נהרי נ' רטנר

פסק דין

רקע

התביעה דנן עניינה, טענת התובעים (להלן: "התובעים") לנזקי צנרת ונזילה שארעה לדירה שבחזקתם, השוכנת ברח' הנריאטה סולד 16/37 בעפולה והידועה כגוש 17770 חלקה 7 תת חלקה 14 (להלן: "הדירה"), וזאת עקב חיבור שביצעה הנתבעת (להלן: "הנתבעת"), כך נטען, בין צינור ניקוז מים של מדיח כלים הנמצא בדירתה הממוקמת מעל דירת התובעים, לבין צינור ישן בבניין בו שוכנת הדירה, למשך תקופה שבין שנת 2001 ועד שנת 2005.

כתב התביעה המקורי הוגש ע"י התובע 1, מר יוסף נהרי (להלן: "יוסף" או "התובע"), אחיה של התובעת 2, גב' רינה נהרי (להלן: "רינה" או "התובעת"), מי שרכשה את הזכויות בדירה נשוא התובענה על-פי הסכם מכר. בהחלטתי מיום 26.05.09 התרתי לתובע להגיש כתב תביעה מתוקן, באופן שתצורף רינה כתובעת נוספת בתיק דנן. כתב התביעה המתוקן הוגש לתיק בית המשפט לאחר שצורף לו גם ייפוי-כוח נוטריוני כדין, חתום ע"י רינה, ומאושר כדבעי על ידי עו"ד, והמסמיך את התובע לפעול בשמה של התובעת בכל הקשור לתביעה דנן. אין חולק, כי התובעת מתגוררת דרך קבע באזור המרכז, בעוד שהתובע אחראי על ניהול ענייני הדירה נשוא התובענה. משכך, התביעה נוהלה על ידי יוסף, אחיה של התובעת. על יסוד האמור, ההתייחסות מכאן ואילך תהיה לכתב התביעה המתוקן בלבד .

טענות התובעים

אליבא דהתובעים, בחודש יולי 2001 התגלו בדירה סימני רטיבות בקירות והצפות מים מזוהמים. עד לאותה עת, הושכרה הדירה לצדדים שלישיים, כאשר גילוי הרטיבות היה לאחר עזיבת השוכרים את המושכר. התובעים טוענים, כי החל ממועד זה ועד לשנת 2005 נעשו על ידם ניסיונות רבים לאיתור מקור הרטיבות, אך ללא הועיל. נטען, כי כל הבדיקות שנעשו ע"י אנשי מקצוע שונים עד לאותו מועד שללו את האפשרות, כי מקור הנזילה הוא בדירת התובעים. גם בדיקות שנערכו בשתי הדירות השוכנות מעל דירת התובעים, לרבות דירתה של הנתבעת, נמצאו תקינות. במהלך השנים ביצעו התובעים שיפוצים למיניהם, כגון החלפת האריחים וצינור ביוב תת-קרקעי חיצוני המשותף לשלושת הדירות הנ"ל שבבניין, אך חרף כל הפעולות הללו בעיית הזילה בדירה לא באה על פתרונה.

לבסוף, הזמינו התובעים בחודש 6/2005 חברה המתמחה באיתור ואבחון נזקי צנרת ומים, בשם 'המייפה קלדרון ובניו בע"מ' שערכה ביקור במקום ביום 23.06.05, ובמסגרתו הגיע איש מקצוע מטעמה, מר שלומי קלדרון (להלן: "קלדרון") למסקנה, כי הנזילה וההצפה מקורם בדירתה של הנתבעת, כאשר הגורם לנזילה, כך לדברי המומחה, נעוץ בחיבור שגוי שביצעה הנתבעת בדירתה בין צינור ניקוז המים של מדיח הכלים לצינור ישן מאוד שלא היה בשימוש בעלי הדירות בבניין מזה שנים רבות. קלדרון מצא, כי הנתבעת קדחה חור בצינור הברזל ודרכו הכניסה צינור הניקוז של מדיח הכלים, מבלי לבדוק להיכן מתנקזים המים, למרות שידעה כי צינור זה היה מנותק משך שנים ממערכת הביוב. לביסוס ראיותיהם, צירפו התובעים את דו"ח הבדיקה (ת/1) וחשבונית שהנפיק קלדרון עבור התובעת (ת/2) והמפרטים את הבדיקה שנערכה וממצאיה.

בסיכומים, דוחים התובעים את טענת הנתבעת להעדר יריבות ביניהם וטוענים, כי די בכך שהתובעת מחזיקה בנכס על מנת להקנות לה זכות תביעה, זאת לאור הסכם המכר עליו היא חתמה בשנת 1997, במסגרתו רכשה את הדירה שבדנן. לשיטתם, אין באי-רישום הדירה ע"ש התובעת בלשכת רישום המקרקעין (נ/2) כדי לפגום בזכות התביעה המוקנית לה בגין הנזק שארע עקב הנזילה בדירה, זאת מכוח הסכם המכר האמור. לטענתה, העיכוב ברישום הדירה על שמה בטאבו נובע ממחלוקת שהתעוררה בינה לבין כונס הנכסים הממונה על ניהול ענייני הדירה. מכל מקום, לזכותה של התובעת רשומה הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין והיא המחזיקה בפועל בדירה ומשכירה אותה לצדדים שלישיים מזה שנים רבות.

