נדחתה תביעת מזונות שהגישה צעירה מוסלמית נגד בעלה

תביעת מזונות שהגישה צעירה בת 28 כנגד בעלה בן 29, הצדדים חיו יחדיו בשכירות שנה ותשעה חודשים והם פרודים מזה שנה וחצי. לצדדים אין ילדים ואין רכוש משותף וחל עליהם הדין השרעי.

בפסק דיני זה הנני נדרשת לפסוק מזונות לתובעת אך בפתח הדיון אתמקד בסוגיות הבאות: -

·        האם העובדה כי עת היה מאושפז הנתבע בביה"ח, פנתה האישה לביהמ"ש למתן צו הגנה, והסתירה עובדה זו מביהמ"ש הינה התנהגות חסרת תום לב המבטלת זכאותה למזונות?

·        האם העובדה שהאישה, במהלך אשפוזו של הבעל, ביקשה פס"ד בהעדר הגנה בתביעת המזונות, והסתירה עובדה זו מביהמ"ש שוללת זכאותה למזונות מחמת העדר תום לב?

·        האם העובדה כי האישה בחרה להמציא כתבי בי-דין  והזמנה לדיון לאחי המבקש בכתובת הוריו, עת מאושפז בעלה, והסתירה עובדה זו מביהמ"ש, הינה התנהגות הנגועה בחוסר תום לב השוללת זכאות למזונות?

מהו המשקל הראוי שיש ליתן להמלצת ביה"ד השרעי כי על בני הזוג להתגרש בפסיקת מזונות?

אם התשובה לשאלות אלו היא שלילית - כי אז זכאית האישה למזונות מבעלה יפסק גובהם ע"י יישום העקרונות שנקבעו בפסיקה על עובדות המקרה שבפני.

תמצית העובדות וההליכים : -

1.         ביום 6.6.05 הגישה התובעת תביעה למניעת אלימות במשפחה (תמש 7160/05 ) בד בבד הגישה תביעה למזונות ו"בקשה למתן לפסיקת מזונות זמניים ודמי שכירות" (בשא 1774/05 בתמש 7161/05). התביעה למזונות נכתבה בכתב יד ע"י בא-כוחה והמחזיקה שני עמודים.

2.         ביום 14.6.05 במסגרת הדיון בצו ההגנה טען ב"כ התובעת כי "אני מציג אישור מסירה מיום 9.6.05 ממשטרת ישראל אשר המציאה את ההזמנה לדיון בצירוף התביעות לאחי .פ. שלדברי מרשתי הינו כבן 29. הנתבע לא הופיע היום לדיון ולא נתן עמדתו".

על יסוד הצהרות התובעת לביהמ"ש הוארך תוקפו של צו ההגנה ל 90 יום, בהעדר הנתבע.

3.         ביום 17.7.05 הגיש ב"כ התובעת בקשה למתן פסק דין בהעדר בתביעת המזונות (בשא 2238/05) - נימוקי הבקשה דומים לטענת בא כוחה כמפורט דלעיל.

קבעתי את הדיון בתביעת המזונות ליום 27.9.05.

4.         בפתח הדיון הגיש הנתבע כתב הגנה, ללא טופס הרצאת פרטים. הנתבע טען טענה מקדמית בדבר חוסר סמכות - טענה שנדחתה ע"פ החלטתי מיום 26.1.06.

5.         בס' 5 לכתב ההגנה נטען כי הנתבע עבר אירוע מוחי ביום 7.6.05 ואין הוא עובד כלל. נטען לגבי התובעת כי היא עזבה את הבית מרצונה, לקחה את חפציה יחד עם אחיה, אח הנתבע ואדם נוסף, וכי התובעת, נכון למועד הגשת התביעה, עבדה במשרד נסיעות. בס' 14 לכתב ההגנה טען הנתבע כי מיום 7.6.05 ועד 19.6.05 היה מאושפז בבי"ח, עובדה שהיתה ידועה לתובעת, אולם למרות זאת הופיע לדיון בפני בימ"ש ביום 14.6.05 ולא יידעה על כך את ביהמ"ש.

6.         בהחלטתי מיום 21.1.06 קבעתי את התיק להוכחות ולא פסקתי מזונות זמניים לתובעת.

7.         הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, נחקרו בישיבת ההוכחות מיום 21.6.06 סיכומי התובעת הוגשו ביום 3.8.06 / סיכומי הנתבע ביום 17.9.06 ועל יסוד כל אלה ניתן איפוא פסק דיני זה.

8.         טענות התובעת, בתמצית: -

            א.        הנתבע סילק אותה מהדירה;