נדם ואח' נ' לוי ואח'

פסק דין

בפניי תביעה לתשלום סך של 1400 ₪ ותביעה שכנגד לתשלום סך של 6760 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכבי הצדדים בשל תאונה שקרתה ביום 6.2.12.

התאונה קרתה בצומת הרחובות הוותיקים פינת בן ציון ישראל בקרית חיים.

התובע טוען כי הוא יצא מרחוב דו סיטרי ללא מוצא וללא תמרור, נסע באיטיות, ישר, ולפתע הגיח רכב הנהוג בידי נתבע מס' 2 ובבעלות נתבעת 1 המבוטח אצל נתבעת 3 מהצד הימני לרכב התובע ופגע בחזית הרכב וגרם לו לנזקים ע"פ המתואר בחוות הדעת של השמאי מטעמו. התובע פנה לחברת הביטוח שלו וזו שילמה לו את נזקיו הישירים.

בתביעה כאן התובע מבקש תשלום עבור הפסדיו בגין השתתפות עצמית, והוצאות משפט ואובדן פרמיה בסך של 1400 ₪.

הנתבע טוען כי הוא הגיע לצומת ובכיוונו היה תמרור האט, הוא האט את נסיעתו וכשווידא שהצומת פנויה החל לנסוע ואז רכב התובע נכנס לצומת ופגע בצידו השמאלי של רכבו, הוא הגיש תביעה שכנגד בגין הנזקים שנגרמו והוערכו ע"י השמאי מטעמו כפי המפורט בכתב התביעה שכנגד מטעמו.

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מהם ועיינתי בחומר המצוי בתיק הגעתי למסקנה כי יש לקבל את התביעה ולדחות את התביעה שכנגד;

ראשית, אני נותן אמון בגרסתו של התובע, שהתגלתה כעקבית ומשתלבת עם נסיבות האירוע ויתר הראיות בתיק ומקבלת חיזוק מהן.

שנית, התובע נסע ברחוב שאין בו כל תמרור לנוסעים ישר (תמרור העצור שהוצב מהצד השמאלי מיועד לפונים שמאלה), אילו הרחוב בו נסע הנתבע מוצב בו תמרור "האט ותן זכות קדימה", דהיינו האחריות המוגברת הינה על הנתבע ועליו היה לוודא כי הצומת ריקה בטרם כניסתו לצומת; עיון בתמונות מלמד כי שדה הראיה של הנתבע מוגבל וכי לא יכל, גם בנסיעה איטית, לראות את רכב התובע בטרם כניסתו לצומת, ועל כן היה עליו לא רק להאט את נסיעתו אלא להתקדם תוך כדי עצירות קלות על מנת לוודא שהצומת פנויה ( ראה לעניין זה תקנה 64(ג) לתקנות התעבורה – תמרור ב/ 36 המורה כי :

" נוהג ברכב המתקרב בכביש לצומת או להתמזגות כבישים שלפניהם מוצג תמרור המציין מתן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה, יאט ובמקרה הצורך יעצור את רכבו כדי לתת זכות קדימה לרכב אחד המתקרב או הנכנס לצומת או להתמזגות הכבישים מכביש אחר").

בנקודה זו הנתבע תיקן את גרסתו לעניין אופן הכניסה לצומת בעדותו בפניי מספר פעמים (ראה עמ' 3 שורות 23-26) ולא הציג בפניי גרסה ברורה ואמינה ועל כן איני נותן אמון בגרסתו.

שלישית, התובע טען כי הוא לא יכל לראות את התובע מפני שהאחרון נסע ללא אורות, אולם גרסה זו לא נטענה בכתב ההגנה ונולדה לראשונה במהלך הדיון, גרסה שאין לה תימוכין בחומר הראיות שהוצג בפניי ועל כן איני יכול לקבלה.

רביעית, הנתבע העיד בפניי כי המכה ברכבו הינה בצד השמאלי אחורי של הרכב כך גם העיד התובע לעניין מיקום הנזק, אילו השמאי מטעם הנתבע מציין בחוות דעתו פגיעה בדלת קדמית שמאלית ובדופן שמאלי. פגיעה בדלת קדמית לא צוינה כלל ע"י הנתבע וגם מטעם זה יש לראות בסתירות בגרסת הנתבע והשמאי מטעמו כנימוק נוסף לדחיית גרסת הנתבע בכתב הגנתו ובכתב התביעה שכנגד מטעמו.

אשם תורם:

בנסיבות העניין, כל מי שנכנס לצומת, עליו להיזהר, גם אם החובה והאחריות מוטלת לפתחו של הנהג האחר, בנסיבות העניין אני מוצא להטיל על התובע אשם תורם בשיעור של 15%.

סוף דבר:

לאור כל המורם, אני מקבל את התביעה בחלקה ודוחה את התביעה שכנגד ומחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 1190 ₪ בנוסף לסך של 300 ₪ הוצאות משפט.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן הם יישאו ריבית והפרשי הצמדה החל מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור תוך 15 יום מהיום.