עיקר תביעתם של התובעים מתמקדת בטענה, לפיה מאז עזיבת הדיירים הקודמים את הדירה בתחילת שנת 2001, וכתוצאה מהנזילה, ההצפות והרטיבות נתגלו בדירה ואשר נמשכו עד לשנת 2005, נמנעה מהתובעים האפשרות להשכיר את הדירה לצדדים שלישיים. לשיטתם, עשו התובעים כמיטב יכולתם משך שנים על מנת לאתר את מקור הנזילה, הן באמצעות בדיקה עצמאית והן על ידי הזמנת אינסטלאטור בשנת 2001, כאשר בכל הבדיקות הללו נמצא כי מקור הנזילה אינו בדירת התובעים (סעיפים 7-13 לסיכומי התובעים). לטענתם, גילוי מקור הנזילה ארע רק בחודש יוני 2005, כמפורט מעלה, בעקבות הזמנת קלדרון.

במענה לטענת הנתבעת, לפיה רכישת המדיח התבצעה על ידה רק בשלהי שנת 2004, טוענים התובעים כי אין בכך כדי לפטור אותה כליל מהאחריות לנזקים שאירעו לדירה, שכן לא מן הנמנע שבעבר היה ברשות הנתבעת מדיח כלים שחובר באופן שגוי לצינור הניקוז, כפי שנקבע ע"י קלדרון בשנת 2005, באופן המבסס את הקשר הסיבתי בין ההצפות שהיו במהלך השנים 2001 - 2005 לבין הנזקים הנטענים (ראו סיכומי התובעים בפרק ב').

התובעים טוענים, כי די בשלל עדי התביעה, 6 במספר, לרבות קלדרון והאינסטלאטור מוואפק נמאמסה, אשר בדקו את הדירה בשנים 2005 ו- 2002 בהתאמה, בכדי להרים את הנטל הנדרש בהליך אזרחי, שכן עסקינן לשיטת התובעים בעדים ניטראליים שאין להם אינטרס אישי בתוצאות ההליך. כולם העידו, כי ביקרו בנכס ועדותם בקשר לנזילה וההצפות שהיו בדירה, הייתה עדות ישירה (פרק א' לסיכומי התובעים, סעיפים 10 ו-12; פרק ג' לסיכומי התובעים, סעיפים 1, 9-12).

לשיטת התובעים, עדותו של קלדרון המהווה, לשיטתם, עד מרכזי מטעם התביעה, הינה עדות של אדם בעל מומחיות בתחום, עדותו הייתה אמינה, מהימנה וניטראלית. קלדרון מסר בעדות ממקור ראשון, כי ראה את החיבור שביצעה הנתבעת, לטענתו, בין מדיח הכלים לצינור הניקוז הישן ואשר היה לשיטתו הגורם להצפת דירת התובעים. עוד העיד קלדרון, כי הוא בעצמו ניתק את הצינור הנ"ל וביקש מהנתבעת שלא לעשות בו שימוש בשנית (פרק ג' לסיכומי התובעים סעיפים 1-8). עדות זו מהווה, לגרסת התובעים, ראיה מספיקה להוכחת הקשר הסיבתי בין חיבור מדיח הכלים של הנתבעת לצינור הישן, מחד, לבין הנזק שנגרם לדירת התובעת, מאידך, ומשנותרה עדות זו איתנה לאחר חקירה נגדית ע"י ב"כ הנתבעת ולא נסתרה, כך נטען, יש להטיל מכוחה את מלוא האחריות לנזקי ההצפה בדירת התובעים, על כתפי הנתבעת.

התובעים העמידו את סכום התביעה ע"ס 66,226 ₪ לפי הפירוט שלהלן:

הפסד דמי שכירות ממועד גילוי הנזק בחודש 07/01 ועד חודש 06/05 לפי דמי שכירות ראויים ע"ס 1,100 ₪: 48 כפול 1,100= 52,800 ₪.

תשלום דמי ארנונה עבור התקופה הנ"ל ע"ס 9,326 ₪.

עלות חוות דעת של החברה ע"ס 2,100 ₪.

הוצאות ניקוי וצביעת הדירה ע"ס 2,000 ₪.

טענות הנתבעת

הנתבעת התגוננה מפני התביעה ועתרה לדחייתה הן לגופה והן בשל טענות סף מקדמיות : האחת - העדר עילה ויריבות ; והשנייה - התיישנות.

העדר היריבות: נטען, כי התובעת אינה הבעלים או המחזיקה של הדירה נשוא הדיון. זאת למדה הנתבעת מנסח טאבו שצורף לכתב ההגנה (נ/2) שעיון בו מעלה שהדירה נשוא התביעה רשומה בלשכת רישום המקרקעין על שם משפחת בן ערבה. עוד עולה מ- נ/2, כי על הדירה רשומות שתי הערות אזהרה: האחת, לטובת התובעת ; והשנייה לטובת בנק טפחות למשכנתאות ומס שבח נצרת. התובעת לא צירפה כל מסמך המעיד על החזקתה בנכס כבעלים. משכך, דין התביעה להידחות. לטענת הנתבעת, מעדותה של התובעת במהלך הדיון עולה, כי עד למועד בירור התביעה דנן, טרם נרשמה הדירה על שמה. התובעת מסרה בחקירה נגדית תשובות מעורפלות אודות מצב זכויותיה בנכס ואף לא ידעה להסביר מדוע הדירה טרם נרשמה על שמה בלשכת רישום המקרקעין. משכך הם פני הדברים, הרי שלא הוכיחה התובעת זכות קניינית בנכס המקרקעין דנן.