נדחתה תביעת רשות השידור לחייב באגרה אדם שטען כי אינו מחזיק בטלוויזיה מטעמי דת

1.         התובעת (להלן: רשות השידור), תאגיד אשר הוקם מכח הדין, זכאית לגבות בהתאם להוראות חוק רשות השידור תשכ"ה-1965 אגרה מכל מחזיק במקלט טלוויזיה. הנתבע הנו תושב היישוב בסמת טבעון. לטענת התובעת בחודש ינואר 2001 נערך ביקור בבית הנתבע ואז הוברר כי הלה מחזיק במקלט טלוויזיה. על כן שלחה דרישת תשלום אגרה ומשלא נענתה הטילה עיקול על חשבונו בבנק וגבתה בדרך זו 600 ש"ח.

2.         לגרסת רשות השידור חרף דרישותיה הרבות - ששים במספר - לא עשה הנתבע מאומה להסדרת התשלום וממילא לא הודיע כי אינו מחזיק במקלט טלוויזיה. על כן נתבע לשלם חוב בסך 5,263 ש"ח בגין אגרת טלוויזיה שלא שולמה. יצוין, מכתב התביעה אין זה נהיר כלל ועיקר מהי התקופה בגינה נתבעת האגרה ורק מתצהיר עדות ראשית עולה, כי החוב הנתבע מתייחס לשנים 2000 - 2006.

3.         כתב התביעה הוגש בסדר דין מקוצר ובבקשה למתן רשות להתגונן טען הנתבע כי בהיותו אדם דתי בן הדת המוסלמית בחר שלא לצפות בשידורים ולכן אינו מחזיק כלל במקלט טלוויזיה. בטיעוניו בבית המשפט הוסיף כי נישא בשנת 1991, אז הביאו הוריי רעייתו מקלט טלוויזיה לביתו ברם החל משנת 1992 אינו מחזיק בו ובמועד בו נערכו ביקורים בביתו לא נמצא כל מקלט. בעדותו תיקן את גרסתו הקודמת וציין כי אכן החזיק במקלט טלוויזיה למשך שנתיים אחרי שנישא ברם משהפך לדתי בשנת 1993 השליך את המקלט שהתקלקל (עמ' 5 ש' 26-28). הוא אישר כי בשנים בהם החזיק במקלט לא שילם אגרה. כן הוסיף, כי כל אימת שקיבל התראה שלח מכתב לרשות השידור וכאשר עוקלו כספים מחשבונו בבנק דרש הסבר "על סמך מה לוקחים את הכסף" (עמ' 6 ש' 12).

4.         להוכחת תביעתה העיד מטעם רשות השידור סגן מנהלת מחוז הצפון - אגף הגביה. עדותו של עד זה הנה רובה ככולה מן השמועה. הוא אישית לא ביקר בבית הנתבע, לא שיגר אליו התראות תשלום  וכל ידיעתו מקורה במסמכים אשר צורפו לתצהיר.

            אמנם נכון, מסמכים אלה מהווים לכאורה רשומה מוסדית מסוג פלטי מחשב והוגשו ללא התנגדות הנתבע ברם לא זו בלבד שמשקלם הראייתי שואף לאפס, שכן לא הוכחו התנאים הנקובים בסעיף 36 ל פקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971 לקבילותם אלא שמעיון בהם אין לדעת מי ביקר בבית הנתבע ומה היו ממצאיו.

            התובעת לא הוכיחה אפוא כי בביקורים שנערכו בבית הנתבע נמצא מקלט טלוויזיה.

5.         הנתבע הודה אמנם כי החזיק במקלט טלוויזיה בשנים 1991 - 1992 וכי אז לא שילם אגרה. הודאה זו אינה יכולה לסייע לתובעת שהתובענה מתייחסת לחוב אגרה בגין השנים 2000 - 2006. גם העובדה שלא דיווח על אי-החזקת מקלט טלוויזיה אינה יכולה להיות לנתבע לרועץ שכן לא נסתרה גרסתו כי הפסיק להחזיק בו שנים רבות לפני המועד הרלוונטי לתובענה. גרסתו, כי כתב מכתבים לרשות השידור כל אימת שנערך ביקור בביתו או לאחר גביית כספים בעקבות העיקול שהוטל לא נסתרה אף היא ובכל מקרה אין בהעדר המכתבים כדי לתמוך בגרסת התובעת, שעה שזו לא הניחה תשתית עובדתית לביסוס תביעתה.

6.         סוף דבר, התובענה נדחית.

            הנתבע לא היה מיוצג בדיון ולכן איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום י"ד באייר, תשס"ח (19 במאי 2008) בהעדר הצדדים.

003152/07א  110 עליזה שפר

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: