נדיבי נ' פלד

פסק דין

1.התובעת והנתבעת מתגוררות בשכנות באותו בניין בקומות שונות.

בתה של הנתבעת מתגוררת באותו בניין בקומה בה מתגוררת התובעת.

2.בין הצדדים פרץ סכסוך ככל הנראה בקשר עם החלטות של התובעת מכח חברותה בוועד הבית או בשל החלטות של ועד הבית לעניין סילוק מיטלטלין מן השטחים המשותפים.

3.התובעת מתארת מס' מקרים שבהם עשתה הנתבעת מעשים שפגעו בה.

מקרה אחד עוסק בהשלכת זבל מחוץ לביתה.

מקרה שני בניתוק החשמל בדירתה.

מקרה שלישי חטיפת כלבתה,

ומקרה רביעי תקיפתה פיזית.

4.בעלות הדין העידו וכך אף עדים מטעמן.

5.הליך זה הינו המשכו של הליך שמקורו בבקשה למתן צו באשר להטרדה מאיימת, בקשה שאותה הגישה התובעת דכאן.

הצו ניתן לאחר דיון ארוך וממצה – 32 עמודי פרוטוקול והחלטה מפורטת ומנומקת (ה"ט 19218-07-10).

6.במסגרת הדיון בבקשה קיבל בית המשפט את טענות התובעת.

הצדדים זכו לייצוג של עורכי דין.

7.לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בכתבי הטענות, לרבות פרוטוקולי הדיונים שנערכו בבקשה למתן צו בגין הטרדה מאיימת, אני נותן אמון בגרסת התובעת.

8.התרשמתי כי אכן כל האירועים המתוארים בכתב התביעה התרחשו.

הצילומים לא מותירים כל ספק: הנתבעת נהגה בהזדמנויות שונות להשאיר זבל בפתח דלתה של התובעת ועקרה את המצלמה שהתקינה התובעת בכדי לתעד את השלכת הזבל האמורה.

9.יתר על כן, עדות התובעת באשר לחטיפת הכלבה לא נסתרה.

עדותה של הגב' שמעוני לא תמכה בגרסת הנתבעת.

אני מקבל את הטענה לפיה התשלום (1,000 ₪) והחתימה על המסמך שצורף לכתב ההגנה נעשו מתוך רצון לקבל את הכלבה בחזרה ומיד.