נדף נ' חברת השמירה

פסק דין

התובע, מר נדב שני, עבד כמאבטח חמוש אצל הנתבעת מיום 2.3.04 עד ליום 1.1.08.

התובע הועסק כעובד שעתי. אין מחלוקת כי היקף משרתו הממוצע היה 44%.

בתקופת עבודת התובע אצל הנתבעת, סיפקה הנתבעת למשטרת ישראל שירותי שמירה ואבטחה. במשך מרבית תקופת עבודתו, הציבה הנתבעת את התובע לעבודת אבטחה במטה הארצי של המשטרה.

בעקבות אי זכייתה של הנתבעת במכרז לאספקת שירותי שמירה ואבטחה למשטרת ישראל החל מתחילת שנת 2008, חדלה הנתבעת לספק למשטרת ישראל שירותי שמירה ואבטחה ביום 31.12.07.

חברת "מודיעין אזרחי" זכתה במכרז לאספקת שירותי שמירה ואבטחה למשטרת ישראל החל מיום 1.1.08. התובע המשיך לעבוד במטה הארצי כעובד חברת "מודיעין אזרחי" בסמוך לאחר סיום עבודתו אצל הנתבעת.

תביעה זו הוגשה ביום 12.8.07, בתקופה בה התובע עבד אצל הנתבעת. בכתב התביעה נתבעו סעדים שונים. ביום 14.1.10 הוגש כתב תביעה מתוקן, בו נכללה תביעה לפיצויי פיטורים.

תביעת התובע בתיק זה, הינה איפוא, לתשלום הזכויות הבאות: פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים, דמי הבראה, פדיון חופשה, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה, תוספת ותק, הפרשי שכר בגין רבע שעה של "תדריך" לפני כל משמרת ובגין השתתפות במטווחים.

התביעה לפיצויי פיטורים

התובע טען בכתב התביעה המתוקן כי פוטר מעבודתו ביום 1.1.08. לטענתו, נציג הנתבעת, מר שמעון ביטון, הודיע לתובע וליתר העובדים שהוצבו במטה הארצי, כי מאחר שהנתבעת הפסידה את המכרז, עליהם לעבור לעבוד בחברה הזוכה במכרז (מודיעין אזרחי) כתנאי לקבלת פיצויי פיטורים מהנתבעת (סעיף 1 לתצהיר התובע). לדברי התובע, כשלושה שבועות לפני יום 1.1.08 הוא סיכם עם חברת מודיעין אזרחי כי ימשיך לעבוד מטעמה במטה הארצי החל מיום 1.1.08 (עדות התובע, עמ' 14, שורות 10-26). ביום 1.1.08 התקיימה פגישה בין התובע לבין נציג הנתבעת, שמעון ביטון, בה הוצעו לתובע פיצויי פיטורים אך תשלומם הותנה בויתור על זכויות אחרות, ולכך לא הסכים התובע. משכך, לא שולמו לו פיצויי פיטורים, למרות שכאמור, הובטח לו כי אם ימשיך לעבוד במטה הארצי מטעם מודיעין אזרחי, ישולמו לו פיצויי פיטורים, ולמרות שהנתבעת שילמה פיצויי פיטורים ליתר העובדים שהמשיכו לעבוד במטה הארצי מטעם מודיעין אזרחי.

הנתבעת מתנגדת לתביעת התובע לפיצויי פיטורים וכופרת במכלול טענותיו לעניין זה. הנתבעת כופרת בטענת התובע כי היא הבטיחה לתובע וליתר העובדים במטה הארצי כי ישולמו להם פיצויי פיטורים בתנאי שימשיכו לעבוד במטה הארצי באמצעות מודיעין אזרחי. לטענת הנתבעת, אין כל היגיון בטענה זו שכן מודיעין אזרחי היא חברה המתחרה לה ואין לה כל אינטרס לשלם לעובדיה פיצויי פיטורים דווקא בתנאי שהם ימשיכו לעבוד אצל מתחרתם. מכל מקום, ביום 2.1.08 התקיים בפני כב' הרשמת דיון מוקדם בו טען התובע כי הוא פוטר, והנתבעת הופתעה מטענה זו והכחישה אותה, שכן הנתבעת היתה בעיצומו של מו"מ עם התובע על שיבוצו באתר אחר מטעם הנתבעת. לדברי מנהל סניף ירושלים של הנתבע, מר גלעד גורי, כפי שפורטו בתצהירו, הוא נפגש עם התובע ביום 1.1.08 והציע לו להשתבץ במספר רב של אתרי עבודה ממשלתיים, בהם הסוכנות היהודית וחברת דואר ישראל. בעקבות הודעת ב"כ התובע בדיון המוקדם, כאילו פוטר התובע, כתבה הנתבעת לתובע מכתב ביום 3.1.08, בו כפרה בכך שפיטרה אותו והזמינה אותו לפגישה ליום 6.1.08 לקבלת שיבוץ.

