נואל נ' ג'פארי ואח'

החלטה

מהלך הדיון בבקשה וטענות הצדדים

בפני בקשתם של המבקשים כי אתיר להם להתגונן בפני תביעתו של המשיב, שהוגשה בסדר דין מקוצר, ועל פי הנטען בה, על המבקשים לשלם למשיב פיצויים מוסכמים בשל הפרתו הנטענת של זכרון דברים שנחתם בין הצדדים, בו התחייבו המבקשים למכור למשיב נכס מקרקעין, המצוי ברח' ה' באייר 17/8, באשדוד.

טענת ההגנה העיקרית שבפי המבקשים היא, כי זכרון הדברים בוטל בהסכמת הצדדים, וזאת לאחר שהמשיב לא יכל לממן את רכישת הדירה, בשל העובדה שלא אושרה לו הלוואת משכנתא.

עוד נטען על ידי המבקשים, כי תביעתו של המשיב הוגשה בשיהוי ניכר, כ- 5 שנים לאחר האירועים נשוא כתב התביעה.

ביום 10/2/2011 התקיים בפני דיון בבקשתם של המבקשים ובנם, מר קלימי שהרם, שעל פי הנטען ניהל את המו"מ עם המשיב ונפגש עימו (שכן המבקשים עצמם אינם דוברים את השפה העברית), נחקר על תצהירו.

בנם של המבקשים טען בחקירתו, כי בא-כוחם של המבקשים, בסמוך למועד חתימת זכרון הדברים, מסר לו כי למשיב לא מגיעה משכנתא, כלשונו, ולפיכך, לא יצאה העסקה אל הפועל.

בנם של המבקשים אף הוסיף כי המשיב, באותה עת, היה מיוצג על ידי עו"ד מטעמו, אשר מסר לבא-כוח המבקשים דאז, כאמור לעיל, כי המשיב אינו יכול לרכוש את הנכס.

הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

ב"כ המבקשים טען בסיכומיו כי גירסתם העובדתית של המבקשים, הגלומה בעדות בנם, לא התמוטטה במבחן החקירה הנגדית ולא התבררה כהגנת בדים.

עוד טען ב"כ המבקשים, כי המבקשים לא התחרטו ולא חזרו בהם מזכרון הדברים, וכי המשיב הוא זה שלא יכול היה לעמוד בחלקו בהסכם.

לעומתו, ב"כ המשיב טען בסיכומיו כי טענת המבקשים לפיה המשיב הוא זה שהפר את זכרון הדברים, אינה נתמכת בראייה כלשהי מלבד אמירה בעל-פה, בעלמא.

לטענת ב"כ המשיב, גירסתם של המבקשים אינה סבירה, שכן היו מיוצגים באותה עת ע"י עו"ד וסביר שהיה מחתים את המשיב על הסכם בכתב לביטולו של זכרון הדברים.

ב"כ המשיב הוסיף כי גירסתם של המבקשים נתמכת בעדות מפי השמועה, אשר איננה קבילה.

דיון והכרעה

ההלכה בעניין בקשת רשות להתגונן, כפי שסוכמה בע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ ואח', תקדין-עליון 2006(2), 1474 היא כי:

"מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675 (להלן: זוסמן)). לפיכך נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן. לעומת זאת מי שהגנתו "הגנת בדים" תידחה בקשתו למתן רשות להתגונן (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם, ניתן ביום 1.11.04) (להלן: עניין אלפי); ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721). הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אינו בא במקום המשפט עצמו. אשר על כן במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענה שהעלה הנתבע בעל-פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה (זוסמן, בעמ' 675-676, 678). ". (ההדגשות שלי – י.ב.).

עוד נקבע, לעניין נטל ההוכחה הראייתי בשלב זה, כי "בהליך שבו נדונה בקשת רשות להתגונן, די אם הנתבע מראה הגנה לכאורה; אין בודקים בשלב זה כיצד יצליח להוכיח את הגנתו ואין בודקים את טיב ראיותיו. כך, למשל, אין בודקים אם בידי הנתבע מצויה ראיה בכתב להגנתו כנגד הראיה בכתב של התובע. כשנתבע טוען טענה בעל פה כנגד מסמך יש ליתן לו רשות להתגונן (בהנחה שמראה הגנה לכאורה), שכן אין למנוע ממנו להעלות טענה טובה מטעמים שבדרכי הוכחה בלבד" (עמ' 310).

(כב' השופט אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית תשס"ג – 2003).

טענתם הבסיסית של המבקשים, כי המשיב הוא זה אשר חזר בו מזכרון הדברים שנחתם בין הצדדים, לא נסתרה בחקירתו הנגדית של בנם ולא התבררה כהגנת בדים. הבקשה לקבוע כי "עדותם אינה סבירה", היא למעשה בקשה לקביעת ממצאים עובדתיים, שאינני רשאי לעשותה בשלב זה.