נהגים בעלי רכב הסעה יקר מסוג טרנספורטר לא יחשבו לשכירים אלא לעצמאיים

רקע

1.                   1.              לפנינו תביעה אשר נפתחה ביום 6.10.99, עת 8 תובעים - נהגים במקצועם - בקשו נגד חברת החשמל לישראל בע"מ (להלן: חברת החשמל), כנתבעת יחידה, פסק-דין הצהרתי, שיקבע, כי הם עובדיה ולכן זכאים לכל הזכויות וההטבות החלות על עובדי חברת החשמל. עם הזמן עלה מספר התובעים ל- 13 וביום 22.10.03, בכתב-תביעה מתוקן (מס' 3) וארבע שנים לאחר הגשת התביעה המקורית, נוספה כנתבעת נוספת חברת רכב א. קול בע"מ (להלן: קול). במהלך השנים ניתנו פסקי-דין, הדוחים או מוחקים חלק מהתביעות, בהסכמה, ונותרו לפנינו תשעה תובעים. תביעתם עברה גלגולים רבים מיום הגשתה, לרבות כימותה והגבלת סכומה, לצרכי אגרה, ובתביעה כנוסחה האחרון נתבעו פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה והפרשות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות; זאת - על יסוד הטענה, כי מעבידת התובעים היתה חברת החשמל [סע' 26], לחלופין - שחברת החשמל וקול היו מעבידות במשותף [סע' 28] ולחלופי חלופין היתה חברת החשמל שלוחה של קול [סע' 30].

2.                   2.              ביום 29.6.04 דחה כב' השופט שפיצר בקשה נוספת לתיקון כתב התביעה בקובעו, כי "כתב התביעה המתוקן" שביקשו להגיש - ברביעית, בעקבות חילופי ייצוג - אינו תיקון, אלא, יצירה חדשה, אשר אם רוצים לבררה יש להסיר את התביעה שלפנינו ולהגיש תביעה חדשה [ בש"א 1481/04]; בקשת רשות ערעור נדחתה ע"י נשיא ביה"ד הארצי ביום 13.10.04 [ בר"ע 1499/04]. לפיכך - התביעה נדונה ע"פ כתב התביעה בנוסח המתוקן (3), מיום 22.10.03.

3.                   3.              בכתב ההגנה המתוקן חזרה חברת החשמל וכפרה בקיום יחסי עובד-מעביד בינה לבין התובעים והגישה תביעה שכנגד מתוקנת, הכוללת טענה חלופית, לפיה - היה וייקבע, כי כן התקיימו יחסי עובד-מעביד עם מי מהתובעים, יש לחשב מחדש את התמורה לה היה זכאי בתקופה הרלבנטית ולקזז כל סכום, שקבלו התובעים, העולה על המגיע להם לפי חלופה זו.

4.                   4.              בקשה שהגישו התובעים לביטול החלטה בעניין גילוי מסמכים [ בש"א 3450/05] נדונה יחד עם בקשת הנתבעות להורות על פיצול הדיון. שאלת הפיצול הועלתה כבר בשנת 2003, אז התובעים בקשו לפצל את הדיון, כך שתידון תחילה שאלת החבות ורק אח"כ הסוגיות הכספיות הנובעות ממנה, אולם, ביום 16.12.03 החליט כב' השופט שפיצר, כי משצורפה קול כנתבעת בהליך - אין מקום לפיצול המבוקש. חברת החשמל בקשה לשלוח הודעת צד ג' לקול [ בש"א 4129/04] וביום 5.5.05 החליט כב' השופט שפיצר, על דעת שלשת הצדדים, כי ההודעה לצד ג' "תבלע" בהליכים העיקריים וצורת הדיון תידון על-ידי המותב שיישמע תיק זה - האם במפוצל או במכלול הסוגיות בהעלם אחד.

5.                   5.              ביום 19.9.05, בנוכחות באי כח כל הצדדים ועל דעתם, שוכנענו, כי - על מנת לפשט את הדיון - יש הצדקה לברר תחילה את השאלה אם מתכונת העסקתם של התובעים מצביעה על יחסי עובד-מעביד עם מי מהנתבעות. אין חולק, כי ההתקשרות החוזית הכתובה היתה בין חברת החשמל לבין קול, לאחר זכיה במכרז לביצוע הסעות עבור תחנת הכח בחדרה (להלן: תחנת מ.ד. או התחנה); כל התובעים היו נהגים, שהוגדרו כעצמאיים מול הרשויות השונות, התייצבו לביצוע הסעות בתחנת מ.ד. יחד עם כלי הרכב שבבעלותם ואת התשלום עבור ההסעות שביצעו קיבלו מחברת החשמל באמצעות קול. ההכרעה הנדרשת היא האם היו התובעים "קבלני משנה" - כטענת הנתבעות, או, כטענתם, "עובדים" של מי מהן.

