נהרי נ' אביטל

פסק דין

במסגרת התובענה שלפניי ביקשה התובעת לחייב את הנתבע לשלם לה סך של 15,000 ₪ בטענה שהעבירה לידי הנתבע כספים מעת לעת בהתאם לדרישותיו ולאיומיו, אשר לא הושבו לידיה. הנתבע טען מנגד כי אין ממש בטענה, שכן אמנם הועברו כספים מהתובעת אליו וממנו אליה, אך כל זאת במסגרת מערכת יחסים זוגית שהתקיימה בין הצדדים, במהלכה התגוררו השניים במשך תקופה יחדיו ביחידה המצויה בחצר בית הוריו, ובאותה תקופה לא נשאה התובעת בכל עלויות החזקת הבית, ולאחר מכן עברו להתגורר בדירה שאותה שכרה התובעת ובתקופה זו אמנם העבירה התובעת לידיו כספים, אך מנגד, תרם אף הוא כספים לקיומם, כגון סך של 7,000 ₪ כתוצאה ממכירת קלנועית שהיתה בבעלותו ותשלום סך של 1,000 ₪ עבור רכישת גיטרה חשמלית ורמקולים לתובעת.

בסה"כ אם כן, בפי הנתבע טענות מסוג הודאה והדחה, במסגרתן הוא מודה כי קיבל לידיו כספים מידי התובעת ואיננו מכחיש את טענותיה בנוגע להעברת כספים לידיו, אך טוען כי אלו ניתנו במסגרת התחשבנות שוטפת בין הצדדים, בחלוקת הוצאות שוויונית, פחות או יותר, ובכך שהעביר לידיה כספים בסכומים כאלה ואחרים כמפורט בכתב ההגנה.

את טענותיו אלה הכחישה התובעת מכל וכל.

הנטל להוכיח את טענת ההדחה רובץ על הנתבע. עדותו של הנתבע נמצאה בעיני בלתי אמינה וממילא, נבצר מן הנתבע להוכיח את הטענות.

טענות הנתבע בנוגע לחיים משותפים ביחידה המצויה בחצר בית הוריו, כאשר בכל עלויות אחזקת הבית נושאים הוריו, יכולה היתה, בנקל, למצוא תמיכה בעדות של הורי הנתבע. הנתבע בחר שלא לזמן את הוריו ואף לא הביא כל ראיה להוכחת טענתו בעניין מצבה הרפואי של אימו על מנת להבהיר מדוע לא הובאה לעדות. במצב דברים זה רואים אותו כמי שבחר שלא להביא את אימו לעדות, שכן לו הובאה היתה עדותה סותרת את טענותיו ותומכת דווקא בגירסת התובעת.

גם טענתו לעניין מכירת הקלנועית נטענה בעלמא וללא ביסוס, אף שלכאורה יכול היה הנתבע בקלות רבה להביא אסמכתאות, לכל הפחות, לעניין מועד העברת הזכויות בקלנועית ואולי אף לעניין התמורה ששולמה לידיו, על מנת לתמוך בטענתו כי סך של 7,000 ₪ הובא על ידו לקופה המשותפת ממנה נשאו הצדדים בהוצאות.

גם הטענה כי שילם עבור גיטרה חשמלית שנרכשה לטובת התובעת לא הוכחה, אף שלכאורה יכול היה הנתבע להביא אסמכתא לעניין התמורה ששילם.

בנוסף נמצאו סתירות בין גירסת הנתבע בעדותו בביהמ"ש לבין הגירסה שבכתב ההגנה, כך למשל לעניין משך התקופה בה התגוררו הצדדים ביחידה שבפרדס חנה וכן מצאתי כי גירסתו רצופה סתירות לעניין המועדים בהם עבד, מקורות הכנסתו בתקופה הרלוונטית וכיוצ"ב.

כל אלו מביאים אותי למסקנה שאין לסמוך על עדותו של הנתבע בכל דבר ועניין.

לכל אלו יש להוסיף את הפרט החשוב ביותר, והוא, שהתובעת הביאה אסמכתאות ובהן אסמכתא מיום 4/8/13, קרי, לאחר הגשת התביעה ולאחר הגשת כתב ההגנה המכיל את טענות הנתבע, ממנה עולה כי הנתבע מודה בחובו בסך של 15,000 ₪ לטובת התובעת.

הצדדים נדרשו לכתוב בכתב ידם במעמד הדיון את הדברים שהוכתבו להם על ידי ביהמ"ש, ויצויין כי באלו נדרשו הצדדים לרשום, בין היתר, מילים המופיעות כלשונן במסגרת האסמכתאות שהוצגו מטעם התובעת. כמו כן נדרש כל אחד מן הצדדים לציין את שם הצד שכנגד בכתב, ולחתום את חתימתו הוא.

לאחר שעיינתי במוצגים נ/1 ו – ת/3 האמורים, נחה דעתי כי כתב היד בו נכתבו המוצגים ת/1 ו ת/2 הוא כתב ידו של הנתבע, כך ניתן להתרשם הן מאופן משיכת העט וכיוון כתיבת כל אחת מהאותיות, ובמיוחד האותיות "ש", "ת", "ע", "ק", וכיוצ"ב, והן משגיאות הכתיב המופיעות הן על גבי ת/1 ו ת/2 והן על ב – נ/1, באותן מילים ממש, ובאותו אופן.

נראה אם כן כי הנתבע אישר בכתב ידו בחודש אוגוסט 2013, לאחר שהעלה את טענות ההגנה המפורטות בכתב ההגנה ולעיל, כי נותר חייב סך של 15,000 ₪ לטובת התובעת כאן, ולמעשה מדובר בהודאת בעל דין.

מכל האמור, אני קובעת כי הנתבע לא הוכיח את טענותיו, ואין לי אלא תמיכה מטעמו לגירסת התובעת לפיה לווה ממנה סך של 15,000 ₪, במועדים שונים, אותו לא השיב.

אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 15,000 ₪, סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 17/1/13 ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, אני מחייבת את הנתבע בהוצאות התובעת בגין ההליכים כאן בסך כולל של 750 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק מפסה"ד לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ב' חשון תשע"ד, 06 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: