נהיר ואח' נ' ברמץ ואח'

פסק דין

הצדדים בעתירה שלפניי היו שכנים בשיכון בקרית משה בבניינים של האגודה השיתופית "מעונות עובדים בקרית משה אגודה שיתופית לשיקום בירושלים". לטענת המשיבים 1-2, גרמו המבקשים נזק לדירתם ולרכוש המשותף הגובל בה. לדעתם של המשיבים, כלול נושא תביעתם נגד המבקשים במסגרת הוראות תקנון האגודה, המחייבות כי סכסוכים בין חברי האגודה יובאו להכרעה בהליך של בוררות; ברם, הבורר הקבוע בחלק ו'(1)(א) לתקנון למטרה זו – "משפט החברים של ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל" - כבר אינו קיים. לכן, פנו המשיבים לרשם האגודות השיתופיות (להלן: "הרשם") בבקשה למינוי בורר חלופי. פנייתם זו נענתה על ידי הרשם, אשר מינה כבורר את המשיב 3, עו"ד אורן ששון. עם קבלת ההודעה בדבר מינויו של עו"ד ששון, פנו אליו המבקשים במכתב בו נימקו את עמדתם כי הם כופרים בסמכותו של הרשם למנות בורר בנסיבות העניין, וכי על כן הם גם כופרים בסמכותו של עו"ד ששון לפעול כבורר מכוח אותו מינוי. ביום 5.4.11 נתן עו"ד ששון החלטה בה דחה את טענות המבקשים וקבע כי אכן נתונה לרשם הסמכות הדרושה למינויו כבורר חלופי, וכי על כן בכוונתו להמשיך ולנהל את הבוררות בין הצדדים.

בעקבות קבלת החלטה זו של עו"ד ששון, הגישו המבקשים בבית משפט זה את הבקשה העומדת להכרעה בפניי, והיא, למתן פסק דין הצהרתי בו ייקבע, כעמדתם, שהרשם לא היה מוסמך למנות בורר חלופי בנסיבות העניין, ובנוסף לכך, כי על המבקשים לא חלות הוראות תקנון האגודה בכלל, ועל הסכסוך הספציפי שבין הצדדים, בפרט, ועל כן, אין לעו"ד ששון כל סמכות להמשיך ולנהל את הבוררות בין הצדדים. לדעתם, ניתן למשיבים לנהל נגדם הליך בגין הנזקים הנטענים, רק בבית משפט המוסמך.

בנסיבות העניין, אפוא, אין אני נקרא להכריע לגופה של הבעיה המהותית שבסכסוך בין הצדדים, אלא בשאלה הדיונית, מי מוסמך, על רקע מכלול ההוראות הנורמטיביות הנוגעות לעניין, להיזקק לסכסוך זה.

טענות הצדדים:

לדעתם של המשיבים, הצדדים הם כולם חברי האגודה, וככאלה חל עליהם תקנון האגודה; ובתקנון האמור נכלל סעיף בוררות, אשר מטרתו לקבוע מנגנון בוררות ליישוב סכסוכים בין החברים. וזו לשונו:

כל הסכסוכים וחלוקי הדעות הנובעים מעסקי האגודה אשר יתגלו בין החברים וגם/או המועמדים, או בין חברים וגם/או מועמדים לשעבר, או בין אנשים התובעים מכוחם – בינם לבין עצמם; או בין חברים וגם/או מועמדים כאלה, חברים וגם/או מועמדים לשעבר, או אנשים התובעים מכוחם – מצד אחד, ובין האגודה או הוועד או ההנהלה או הפקידים של האגודה – מצד שני, יימסרו לבוררות של משפט החברים של ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל, בהתאם לתקנות של משפט החברים הזה שיחייב בזמן בירור הסכסוך....

המשיבים מפנים לנוסח האמור שבתקנון, לפיו סכסוכים "בין החברים... בינם לבין עצמם... יימסרו לבוררות", ועל כן, דרך פעולתם כמפורט לעיל, להבאת הסכסוך בפני בורר, הייתה נכונה ומתחייבת מהוראות התקנון האמורות.

המבקשים אינם מכחישים כי אכן קיים סעיף בוררות בתקנון האגודה, וכמו כן, אין הם מכחישים את העובדה כי הגוף שעל פי התקנון אמור היה להיות הבורר בסכסוכים בין החברים כבר אינו קיים, וכי נוכח אי-יכולתם של הצדדים להפנות את הסכסוך שביניהם למשפט החברים של ההסתדרות, מחייב התקנון עקרונית כי סכסוכים עליהם חלות הוראות התקנון יועברו לבורר חלופי. דא עקא, על אף האמור סבורים המבקשים כי מינויו של עו"ד ששון כבורר, והפניית הסכסוך הספציפי שבין הצדדים להכרעתו, נעשה ללא סמכות, וזאת מהסיבות אשר יפורטו להלן.

אפרט, אם כן, את טענות המבקשים יחד עם התייחסותי לכל טענה וטענה.

חברות באגודה

לטענת המבקשים, תנאי בסיסי והכרחי להחלה עליהם של סעיף הבוררות שבתקנון הוא שהם אכן חברים באגודה. המבקשים אינם חולקים בעובדה שהיו חברים באגודה בעבר, אלא שלטענתם פקעה חברותם עוד לפני פרוץ הסכסוך בין הצדדים, ועל כן, הוראות התקנון אינן חלות עליהם. המבקשים מסתמכים על מספר הוראות של החוק ושל התקנון בתמיכה לעמדתם:

א.לפי הוראות סעיף 6(א) לתקנות האגודות השיתופיות (חברוּת), תשל"ג-1973, "רשאי הרשם לצוות על אגודה לתקן את פנקס החברים שלה לגבי אדם פלוני אם הוא חבר כדין באגודה או שאינו חבר בה או שחדל כדין להיות חבר בה ופנקס החברים אינו משקף פרטים אלה כהלכה...", ולפי הוראות סעיף 6(ג)(4) לתקנות הנ"ל,

(4)באגודה שסיווג אותה הרשם כאגודה לשיכון לא יראה הרשם אדם כחבר אלא אם רשומה על שמו בפנקס רישום המקרקעין זכות חכירה או חכירת משנה על דירה או חלק ממנה, אשר הבעלות או החכירה הראשית עליה רשומה על שם האגודה...

לטענת המבקשים, הצדדים כבר אינם מחזיקים בדירותיהם בחכירת משנה אלא בחכירה ראשית, ומאחר שהחכירה הראשית על הדירות כבר אינה רשומה על שם האגודה, מחייב הסעיף האמור שהרשם כבר לא יכיר בצדדים כחברים, וכי שמותיהם כבר לא יופיעו בפנקס החברים של האגודה.

טענה זו, דינה להידחות: אמנם, הצדדים אכן כבר רשומים זה מכבר כבעלי זכויות בדירותיהם בחכירה ראשית, ואחוז גדול של כלל המשתכנים באגודה רשומים ככה אף הם; אלא שאין בכך כדי להכריע בנדון לטובת טענת המבקשים, מאחר שזכויות החכירה בדירות כוללות גם את החלק היחסי של כל דירה ודירה ברכוש המשותף כי-רב שבידי האגודה, והאגודה הינה עדיין זו המחזיקה בזכויות הללו כחוכרת ראשית. אי לכך, נשאר עדיין מצב שבו מחזיקים הצדדים בזכויות בחכירת משנה ולא בחכירה ראשית.

זאת ועוד: ההפניה להוראות סעיף 6(ג)(4) לתקנות כלל אינה לעניין. לפי הפתיח של סעיף 6(ג) הנ"ל, הוראות ס"ק (ג) – כולל (ג)(4) עליו מסתמכים המבקשים - מצמצמים את חלות סעיפי המשנה שלו כדלהלן: "לענין תיקון פנקס החברים כאמור בתקנת משנה (א) מכוח תקנה 2א". והנה, תיקון הפנקס מכוח תקנה 2א יחול אך ורק בתנאים דלהלן:

2א.נהג אדם ונהגו בו כחבר האגודה במשך תקופה סבירה לפי נסיבות הענין, בין לפני תחילתה של תקנה זו ובין לאחריה, יראו אותו כחבר באגודה, אף אם לא נתקיימו בו הוראות תקנות משנה (א) ו-(ב) לתקנה 2, זולת אם נקבעה בתקנות האגודה הוראה מפורשת שאין לראות אדם כאמור כחבר באגודה.

היינו, כשמדובר בשאלת החברות של אדם אשר לא התקבל כחבר בהתאם לנוהלי התקנון הרגילים (שהם עניינם של "תקנות משנה (א) ו-(ב) לתקנה 2"), אלא שחברותו נקבעה בדרך האלטרנטיבית של התנהגות, קרי, על בסיס התנהגות האדם כלפי האגודה והתנהגות האגודה כלפיו, אז – ורק אז – תבוטל חברותו, על אף ההתנהגות שיצרה אותה, אם לא מתקיימים התנאים המפורטים בס"ק (ג) הנ"ל, ולענייננו, ס"ק (ג)(4) האמור, המחייב שיתקיים מצב של חברות בחכירת משנה מתחת לחכירה ראשית של האגודה. מאידך גיסא, כשמדובר בחברות על בסיס התקנון, הרי שהתקנון הוא אשר קובע את תנאי החברות ואת תנאי פקיעתה, וסעיף 6(ג)(4) כלל אינו רלוונטי. ואם כי מובן וברור כי לרשם הסמכות להורות על תיקון פנקס חברים מכוח הוראות סעיף 6(א) הנ"ל, הקריטריונים להכרעותיו לא נמצאים בסעיף 6(ג) הנ"ל כשמדובר בחברות בהתאם לתקנון.

אי לכך, הרי במקרה דנן לית מאן דפליג כי חברותם של המבקשים נקבעה מכוח תקנון, ועל כן, גם טענתם לפקיעת חברותם תיבחן לפי הוראות התקנון.