוץ התובע לקבל לידיו בחזרה את זוג הנעליים נושא התביעה, יהא זכאי לקבלו ללא תנאי.

תואיל המזכירות להמציא פסק הדין לצדדים.

זכות בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מאת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ב, 19 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: