נהיגה בליווי נהג בן 29 אינה עונה על תנאי החוק הדורשים מלווה בן 30 בעל רישיון שלוש שנים

1.         התובעת, חברת ביטוח, ביטחה עובר ליום 20.3.05 את מכוניתה של הגב' אגרי ליאת (להלן - "המבוטחת"). בתאריך 20.3.05 הייתה מכוניתה של המבוטחת מעורבת בתאונת דרכים עם מכוניתה הפרטית של הנתבעת. בעקבות זאת, ומכוח הפוליסה, נאלצה התובעת לשלם למבוטחת תגמולי ביטוח. לשיטתה של התובעת התאונה ארעה כתוצאה מרשלנותה הבלעדית של הנתבעת. משום כך הוגשה תובענת השיבוב שלה נגד הנתבעת, בגין תגמולי ביטוח נשוא נזקי הרכב שעלו לסך של 16,018 ש"ח, שערכם ליום הגשת התביעה עולה כדי 16,613 ש"ח.

2.         הנתבעת התגוננה בפני התביעה. היא הכחישה את אחריותה לגרם התאונה וציינה כי התאונה ארעה על ידי הנהג שנהג ברכב המבוטח עובר לתאונה, הוא מר מור אמיר (להלן - "אמיר"). עוד טענה הנתבעת כי הסכום הנתבע על ידי התובעת מוגזם.

            עובר לתאונה הייתה מכוניתה של הנתבעת, וכן הנהיגה והשימוש בה, מבוטחים בביטוח מקיף אצל צד ג' (להלן, גם "מגדל"). מגדל התנערה מחבותה הביטוחית כלפי הנתבעת. לנוכח זאת הגישה הנתבעת הודעת צד ג' כנגד מגדל. מגדל התגוננה בפני ההודעה.

3.         שורש המחלוקת בין הנתבעת לבין מגדל נהיר וברור ועולה אף מהודעה על תשתית עובדתית מוסכמת בין הנתבעת למגדל. אין חולקין כי עובר לתאונה הייתה הנתבעת בבחינת "נוהג חדש", כמשמעותו בפקודת התעבורה ותקנות התעבורה, וזאת בהתאם לרישיון נהיגה אשר ניתן לה ביום 10.3.05, דהיינו כשבועיים לפני קרות התאונה. אין חולקין, איפוא, כי בהתאם לרישיון הנהיגה הייתה נהיגתה של הנתבעת דרושה ל "מלווה", כמשמעותו של מונח זה בפקודה ובתקנות הנ"ל. לשיטתה של הנתבעת אכן נהיגתה הייתה בליוויו של "מלווה", הוא מר פום איגור (להלן - "איגור"), אשר טרם מלאו לו 29 שנים, ורישיונו משנת 2002.

            על רקע זה מובנת המחלוקת המשפטית בין השתיים. על פי דרישת סעיף 12א.1 לפקודת התעבורה הרי "מלווה הוא מי שבידו רישיון נהיגה תקף לאותו סוג רכב בן חמש שנים לפחות, וכן שמלאו לו 24 שנים או מי שבידו רישיון תקף בן שלוש שנים ומלאו לו 30". איגור, אין חולקין, עובר לאירוע היה מתחת לגיל 30. על מנת שישמש כ "מלווה" הוא אמור היה להיות בעל רישיון נהיגה של 5 שנים. רישיון הנהיגה של איגור היה בתוקף שלוש שנים בלבד. במצב דברים זה הוא כשיר היה להיות "מלווה", רק ככל שגילו היה 30 ומעלה. לנוכח כל אלו, כך טענת מגדל, היא פטורה מחבותה הביטוחית. 

            הנתבעת חולקת על השקפה זו. לטעמה פרשנות תכליתית מצדיקה מתן כיסוי ביטוחי מכוח הפוליסה הנדונה. איגור היה קרוב לגיל 29. מידת אחריות של אדם בגיל 29, אינה נופלת מזו של בן 30. בעיקר נסמכת טענתה של הנתבעת על המתחייב לשיטתה מהלכת בית המשפט העליון ב-ע"א 8183/01 ספיאשווילי נ' מנורה, פ"ד נח(6) 106 (להלן - "הלכת ספיאשווילי"), שתידון להלן.

4.         משאלו היו פני הדברים, וכעולה מהסכמה דיונית שהושגה, סוכם כי יינתן פסק דין מנומק על דרך הפשרה, ככל שעסקינן בנשוא התביעה העיקרית בין התובעת לנתבעת, ופסק דין מנומק בדרך הרגילה, ככל שעסקינן בנשוא ההודעה שבין הנתבעת לבין מגדל, וזאת על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות.

5.         ככל שעסקינן בנשוא התביעה העיקרית, והגם שעסקינן בפסק דין על דרך הפשרה, בחינת מכלול הנתונים שבפניי מעלה כי אין, ולו בדל-הגנה, בפי הנתבעת באופן שבדעתי להיענות לתביעת התובעת, ובמלואה.

6.         התאונה ארעה כתוצאה מרשלנותה הבלעדית והחמורה של הנתבעת. אירוע התאונה נחקר על ידי משטרת ישראל והוגש נגד הנתבעת כתב אישום. בכתב האישום הואשמה הנתבעת בכך שנהגה, מבלי שיושב לידה מלווה. התאונה ארעה כאשר הנתבעת יוצאת מחוף ירדן, מבלי לציית לתמרור ב-37, המוצב בכיוון נסיעתה שמאלה לכביש, ותוך שהיא חוצה קו הפרדה רצוף, היא חסמה דרכה של מכונית המבוטחת, שהייתה נהוגה על ידי אמיר. התובעת הודתה במכלול העובדות האמורות, ללא כל הסתייגות. לא מצאתי לייחס, ולו אבק אשם-תורם, מצדו של אמיר. רשלנותה של הנתבעת לא רק בוטה, התאונה ארעה לה כאשר היא אוחזת ברישיון נהיגה ימים ספורים, ומתרשלת בכך שלא ישב לצדה "מלווה", למצער כמשמעותו בתקנות.

            לעניינו של "מלווה" זה אדרש להלן למשמעות המשפטית שלו, ככל שעסקינן במחלוקת האזרחית שבפניי. ואולם לא למותר לציין כי כעולה מעדויותיהם של הנתבעת ואיגור במשטרה, דומה שטענתם הייתה, למירב, כי לא היה נהיר להם שאיגור אינו כשיר להיות "מלווה". ואולם לא נמצאה לי כל תשתית עובדתית המלמדת על מודעות של שניהם לתפקידו האקטיבי של "המלווה", ולו על יסוד הסברה הסובייקטיבית השגויה שלהם כי איגור כשיר היה להיות כזה.

7.         אף ככל שעסקינן בשאלת גובה הנזק לא סיפקה הנתבעת כל הגנה רצינית. תגמולי הביטוח שולמו על בסיס חוות דעת כדין. ברי, איפוא, כי בדעתי להיענות לתביעה במלואה. שומה עליי, איפוא, להידרש לעיקר המחלוקת בין הנתבעת לבין מגדל, באשר לחבותה הביטוחית של מגדל כלפי הנתבעת.

8.         הנתבעת נסמכת על שני טיעונים, והעיקרי שבהם הוא הטיעון המשפטי הנסמך על הלכת ספיאשווילי. אסלק תחילה מן הדרך את הטיעון העובדתי של הנתבעת אודות כשירותו של איגור  לשמש כ"מלווה", גם אם לא עמד בכל דקדוקיה של ההגדרה שבפקודת התעבורה. לטעמי, מקום שהמחוקק הגדיר באורח מפורש את תנאי כשירותו של "המלווה", תוך שהוא תולה אותם בשני מבחנים טכניים, הן באשר ל גיל והן באשר ל וותק של רישיון, לא ניתן להתייחס לכך, באותה מידת קלילות מדהימה של הנתבעת. דבר המחוקק ברור וצלול. לא כל אדם, מבחינת גילו, כשיר להיות "מלווה". וכך, למשל, אדם שהוא מתחת לגיל 24, לא כשיר להיות "מלווה", יהא ותק רישיונו רב ככל שיהיה. וכך, למשל, אדם שהוא מעל לגיל 30, לא יהיה כשיר להיות "מלווה", וגם לו יימצא בוגר ואחראי באישיותו, ככל שוותק רישיון הנהיגה שלו, לא יהיה לפחות של 3 שנים. ו"בתקופת הביניים", משמע מעל גיל 24 ומתחת לגיל 30 וזה הדין לעניינו של איגור, רשאי אדם להיות "מלווה" ככל שרישיון הנהיגה שלו הוא של חמש שנים לפחות. זה מאזן השיקולים המשוקלל שנקבע על ידי המחוקק, ולא ניתן "להתמקח" עמו. הנתבעת טוענת כי איגור היה קרוב לגיל 29. אפיס את דעתה. גם אם איגור היה בן 30, פחות יום אחד, הייתה חלה אותה גזרת המחוקק.

            וכך, למשל, מקום שהמחוקק קובע שגיל הקטינות פוסק בגיל 18, קו הגבול הוא חד-משמעי. מתחת לגיל 18, ולו ביום, הינך קטין. מעל לגיל 18, ולו ביום, הינך בגיר.

9.         נותר, איפוא, לנתבעת לסמוך יתדותיה בהלכת ספיאשווילי. בפרשה שם נדונה תאונת דרכים שהסבה לנזקי גוף ושנשלטה בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים,          תשל"ה-1975 (להלן - "חוק הפלת"ד"). בפרשה שם לא היו עוררין כי התאונה ארעה כאשר נוהג ברכב "נוהג חדש", מבלי שהיה לצדו "מלווה". נדונה, איפוא, משמעות סעיף 7(3) לחוק הפלת"ד אשר קובע כי "מי שנהג ברכב כשאין לו רישיון לנהוג בו, למעט רישיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה", אינו זכאי לפיצוי. כב' המשנה לנשיא אור קבע כי חלה חבות ביטוחית כאשר מדובר         ב "הפרת תנאים או הגבלות אחרים, שאינם מתייחסים למאפיינים פיזיים של הרכב", שהפרתם אכן "תהווה עבירה על דיני התעבורה ותקים אחריות פלילית, אולם במקרה בו נפגע הנהג בתאונה, לא תישלל זכאותו לפיצויים מכוח החוק".

            ביסוד מסקנתו, כך הורה המשנה לנשיא אור, "עומדים טעמים שעניינם האיזון הראוי בין תכליתו הסוציאלית לתכליתו ההרתעתית והעונשית של החוק... אכן, לפי דיני התעבורה, תוקף הרישיון של נוהג חדש מותנה בליווי בעת הנהיגה. נוהג חדש שמפר הגבלה זו חושף עצמו לסנקציות שמטילה עליו בעניין זה פקודת התעבורה. אולם, מבחינת חוק הפיצויים, אין הוא נחשב כמי שנהג ללא רישיון. זאת, שכן הוא מחזיק ברישיון לסוג הרכב בו נהג. לשון אחר, ההגבלה בנוגע לדרישת הליווי אינה נוגעת למימדיו הפיזיים של הרכב אשר משליכים על דרגת רישיון הנדרשת לצורך נהיגה בו לפי תקנות התעבורה".

10.        בעקבות הלכת ספיאשווילי התעוררה מחלוקת פוסקים, האם יש להחיל את הרציונאל שלה אף בנסיבות שאינן נשלטות על ידי חוק הפלת"ד. הובאו בפניי שורה של פסקי דין  של בתי משפט השלום, שכולם מתנבאים באותה לשון, על פיה הלכת ספיאשווילי אינה חלה בנסיבות, כמתואר בפניי. הסוגיה טרם זכתה להכרעתו של בית המשפט העליון. ואולם ככל שעסקינן בפסיקתו של בית המשפט המחוזי, דומה שקיימת מחלוקת פוסקים.

11.        וכך, בגדר פסק דינה של כב' השופטת פליגלמן ב-ת.א. (ת"א) 93907/99 שמש אילן נ' חדד יוסף (נספח ג' לסיכומי מגדל) קבעה השופטת כי "רישיון הנהיגה מותנה בכך שליד הנהג החדש ישב מלווה (שתנאי כשירותו אף הם נקבעו בפקודת התעבורה) וכאשר התנאי לא התקיים ממילא פקע תוקפו של רישיון הנהיגה". בכך אימצה השופטת פליגלמן את פסק דינה של כב' השופטת בר-זיו ב-ת.א. 278/00 בש"א 5732/00 חי') מוחמד סוויטת נ' כלל חברה לביטוח, בו היא הטעימה כי "פקודת התעבורה אינה קובעת איסור נהיגה ללא מלווה אלא מתנה תוקפו של הרישיון בנוכחות מלווה  ותנאי המופיע גם ברישיון הנהיגה של המשיב, ובהעדרו ממילא נשמט הבסיס תחת עובדת החזקת המשיב ברישיון במועד התאונה". משמע, בפרשה שבפניי נחשבת הנתבעת כמי שנהגה ללא רישיון נהיגה, מעיקרא, משעה שלא נהגה כשהיא עם "מלווה" כחוק. כזכור, היא אף הודתה בעובדה זו שיוחסה לה בכתב האישום.

12.        ככל שעסקינן בזיקה להלכת ספיאשווילי אמר דברו כב' השופט שפסר ב-ת.א. (ב"ש) 3116/03 חדד יוסף נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (נספח ה' לסיכומי מגדל). הוא ראה לאבחן בין המשתמע מהלכת ספיאשווילי לנוכח העובדה ש "התכלית הסוציאלית המיוחדת (והחריגה יש לומר) של NO FAULT SYSTEM , שנקבעה בחוק הפלת"ד, אינה חלה בענייננו, בו עוסקים אנו בתחום מסחרי כלכלי טהור, היינו בדיני חוזים... במערך יחסים חוזיים בין הצדדים, לצורך קבלת הפיצוי, יש לעמוד בתנאיו"(סעיף 12).

13.        וכך הורה כב' השופט רניאל ב-ת.א. (חי') 19742/01 ציון חברה לביטוח נ' אבו עמרם (נספח א' לסיכומי מגדל). הוא ביאר כי "אין מטרה סוציאלית לתת פיצוי לכל מי שרכושו נפגע בתאונת דרכים. אומנם קשה לקבל מצב שבו לצורך ביטוח רכוש תהיה פרשנות הסעיף בחוזה הביטוח אחת ולצורך ביטוח נזקי גוף תהיה הפרשנות שונה, אך הדבר מותר, ונראה לי שזו התוצאה המתחייבת ממטרות החקיקה השונות".