התובע טוען כי קיבל את מכתבה של הנתבעת, נושא תאריך 3.1.08, ביום 7.1.08. במכתב תשובה מאותו יום (7.1.08) עמד התובע על עמדתו כי הוא פוטר. הנתבעת מצידה השיבה למכתב זה במכתב מיום 8.1.08 בו הבהירה כי היא עומדת על עמדתה כי לא פיטרה אותו וכי באפשרותה להציע לתובע שיבוץ בתנאי עבודה שאינם נופלים, ואף עולים, על אלה הקיימים.

מן המתואר לעיל עולה כי המחלוקת שעלתה מכתבי הטענות היתה בשאלה אם התובע פוטר או שמא התפטר. בסיכומיו העלה התובע טענה חדשה לפיה זכאותו לפיצויי פיטורים נובעת מהוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בענף השמירה (שאין מחלוקת שהוא חל על הנתבעת – מוסכמה 8 בדיון המוקדם – להלן: "ההסכם הקיבוצי"), הקובע:

"במקרה וצד ב' יפסיד מקום עבודה כלשהו לגורם אחר, יהיה חייב צד ב' לשלם את פיצויי הפיטורים המגיעים ממנו לפי החוק לעובדים שהועסקו על ידו באותו המקום".

בהקשר זה היפנה ב"כ התובע בסיכומיו לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע נה/3-105 צוות ביטחון שירותי אבטחה בינלאומי נ. אלי הורתי, פד"ע כט 115, בו נפסק כי עצם העברת אתר שמירה לגורם אחר מקים זכות לפיצויי פיטורים על פי ההסכם הקיבוצי, ועובד אינו חייב להיענות להצעת המעביד לעבור לעבוד באתר אחר.

ב"כ הנתבעת התנגד בסיכומיו לטענה זו, בשל שינוי חזית. לגופה של טענת התובע על פי ההסכם הקיבוצי, לא ניתנה כל תשובה בסיכומי הנתבעת.

אנו סבורים כי דין התביעה לפיצויי פיטורים להתקבל על פי הוראת ההסכם הקיבוצי כפי שפורשה בפסק הדין בעניין אלי הורתי, וכי אין לקבל את התנגדות הנתבעת ל"שינוי חזית". ראשית, כלל לא ברור שמדובר בשינוי חזית, שכן התובע טען בכתב התביעה המתוקן כי הנתבעת נמנעה מלשלם לתובע כספים שונים על פי "צו ההרחבה ובהתאם לכל דין", ומנתה את הזכות לפיצויי פיטורים כזכות שנמנעה ממנו כאמור (סעיפים 5-6 לכתב התביעה המתוקן).

מעבר לכך, שינוי חזית עניינו בטיעון עובדתי שלא פורט בכתב התביעה ואין דוקטרינת "שינוי החזית" מונעת העלאת טענה משפטית חדשה, שלא הועלתה בכתב התביעה, על יסוד העובדות שפורטו בכתב התביעה. הלכה ידועה היא, כי אין כל פסול בהעלאת טענה משפטית חדשה, שכן מסקנה משפטית איננה עילת תביעה וממילא לא היתה חובה לכלול אותה בכתב התביעה אבגדהוז(רע"א 7669/96 עיריית נהריה נ' נתן קזס, פד"י נב (2) 214, 220). טענה משפטית חדשה ניתן לעלות אף בשלב הערעור (ע"א (י-ם) עיריית ירושלים נ' מיכה ואסתר שיקלר, ניתן ביום 23.3.05).

א

ב