6.                   6.              שמיעת ההוכחות לגוף מחלוקת זו החלה רק ביום 5.4.06, לאחר הליכי ביניים רבים . נסקור להלן את המסגרת הנורמטיבית, הרלבנטית להכרעה בשאלה הראשונה שהצבנו, נבחן אחד לאחד את המבחנים שנקבעו בפסיקה בקשר לקביעת מעמד של "עובד" ונראה את המסקנה הנובעת מיישומם על עניינם של התובעים, כפי שנפרש בראיות שהובאו לפנינו.

דיון והכרעה

7.                   7.              בבואנו להכריע בשאלה המהותית שלפתחנו יש להדגיש, כי על פי פסיקת בית-הדין הארצי לעבודה - מעמדו של אדם כ"עובד שכיר" או כ"קבלן עצמאי" ייקבע על-פי מהות היחסים שנוצרו בין הצדדים, הלכה למעשה, בנסיבות כל מקרה ומקרה, כהווייתן. סוגייה זו היא מהשאלות המרכזיות שהעסיקו את מערכת בתי-הדין לעבודה מאז הקמתה ומן המפורסמות שאין הגדרה אחת ויחידה המשמשת אמת מידה לקביעת יחסי עובד-מעביד, אלא, הגדרות רבות ומגוונות, הכל בהתאם להקשר הדברים ולמטרה לשמה הם נבחנים; וכך סוכמה ההלכה בנקודה זו:

העדרה של הגדרה, וחוסר התועלת במקום שבו היא מצויה, מביאים אותנו לידי ההכרח להיעזר במבחנים שונים ... וזאת תוך ידיעה ברורה כי 'המבחנים אינם מבחינים והגדרות אינן מגדירות. צורת הגמול, מידת הפיקוח, אופיו האישי של העיסוק, הבעלות על הכלים המשמשים לביצוע התפקיד, כוונתם המוצהרת של הצדדים עצמם - כל אלה אינם סימני היכר, שבכוחם לספק לנו תשובה חד משמעית בכל המקרים, שאין קץ לרבגוניותם' (ע"א 454,458/71 יהושוע ולנסי נ' פיוניר קונקריט ישראל בע"מ פ"ד כו(2) 322: ע"א 5378/90 התאגדות לתרבות גופנית, הפועל טבריה נ' פקיד השומה טבריה פ"ד מח(2) 416). 'המבחן אשר לפיו יקבע, אם פלוני מעמדו הוא מעמד של "עובד" או "'מפרנס עצמאי", לא יכול שיהא יציב לדורות, קיים בכל הנסיבות וטוב ליישום לכל המטרות. המסגרת החברתית-כלכלית שבה מתקיימים היחסים שאת מהותם באים להגדיר, מהות העבודה מבחינת תהליכי הייצור ודרכי השירות, האמצעים שלהם מזדקקים, יחסה של החברה לעבודה ול"עובד" ומטרת החוק או מערכת החוקים שבהקשר ליישומם באים לקבוע את המבחן - כל אלה גורמים משתנים הם, ועם השינוי ישתנה המבחן' (דב"ע לא 27-3 עירית נתניה נ' דוד בירגר פד"ע ג' 177; בג"צ 176/90 גד מכנס נ' שר העבודה והרווחה פ"ד מז(5) 711).

       [מ. גולדברג, דיני עבודה, כרך ראשון, שער שני, פרק 2, עמוד 13].

8.                   8.              ככלל, בתי הדין לעבודה נוקטים לשם הכרעה בסוגיה זו ב"מבחן מעורב", כאשר המרכיב הדומיננטי הוא "ההשתלבות במפעל". מבחן ההשתלבות מורכב משני פנים - האחד חיובי והשני שלילי. במסגרת הפן החיובי, נבדקת השאלה האם מבצע העבודה משתלב בעסקו של נותן העבודה; ככל שהתשובה לשאלה ראשונה זו הינה חיובית נבחן הפן השלילי, היינו - האם למבצע העבודה יש עסק עצמאי משלו [דבע לא/27-3 עירית נתניה - בירגר, הנ"ל, עמ' 188; בג"ץ 5168/93 מור - בית-הדין הארצי לעבודה ואח' פ"ד נ(4) 628, 646; ע"ע 408/03 שמאי - טראוב תעשיות בע"מ ואח' (פורסם במאגר ממוחשב)].

מבחן ההשתלבות - הפן החיובי

9.                   9.              תנאי להשתלבות במפעל הוא שקיים מפעל יצרני לשירותים, אשר הפעולה המבוצעת נחוצה לפעילות הרגילה של המפעל ושמבצע העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל ועל כן איננו "גורם חיצוני". אחד הביטויים לפן זה של מבחן ההשתלבות במפעל הינו שהרחקתו של האדם שבו מדובר תפגע בפעילות הרגילה, היום-יומית והשוטפת, של המפעל או השירות וזאת להבדיל מהמצב לגבי אדם שפועל כגורם חיצוני, למען המפעל או השירות, אשר פעולתו באה מבחוץ - להשלים את פעולת המפעל או לאפשר אותה.

10.               10.          על אף שכל צד הקצין בתצהיריו את התמונה שביקש להציג לנו, מהראיות מצטייר בבירור, כי פעילות התובעים, בעיקרה, היתה להסיע את עובדי חברת החשמל מביתם לתחנת מ.ד. וחזרה וכן לבצע הסעות בתוך תחומי התחנה, לשם העברת ציוד ממחלקה למחלקה. פעילות זו לא היוותה פעילות יצרנית, שהשתלבה בפעילותה הרגילה של חברת החשמל, היינו - ייצור ואספקת חשמל, שמירת הקווים, תיקון תקלות, פרישת קווים חדשים וכד'. אף לא אחד מהנהגים התובעים הוכשר לבצע עבודות חשמל מקצועיות, בכלל, או בחברת החשמל, בפרט, וההתקשרות עימם התבססה על העובדה שהיו נהגים, שברשותם כלי רכב מתאים.

11.               11.          גם מהחקירות הנגדיות של התובעים עולה, כי תפקידם התמצה בנהיגה בכלי הרכב, שהיו בבעלותם, והם אשר היו מושא ההתקשרות עם חברת החשמל, דרך קול. לעיתים, נדרש מהתובעים לקחת מטען לרכב או לפורקו, כחלק בלתי נפרד מהובלתו, אך, מעולם לא יכלו להחליף עובד של חברת החשמל בעבודתו העיקרית, קרי, בעבודה המהווה את לב עיסוקה.

12.               12.          טענת התובעים, כי במשך השנים הרבות בהן היו נהגי הסעות בתחנת מ.ד. עשו "הרבה עבודות בעבור חברת החשמל ולא רק עבודות של נהג תובלה" הוכחה כמופרזת ולא שיקפה את המציאות. הפעולה החריגה העיקרית אליה התייחסו התובעים היתה "קריאת מונה" במזח הפחם. התרשמנו, כי מטלה זו בוצעה, אמנם, מדי פעם, ע"י מי מהנהגים התובעים, אשר הגיעו למזח הפחם בתחנה עם רכבם, במסגרת הובלה מסויימת שביצעו, אולם, הם התבקשו לקרוא את המונה במזח הזה כטובה אישית לעובד זה או אחר של חברת החשמל, אותו הכירו משנים רבות של מתן שרותי הסעה במקום. לא לשם כך התקשרה עימם חברת החשמל, באמצעות קול או קבלן הסעות אחר, פעולה זו לא נתבקשה באופן רשמי ואף לא נעשתה בקביעות ואין בעצם ביצועה כדי לשנות את מהות ההתקשרות בין הצדדים.

מבחן ההשתלבות - הפן השלילי

13.               13.          בפן השלילי נבדקת האפשרות שהאדם בו מדובר אינו בעל עסק עצמאי משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני. אין סימן היכר אחיד ל"עסק עצמאי" בכל ענפי הפעילות והכל תלוי בראש וראשונה במהות העסק. שאלות המפתח לענין זה הינן: האחת - השקעות בעסק, והשניה - סיכויי רווח והפסד בגינן. כאשר יש בפעילות מבצע העבודה משום סיכויי רווח והפסד ואפשרות להרחבת היקף הפעילות, נראה שמדובר בעסק עצמאי. אומנם, העובדה שלאדם שבו מדובר יש קשרים עסקיים עם לקוחות נוספים, אינה שוללת יחסי עובד-מעביד בינו לבין לקוח ספציפי, על כן, יש לבחון כל מערכת יחסים בנפרד.